השיפור המתמיד של החינוך, ההוראה, הלמידה והישגי כל התלמידים ניצבים בראש סדר העדיפויות של בית הספר
מנהל בית הספר הוא הדמות החינוכית המרכזית בבית הספר. במסגרת זו הוא נדרש להעריך מורים ולפעול לקידום ההוראה והלמידה בבית הספר. מאמר זה מדגיש את שיפור התנהגויות ההוראה באמצעות שימוש בכלי התצפית המוכר, אך תוך שינוי מהותי של שיחת המשוב המוכרת והמרתה בשיח פדגוגי – המבוסס על שפה מצמיחה ועל למידה רפלקטיבית כמוקד (ולא הערכה). המאמר מקנה את הכלים, הכללים והשפה הנדרשת לקיומו של שיח פדגוגי שיש בו כדי להצמיח מורים ולשנות התנהגויות הוראה.
פרופ' ג'ון הטי מאוניברסיטת מלבורן, מחוקרי החינוך המשפיעים ביותר כיום, מציג בריאיון זה את המסרים המרכזיים המובאים בספרו האחרון (2012): "למידה גלויה למורים: מקסום ההשפעה על הלמידה". מסרים אלה מנוסחים כשמונה "מסגרות חשיבה", או תפיסות יסוד, שלדעת הטי אמורות לעמוד בבסיסה של כל פעולה והחלטה המתקבלת ברמת הכיתה, בית הספר או מערכת חינוך. הטי מבסס את טענותיו על עשרות שנים של מחקרי מטא-אנליזה שרוכזו בספרו הקודם והמשפיע "למידה גלויה: סינתזה של יותר מ-800 מטא-אנליזות בנוגע להישגים לימודיים".
הרצאתו של פרופ' משה הלברטל, פרופ' למחשבת ישראל ולפילוסופיה, האוניברסיטה העברית בירושלים, במסגרת הכנס הארצי הרביעי למנהלי בתי ספר ולמפקחים
הרצאתו של פרופ' יאנג זאהו, פרופסור מחקר בבית הספר לחינוך, אוניברסיטת קנזס, ארצות הברית, במסגרת הכנס הארצי הרביעי למנהלי בתי ספר ולמפקחים
מן המחקר אנו יודעים שפיתוח מקצועי בצורתו המסורתית איננו אפקטיבי. רשימה זו מציגה כמה חסמים המונעים את התפתחותן של מסגרות אפקטיביות יותר לפיתוח מקצועי של מורים, וכן שלושה כיווני פעולה למנהל המעוניין לעשות את הפיתוח המקצועי בבית הספר שבאחריותו למועיל יותר.
זהו סיפורו של בית ספר שהתחולל בו תהליך שינוי מערכתי מקיף ומורכב; בית הספר הפך מבית ספר תיכון ארבע-שנתי קטן, מאופיין בבריחת תלמידים ובעזיבת מורים, לבית ספר שש-שנתי מבוקש בקרב תלמידים ומורים. מנהלת חדשה צמחה מתוך צוות בית הספר והובילה תהליך –תחילתו בבירור פנימי מעמיק כלל-בית-ספרי והמשכו בשינויים ארגוניים ופדגוגיים מרחיקי לכת. המקרה מעלה סוגיות של יצירת חזון בית ספרי ותהליך מימושו, של הובלת שינוי והטמעתו וכן של הצלחות מחד גיסא וקשיים והתנגדויות מאידך גיסא.
על-פי הנטען במאמר זה, אין תועלת בשיטה המקובלת להערכת מורים (המנהל מבקר בשיעור ונותן ציון טוב), ואם רוצים לשפר את ההוראה (כדי לשפר את הלמידה) יש לנקוט שיטות חדשות להערכת המורים. חלקו הראשון של המאמר מתאר הערכה לא-אפקטיבית ודן בחסמים להערכה יעילה. חלקו השני מציג מגמות עכשוויות בהערכת מורים ומציע כלים להערכה יעילה, למשל מעבר מהתמקדות במורים גרועים לשיפור ההוראה של המורים כולם. המלצה מרכזית היא לעבור מתהליך הנתון בלעדית בידי המנהל לתהליך דינמי שחלקו לא פורמלי והוא נתון בידי צוותי מורים. המאמר מפרט את התנאים והדרך למימוש מערך הערכה מסוג זה.
על אף הקושי, טוען קובי גוטרמן, חשוב להבחין בין שיח פדגוגי לבין הערכת מורים. מטרתו של שיח פדגוגי לטפח את ההוראה, ולשם כך המנהל צופה במורה בכיתה ולאחר מכן משוחח אתו בהסתמך על חמישה יסודות שגוטרמן מפתח במהלך הסרטון: (א) אמון, (ב) עקיבות, (ג) אמפתיה, (ד) ידע פדגוגי, (ה) שפה. שיח פדגוגי מיטבי לדעת גוטרמן הוא כמו מר"ק חם: ממוקד, רפלקטיבי, קצר.
8 מתוך 196 פריטים