"תיבת פנדורה" – דיונים על ציונים

חקר המקרה מתאר ישיבת ציונים של המועצה הפדגוגית בבית הספר "רבין", ובמוקדה תפקודי כיתה ז/1 בתום המחצית הראשונה של שנת הלימודים.

לקראת הישיבה

יומיים לפני מועדה של ישיבת הציונים בדקה אורנה המחנכת, שזו לה שנתה הראשונה, את גיליון הציונים הממוחשב של הכיתה ומצאה בו ציונים במתמטיקה, גאוגרפיה ואנגלית בלבד.

 אורנה:

"אני המומה! איך אני יכולה להכין ישיבת ציונים אם אין לי נתונים מספיקים? לתלמידים שלי יש 13 מורים, איך ייתכן שרק שלושה מהם רושמים את הציונים במועד? האם ייתכן כי האחרים אינם בוחנים ו/או עוקבים אחר התקדמות התלמידים?"
ליתר ביטחון, אורנה חוזרת לקרוא בתקנון בית הספר את הפסקה העוסקת בישיבות ציונים ומסמנת לעצמה את הקטע הרלוונטי:

נסערת נכנסת אורנה לחדרה של שולה, רכזת השכבה, מנופפת בתקנון ואומרת: "לא פועלים פה לפי התקנון וזה מפריע לי בעבודה! אני רוצה להיערך כראוי לישיבה, ואנשים פה לא מאפשרים לי!" שולה מסתכלת על התקנון ומיד מתנצלת שגם היא לא הכניסה את ציוני הספרות למחשב אבל מבטיחה לעשות זאת מיד בתום שעות הלימודים. היא מרגיעה את אורנה: "יהיה בסדר, אל תקחי את זה קשה כל כך. החיים בבית הספר הם מעבר לתקנון. המחויבות של האנשים פה היא לא רק בגלל התקנון". אורנה מסננת מבין שיניה לעבר שולה: לא ממש עזרת לי. ציפיתי שתעזרי לי להעמיד את המורים על טעותם. לא חייבים תמיד להיות נחמדים. צריך לדרוש תפוקות מאנשים.

למרות כעסה על המורים ועל רכזת השכבה, אורנה מחליטה שלא להמשיך בדיאלוג. היא מתלבטת אם לפנות אל מנהל בית הספר ולהציג לפניו את המצב. למחרת אורנה בוחרת לפנות לחברתה, מורה ותיקה בבית ספר ביישוב אחר, וזו אומרת לה: "בשביל מה? האם את מאמינה שתשני להם את ההרגלים עכשיו?"

בעקבות ההתייעצות היא מחליטה שלא לפנות אל המנהל אלא לעבור בין המורים ולאסוף מהם את הציונים. עד יום הישיבה ב-14:00, כשעתיים לפני הישיבה, הצליחה אורנה למצוא את מרבית המורים המלמדים בכיתה, הקלידה את הציונים האחרונים למחשב ובפעם הראשונה התבוננה ב"מפת הכיתה" המונה 37 תלמידים. היא ראתה, להפתעתה, כי בגיליון מופיעים ציונים נמוכים לתלמידים רבים בכיתה: ל-60 אחוזים מהתלמידים ממוצע ציונים של 75-60; 30 אחוזים מהתלמידים עם ממוצע ציונים נמוך מ-60; לרוב התלמידים הערות משמעת, ובהן איחורים לשיעורים, אי הכנה סדירה של שיעורי בית, אי הבאת ציוד לימודי לכיתה וכדומה. רק ל-20 אחוזים מהתלמידים ממוצע ציונים שמעל 85, ללא הערות על בעיות משמעת. רק במקצוע שהיא מלמדת, גאוגרפיה, רוב התלמידים קיבלו ציונים הנעים בין 80 ל-100. אורנה שמה לב כי גם במתמטיקה עקומת הציונים נראית סבירה.

נבוכה מול מפת הכיתה המצטיירת, היא פוסעת לחדר המורים ופותחת את הישיבה.

ישיבת ציונים, כיתה ז/1

הישיבה מתקיימת בחדר המורים. כיתה ז/1 היא הכיתה הראשונה שדנים בה ביום זה. מועד הישיבה נקבע לשעה 16:00. בשעה היעודה נמצאת אורנה בחדר המורים, לידה היועצת ורכזת השכבה. איש מהמורים לא הגיע בזמן. המנהל בחדרו, מעיין בדואר ומבקש לקרוא לו כשכולם יגיעו. עד השעה 16:15 מגיעים כולם. ורדה, המורה לצרפתית, חברת ועד המורים, מסדרת את הכיבוד, מתיישבת ומתחילה לסרוג כשמחברת הציונים לפניה. המנהל מגיע ומתיישב בראש השולחן.

