מדוע נוטים מנהלים ומנהלות להתערב במהירות בקונפליקט שנוצר בין מורות להורים ולטפל בו בעצמם? המאמר מציע הבנה של המניעים והשפעותיהם
נושאים במאמר
רקע
יחסי הורים–בית ספר רוויים בדרך כלל במתח ובקונפליקט. הגבול בין הבית לבית הספר ובין תפקידם ואחריותם של ההורים לאלה של המורים והמורות הוא גבול מטושטש וקרקע פורייה למחלוקות (Greenbaum & Fried 2011) על רקע זה, הציפייה הגוברת ממורות ומורים לקדם עבודה משותפת עם ההורים הופכת לעיתים למקור למצוקה, לשחיקה ולחוסר אונים. מצוקה זו מתגברת עוד יותר משום שההכשרה לה זוכים המורות והמורים כדי לקדם קשר עם הורים היא מועטה. הם חשים, לא פעם שאין להם את המיומנויות הנדרשות לעבודה מאתגרת זו. היעדר הכשרה מחד ותביעה מערכתית להתמודד עם ההורים מאידך, מייצרת מצוקה. חלקם מתקשים לנסח בבירור את טיב הקשר שעליהן לבסס עם ההורים. חלקם אף לא בטוחים שזה חלק מתפקידם המקצועי. בתוך הקשר זה פועלים המנהלות והמנהלים. מה עובר עליהם כאשר קונפליקט מורה–הורה לא נפתר או מסלים ומתגלגל לשולחנם? מה הם חושבים ומרגישים? איך הם פועלים ומדוע? מדוע מנהלות ומנהלים רואים בקונפליקטים עם ההורים סוגיה כה מרכזית ומדוע הם חווים זאת כנטל גדול כל כך?
מה מצאנו – על קצה המזלג?
מנהלות ומנהלים נוטים להתערב במהירות בקונפליקט שנוצר בין מורות להורים ולטפל בו בעצמם. בעשותם כן הם מחזיקים בשתי שאיפות שלעיתים קרובות עומדות בסתירה זו לזו. האחת, להיות בעמדה ניטרלית, שמביאה בחשבון את הצרכים של כלל השחקנים במטרה להגיע לפתרון טוב לכולם. השנייה, להגיע לפתרון מהיר שיביא להרגעת הרוחות. בעודם פועלים כך הם חווים חוויה חזקה של "קריעה" בין נאמנות למורות ובין גילוי אמפתיה להורים, אשר נתפס פעמים רבות כנאמנות להורים על חשבון נאמנות למורות. "קריעה" זו יוצרת מעין תנועת מטוטלת בין צידוד במורה לצידוד בהורה והיא באה לידי ביטוי בחוסר בהירות בנוגע למטרות השיח, מובילה לבלבול ולעיתים אף לסתירה של ממש בין שתי השאיפות. התערבותם של המנהלות והמנהלים בניסיון לפתור את הקונפליקט במקום המורה ותנועת המטוטלת שהם נמצאים בה לוכדות אותם במעין מעגל קסמים שבו ככל שהם מנסים לפתור יותר קונפליקטים כך הם נערמים על שולחנם ומגבירים את העומס המוטל עליהם. למעגל קסמים זה השלכות נוספות. המורים והמורות לא מפתחים מיומנויות להתמודד עם הקונפליקט; בעיות של תלמידות ותלמידים לא נפתרות לעומק; האמון בין בית הספר ובין ההורים נשחק ונוצרת תרבות ארגונית לפיה "לעבוד עם הורים זה בלתי נסבל".
מה במסמך שלפניכם
למסמך שלושה חלקים. חלק ראשון בו נציג את הדינמיקה השכיחה של קונפליקטים בין הורים ובית הספר. בחלק השני נעסוק במעורבות המנהלת והמנהל בקונפליקט וההשלכות של זה על העבודה בבית הספר ובחלק השלישי נציע כיוון פעולה אלטרנטיבי שעשוי לשנות את הדינמיקה בניהול הקונפליקט ופתרונו.
