התמקדות ביחיד

לדברי בתיה שוכן, מנהלת בית ספר תיכוני בעבר, מערכת השעות בבית הספר היא שיקוף של בית הספר כולו, לטוב ולרע. לשיטתה, צריך לארגן את מערכת השעות באופן שתתמוך בהתמקדות בפרט: מקצועות הבחירה הם הנשמה והמנוף של התלמיד, והם שנותנים לו מוטיבציה ללמוד ולהתפתח גם במקצועות שבהם הוא מתקשה יותר; חשוב אפוא לבנות מערכת שעות שתאפשר לתלמידים ללמוד את מה שהם אוהבים. כיצד? בניגוד לתפיסה הדוגלת בבניית גושי מערכת שעל הילדים להשתבץ לתוכם, בתיה שוכן מצדדת בדיאלוג אחראי עם התלמידים לגבי בחירותיהם. רק לאחר שתתקבל תמונה מערכתית של רצונות התלמידים, המבוססת על בחירתם החופשית, אפשר יהיה לדבריה, לבנות גושי שיעורים ולהרכיב את המערכת. בתיה שוכן מציגה גם את הפן המעשי של בניית מערכת כזו, כולל המחירים ותהליך הובלת הצוות.

בתיה שוכן, מנהלת בית ספר בעבר, טוענת שעל מנת להביא תלמידים לאותו קו גמר יש לגלות מה הם התנאים להתפתחותו של כל אחד מהם. היא מציעה עקרונות שעל-פיהם יאורגנו מסגרות פנים-בית-ספריות במטרה לספק מענה מיטבי לכל תלמיד ותלמיד. לשיטתה, לתלמידים שונים חשוב להקצות משאבים שונים, כגון המורים המתאימים לתלמיד הספציפי, גודל הכיתה המתאים לו ושעות הלימוד שהוא זקוק להן. בתיה שוכן מביאה דוגמה מן השטח ומספרת על פירוק כיתת אתגר ועל אופן הרכבתה מחדש בתור חלק מהמארג הבית ספרי, ועל השיפור בהישגים ובאקלים בעקבות הארגון המחודש.

חדשנות היא מצב שבו אתה פועל וחושב אחרת באופן מועיל. לכאורה, המחשבה הרווחת היא שיצירתיות אינה דורשת כבוד לזמן, או משמעת. נהוג לחשוב גם שמסגרות והיררכיות מגבילות תהליכים של יצירתיות. הנחות אלו אינן נכונות. ללא משמעת, לא ניתן להחזיק תהליך של יצירתיות בקנה מידה גדול ובאופן עקבי. לעיתים, דווקא המסגרת הנוקשה היא שעוזרת לפתח יכולות של יצירתיות, כיוון שהיא מספקת את המשמעת הנחוצה לכך. מעבר לכך, חדשנות לא מיועדת רק לתחומים בהם אני נתקל בבעיות. חדשנות צריכה להיות חלק מכל דבר בארגון. התפיסה הרווחת היא שהמצב המוכר בו אנו נמצאים הוא קרקע בטוחה ושהחדשנות היא מסוכנת. זוהי תפיסה שגויה. גם החדשנות מהווה קרקע בטוחה. אבל, יש בין הקרקע הבטוחה עליה אנו עומדים לבין הקרקע הבטוחה של החדשנות ים, או ביצה מפחידה. תהליך החשיבה החדשנית המתואר בסרטון מהווה בעצם את הפיגומים שאנו בונים, המאפשרים לנו את המעבר מפה לשם.

אביב קינן מציג את הפדגוגיה של הוראה בקבוצות קטנות. לב השיטה הוא ביכולת לפרק את חומר הלימוד למשימות קטנות ואחר כך לעשות אינטגרציה ביניהן. מוקד הלמידה של התלמיד הוא אסטרטגיות הלמידה שלו. בהתאם, על המורה להיות בקי במקצועו ולהבין את משמעויות למידתו. קינן טוען כי אי-אפשר ליישם אסטרטגיות אלו בכיתה גדולה, אך אפשר ליצור מצבי למידה פרטנית במשך שעות הלימודים הפורמליות, והוא מביא לכך דוגמאות.