אורנה, מחנכת הכיתה:

"ראיתי את מפת הכיתה רק לפני שעתיים, כי לא כל המורים מסרו בזמן את הציונים, ואפילו עכשיו ישנם מורים שעדיין לא מסרו ציונים. כיתה ז/1 היא כיתה נחמדה מאוד, הילדים טובים, באים ממשפחות טובות, יש אווירה טובה בכיתה וכולם רוצים להיקלט היטב. אני ממש אוהבת אותם. עם זאת, בדיווחים שלכם אני מזהה בעיות לימודיות והתנהגותיות רבות: התלמידים עדיין מתבלבלים בחדרי הכיתות ולעתים מצדיקים את האיחורים לשיעור בשינויים הרבים ב'מערכת החדרים'.

מתוך רשימת הציונים שקיבלתי מכם אני רואה שיש יותר תלמידים חלשים ממה שחשבתי. זו לא התמונה שהתגבשה בעיניי. אצלי הם לומדים בסדר, ויש מעט מאוד תלמידים שמתקשים בגאוגרפיה.

אני רוצה לציין שאני מדברת מבלי שראיתי את הציונים של המורים למדעים, המורים לחינוך גופני והמורה לתנ"ך."

שולה, רכזת השכבה:

"התמונה שאת מתארת אופיינית לכל הכיתות בשכבה, ככה זה בשכבת ז. הם בתהליך קליטה. לא צריך להתרגש. לא צריך להיות בהיסטריה מהיעדרות של ציון זה או אחר."

היועצת נאווה:

"לא נגזים, זו לא התמונה המצטיירת בכל השכבה, יש לי את הרשימות. אמנם שכבת ז היא שכבת קליטה, אבל מצפים מבית ספר גם להישגים לימודיים."

אורנה, מחנכת הכיתה:

"אני לא מקבלת את הגישה הזאת בכלל, צריך לדרוש מהמורים לעשות מעקב ובקרה. חשוב שלכולם יהיו ציונים וחוות דעת על התלמידים! המינימום הנדרש הוא להכיר כל תלמיד."

המורה לחינוך גופני:

"הציונים שלי לא חשובים בשלב זה. הם לא יתרמו שום דבר למהלך הישיבה. קשה להעריך ולהכיר תלמיד שאני פוגש פעמיים בשבוע לשיעור קצר. עד שהם מגיעים לאולם ההתעמלות מתבזבז זמן יקר, ואני צריך לשחרר אותם לפני הצלצול כדי שיגיעו בזמן לשיעור הבא. אני צריך עוד זמן כדי להכיר את התלמידים החדשים שלי."

המורה למדעים:

"ערכנו עד עכשיו בוחן אחד, וגם הוא לא משמעותי. התלמידים נכנסים למעבדה לראשונה בחייהם. הם לא יודעים להתנהג עם כל המכשירים, והלבורנטיות מתלוננות מאוד. הניסויים נערכים באִטיות רבה מאוד, כי צריך להשגיח על כל תלמיד."

המורה לתנ"ך:

"התלמידים קוראים בקושי מהתנ"ך המלא. מה כבר אפשר לדעת על יכולתם? בבית הספר היסודי נהגו ללמוד תנ"ך מתוך חוברות מצוירות, עם הסברים ליד הטקסט בגוף החוברת. זה שינוי משמעותי מאוד עבורם, ללמוד מתוך התנ"ך עצמו, ועדיין קשה להם מאוד. אני כבר לא מדברת על כך שיש פערים אדירים בין התלמידים, ויש ביניהם ששפת המקרא היא 'שפה זרה' עבורם.

אני יכולה לתת ציונים בעל פה תוך כדי הישיבה. לא הכנסתי ציונים כי מסיבות אלה בכיתה ז זה לא במקום לבדוק את הידע בשלב כל כך מוקדם ולכן עדיין לא בחנתי אותם."

אורנה, מחנכת הכיתה:

"ובכל זאת, אני מצליחה ללמד את כולם! ומעבר לכך, אם זה מה שאבחנתם ביחס לכיתה, איך זה שאף אחד לא פנה אליי בעבר, לפני מתן הציונים? איך זה שאני, מחנכת הכיתה, רואה תמונה כל כך עגומה רק לקראת הישיבות, וגם זאת 'בדקה התשעים', שעתיים לפני הישיבה על הכיתה? עבדתי שנה אחת בבית ספר אחר, שם מחנך הכיתה ידע הכול מראש!"