לשימושכם המסמך המלא ומצגת מלווה:
מקור
מכון אבני ראשה, 2024
עריכה לשונית
ליאת אושרי
השתתפו במחקר:
אריאב יוסט, מיכל אילן, יוני אנזל, משה גרדוס, ד"ר הלה כ"ץ ברגר, שרונה לנגר, פרופ' מיכל ראזר, טל רייס, צופית שריג
תכנים נוספים שעשויים לעניין אותך
של מי הקונפליקט הזה? התבוננות מחודשת על תפקיד המנהלות והמנהלים בקונפליקט בין הורים לבית ספר
מדוע נוטים מנהלים ומנהלות להתערב במהירות בקונפליקט שנוצר בין מורות להורים ולטפל בו בעצמם? המאמר מציע הבנה של המניעים והשפעותיהם
הכול מתחיל בבית
ל"פדגוגיה של אכפתיות" שפיתחה נל נודינגס יש השלכות חיונוכיות מרחיקות לכת על כל מה שמתרחש בבית הספר - מבנה תוכנית הלימודים, שיטת ההוראה ובעיקר היחסים האנושיים. יש לה גם השלכות חברתיות מרחיקות לכת. הבית (הטוב), על ערכי הדאגה והאכפתיות המאפיינים אותו, הוא המקום שממנו צריך להתחיל השינוי.
במרכז חקר המקרה ישיבת ציונים של המועצה הפדגוגית שעניינה כיתה ז1 בתום המחצית הראשונה של שנת הלימודים. מחנכת הכיתה מופתעת לגלות שרוב הנתונים על התלמידים חסרים ומתרעמת על התרבות הארגונית בבית הספר. במהלך הישיבה נחשפים פערים בין עמדות המורים בעניין הוראה בכיתות הטרוגניות ובין ה"אני מאמין" של המנהל – סוגיות ארגוניות-ערכיות ושאלות על מנהיגות המנהל.
אולי נספר קצת
סיפור על הכלתם מצד אחד והדחקתם מצד שני של קשיי השתלבות תלמידים במסגרת החינוכית. מטרתו לעורר דיון על אודות תפקיד המנהל והצוות החינוכי בכל הקשור ברווחת התלמיד וביחסים החברתיים בין כותלי הכיתה ובית הספר. אין כאן פתרונות אלא רק שאלות והצבת מראה מול היחסים בין המערכת לפרט. זהו כלי המיועד למנחים של קבוצות מנהלים המעוניינים לעסוק בסוגיות אלו וכן למנהלים שרוצים לגבש את עמדותיהם הבסיסיות על הכלת השונה ועל רווחת תלמידים בבית ספרם.
תמונות מחיי המנהל
הסיפור מעלה מגוון של סוגיות בהקשר של ניהול פנימייה לבני נוער בסיכון. מתוך כלל המקרים עולות שאלות על פירושה של הצלחה, על הדרך להעצים תלמידים, על מקום הלמידה בחיי התלמידים, על החשיבות שבתמונת עתיד ועל מקומו של המנהל במורכבות שבין סיפורי חיים ודרישות המערכת.
זהו סיפורו של בית ספר שהתחולל בו תהליך שינוי מערכתי מקיף ומורכב; בית הספר הפך מבית ספר תיכון ארבע-שנתי קטן, מאופיין בבריחת תלמידים ובעזיבת מורים, לבית ספר שש-שנתי מבוקש בקרב תלמידים ומורים. מנהלת חדשה צמחה מתוך צוות בית הספר והובילה תהליך –תחילתו בבירור פנימי מעמיק כלל-בית-ספרי והמשכו בשינויים ארגוניים ופדגוגיים מרחיקי לכת. המקרה מעלה סוגיות של יצירת חזון בית ספרי ותהליך מימושו, של הובלת שינוי והטמעתו וכן של הצלחות מחד גיסא וקשיים והתנגדויות מאידך גיסא.
המקרה מתאר בית ספר תיכון אזורי שעבר מהפך בעקבות גידול היישובים ושינוי צורכי התושבים, והצליח לשפר את הדימוי שלו ולמצב את עצמו כבית ספר שמוביל את תלמידיו להצלחה בבגרות. כעת נדרש בית הספר להתמודד עם צרכים חדשים של הקהילה והרשות ועם מגמות חדשניות המשפיעות עליו. המקרה מעלה שאלות על הצורך להתאים את בית הספר לצרכים משתנים, כיצד לעשות זאת, מי יסייע לבית הספר בכך ועוד.
סיפור התמודדותו של מנהל עם שילובו בבית הספר של תלמיד עם צרכים מיוחדים: במשך כמה שנים עבר התלמיד מבית ספר לבית ספר בשל בעיות התנהגות קשות. למרות מאמצי הצוות החינוכי לא הצליח להשתלב גם בבית ספר זה. תיאור התנהלות המנהל מול ההורים, המורים, הרשות, הפיקוח והתקשורת וטיפולו בדילמה המורכבת של "טובת הפרט לעומת טובת הכלל".