המורה לתנ"ך:

"זה לא לעניין להפיל עלינו עכשיו את התפקיד שלך. אולי היית צריכה להתעניין יותר במורים המקצועיים. זה לא מספיק שלך יש בכיתה הצלחות. התפקיד שלך הוא לעזור לנו שגם אנחנו נצליח ללמד את כל תלמידי כיתה ז/1, שהאחריות עליהם היא שלך! יש יומן כיתה – תבדקי בבקשה מה קורה באופן סדיר. אני מסמנת איחורים של תלמידים בצורה שיטתית. באמת ציפיתי שתשאלי אותי מה קורה בכיתה…"

מנהל בית הספר:

"חברים יקרים. למרות בקשותיי, למרות התקנון הברור, ישנם מורים שלא מצייתים ומגיעים לישיבת ציונים בלי ציונים! ככה נחנך לאזרחות טובה? זו הדוגמה האישית שאתם נותנים לתלמידים? תירוצים על גבי תירוצים… כך שומרים על חוקי בית הספר?

יתרה מזאת, אני מופתע מתגובתכם. לא ייתכן שעברו כבר כמה חודשים ועדיין אינכם מכירים את התלמידים! הרי אינכם עושים את עבודתכם כראוי! אני יודע שהמשימה קשה, אני יודע שאתם עושים כמיטב יכולתכם, אבל רבותיי, אני לא אסכים לתופעות כאלה. אנחנו יכולים להפיק הרבה מההיכרות של המורים לחנ"ג עם התלמידים. במסגרת הלא-פורמלית כל כך של שיעורי ההתעמלות אנחנו יכולים למצוא יכולות או בעיות שלא באות לידי ביטוי בשיעורים אחרים. גם כל התירוצים ששמעתי כאן על קשיים כאלה או אחרים לא מקובלים עליי. אני עומד על כך שתתגברו על הקשיים ותתחילו לעבוד כמורים מקצוענים. אנחנו עובדים בכיתות הטרוגניות וכך נמשיך. אני רוצה להזכיר לכם דבר נוסף: לא מקובל עליי שמורים מקצועיים לא נעזרים במחנכת הכיתה לטיפול מידי בבעיות! יש גם רכזת שכבה שאפשר להיעזר בה, גם אני נמצא כאן, ולא זכור לי שהובאו לפניי בעיות מיוחדות של הכיתה. להזכירכם: בשנה שעברה ביקשתם לרכוש כלים להוראה בכיתה ההטרוגנית. דאגתי להשתלמות מוסדית שקראנו לה: שיפור ההוראה בכיתה הטרוגנית. זו נחשבה להשתלמות מוצלחת ורלוונטית לבית הספר. השקענו בה תקציב יקר, לא רק בכסף, גם זמן ושעות השקענו בהשתלמות. האם כל מה שלמדנו לא יכול להועיל לנו בהוראה של כיתה ז/1? אני לא יודע כרגע מה התמונה בשאר הכיתות, אבל האם אי אפשר ליישם שום דבר ממה שלמדנו בהשתלמות? אני מצפה שלאחר השתלמות שנתית של 112 שעות, משהו יקרה בכיתות, ומיד!!!"

שולה, רכזת השכבה:

"כל מה שאתה אומר יפה מאוד בתאוריה. אני מכירה את המורים, בתוך עמי אני יושבת; תמיד היו מורים חסרי משמעת ומורים שלא התאמצו במיוחד. אצלנו רוב המורים נפלאים ומסורים. שיטות הוראה חדשות – זה יפה כששומעים עליהם בהשתלמויות. בפועל זה לא עובד. בבית הספר שלנו כבר ניסינו את כל השיטות 'להוראה בכיתה הטרוגנית'. יש בשיטות אלה יתרונות אבל גם הרבה חסרונות. ישבנו ימים ולילות, היו ישיבות והשתלמויות בבית ספר לעובדי הוראה והשתלמות מוסדית. גם השנה עבדנו בפרך, ניסינו ליישם, אבל שום דבר לא יצא מזה. התלמידים למדו מתוך דפי עבודה והתעייפו מהם מהר מאוד. נאלצנו לוותר וחזרנו להוראה פרונטלית. אנחנו, המורים ב'רבין', מקצועיים מספיק כדי ללמד בשיטות המסורתיות, הידועות והמוכרות לנו – ולהצליח. ואל תשכח גם שאנחנו לא מקבלים שכר ראוי עבור תוספת המאמץ."

אורנה, מחנכת הכיתה:

"אני לא מכירה את כל שיטות ההוראה, אבל הצלחתי להכיר את כל התלמידים שבכיתתי, ללמד אותם, לעניין אותם, והישגיהם בגאוגרפיה שונים מההישגים במקצועות האחרים. עובדה: אין לי גוש כל כך גדול של תלמידים בינוניים ומטה. גם במתמטיקה המצב לא כל כך גרוע. אני חושבת שאנחנו נוגעים בבעיה בסיסית יותר בבית הספר והתופעה נפוצה לא רק בכיתה שלי."

חנה, המורה למתמטיקה:

"עליי לומר כי חששתי מאוד לקחת על עצמי כיתות משכבת ז. יותר מאתגר ללמד את תלמידי כיתות ט ולהכין אותם לקראת המעבר לתיכון. אבל הפעם נכנעתי ללחצים. אני צריכה לציין לשבח את כל מורי המתמטיקה בבית הספר. ישבנו בקיץ והתכוננו להוראה בכיתות ז במיוחד השנה. חשבנו הרבה על דרכי ההוראה ואפילו חזרנו למחברות של ההשתלמות שעשינו בשנה שעברה. החלוקה לקבוצות (לא להקבצות) קצת מקשה, אבל גודל קבוצות הלימוד עזר לנו מאוד. גם ההוראה של כמה מורות במקביל עוזרת לנו, ולעתים אנחנו מחלקות את הכיתות באופן מתחלף. למשל, קורה שאני לוקחת רק שמונה מבין המתקשים מאוד לקבוצת לימוד קטנה, והמורות האחרות לוקחות אמנם יותר תלמידים אבל בלי המתקשים. יש שיעורים שהחומר קל, ואז הקבוצות נשארות כפי שהן. היינו צריכות 'ליישר קו' בין כל התלמידים, כי כל בית ספר יסודי הספיק חומר אחר. כמו כן הזמנו את כל התלמידים לשלושה ימי הכנה במתמטיקה בסוף החופש הגדול, 90 אחוזים מהתלמידים הגיעו. התגייסנו, כל צוות המורות למתמטיקה, ללמד אותם ועשינו 'מיני קייטנה'. כך חסכנו הרבה עבודה במהלך השנה. אמנם לא תוגמלנו, אבל זה עזר לנו לגבש את קבוצות הלמידה ולתכנן את השנה, כי סוף-סוף הכרנו את התלמידים באמת ולא על-פי התעודות והמסמכים שהביאו אִתם מבית הספר היסודי."

שולה, רכזת השכבה:

"שכחת לציין כי במערכת השעות יש לכן הרבה 'שעות קצה', ולפעמים אתן משחררות חלק מהתלמידים מהלימודים מוקדם יותר, וכך אתן נשארות לעבוד רק עם מעטים. בעצם, אתן מקדמות תלמידים בקבוצות קטנות מאוד, זו פריווילגיה שיש לכן ואין לכל המורים האחרים. אני לא יכולה להסתכל על מקצוע אחד או כיתה אחת. צריך להסתכל על מכלול הצרכים. כבר שנים שאני טוענת שיש בעיה עם הרכב הכיתות ההטרוגני. אני רואה את כל התמונה – אני מלמדת בכל הכיתות בשכבה וזה קשה מאוד."

המנהל:

"אורנה, בבקשה, תחזירי את הדיון למסלול! אנחנו דנים בכיתה ז/1 ולא בכל בעיות בית הספר! אני לא מבין למה הדברים לא טופלו עד עכשיו. מישהו יכול לתת לי הסבר הגיוני? איפה הייתם כולכם: מחנכת, יועצת, רכזת שכבה, מורים מקצועיים מחלקה שלמה? בבקשה להתמקד בכיתה ז/1."

אילנה, המורה לאנגלית:

"אין סיכוי לנהל שיעור אנגלית במבנה הטרוגני, זה לא עובד! יש פערים גדולים ברמות. צריך לחלק לפחות לארבע-חמש רמות למידה כדי שנוכל להתקדם. חיים, כבר מזמן רציתי לדבר אִתך על זה ולא יצא לי. אני יודעת שאתה תומך נלהב של כיתות הטרוגניות, אבל עד מתי??? אני כבר חמש שנים אוכלת קש בגלל השיטה הזאת של בניית כיתות הטרוגניות. צריך לעשות משהו מידי!"

אורנה:

"אנחנו עכשיו בישיבה על כיתה ז/1, צריך להתמקד בתלמידי הכיתה, אבל אני מסכימה שיש לנו בעיה שגבולותיה מעבר למה שקורה בכיתה שלי. אני אמנם מורה חדשה, אבל לא יכולה שלא לראות את הדברים שמתרחשים כאן.

נוסף על זה, אני גם בבעיה: נשארו חמש דקות לישיבה ואין לי מושג מה אני אמורה לעשות עכשיו…"

© כל הזכויות שמורות למטח – המרכז לטכנולוגיה חינוכית, תל אביב.