"כולם היו בני" – תלמיד נודד מבית ספר לבית ספר
מאת טובה מיטלמן-בונה
זמן קריאה: 6 דקות
סיפור התמודדותו של מנהל עם שילובו בבית הספר של תלמיד עם צרכים מיוחדים: במשך כמה שנים עבר התלמיד מבית ספר לבית ספר בשל בעיות התנהגות קשות. למרות מאמצי הצוות החינוכי לא הצליח להשתלב גם בבית ספר זה. תיאור התנהלות המנהל מול ההורים, המורים, הרשות, הפיקוח והתקשורת וטיפולו בדילמה המורכבת של "טובת הפרט לעומת טובת הכלל".
נושאים במאמר
מבוא
המקרה עוסק בהתמודדות של בית הספר "יהלום" עם רן עברון, תלמיד אשר בשל בעיות התנהגות קשות התגלגל מבית ספר לבית ספר עד שהגיע ל"יהלום". רן לא נשאר גם כאן, למרות סבלנותו הרבה של צוות ההוראה בבית הספר, ואחרי תלאות ומאבקים נאלצו לחפש לו מסגרת אחרת.
|
'יהלום' בית ספר יסודי הטרוגני 700 תלמידים 50 מורים |
רקע
אל מנהל בית הספר "יהלום" הגיעה השמועה כי ילד בכיתה ד, שנדחה משני בתי ספר קודמים ביישוב בשל בעיות אלימות קשות, יועבר ל"יהלום". ואכן, בחודש פברואר התקבלו הודעות בעל פה ובכתב ממנהלת מחלקת החינוך ביישוב על ההחלטה להעביר את התלמיד לבית הספר.
עמדת המפקחת על בית הספר:
"הכרתי את המקרה מבית הספר הקודם שרן למד בו. אני מאמינה בשילוב של החריג בחברה ולא בהוצאתו ממנה, במיוחד כשמדובר בילדים קטנים ובמיוחד כשמדובר בבית הספר הזה שבו מנהל חזק וצוות מצוין. נראה לי נכון שאם צוות אחד מתקשה להתמודד עם תלמיד, צוות אחר מתגייס לכך, ובלבד שתהיה לילד מסגרת. משנה מקום בהחלט משנה לפעמים מזל."
כבר בגן הילדים אובחנו אצל רן הן מנת משכל גבוהה והן בעיות התנהגות קשות: אלימות פיזית ומילולית כלפי תלמידים וכלפי מורים, ובכלל זה שימוש רב בביטויים מיניים. גורמים מוסמכים קבעו שרן זקוק לטיפול פסיכולוגי בשילוב טיפול תרופתי, אך אלה נמנעו ממנו בגלל התנגדות ההורים.
בכיתה א השתלב רן בבית הספר באזור מגוריו. בשל בעיות התנהגות קשות, הועבר בכיתה ב (בהסכמת הוריו) לבית ספר אחר ביישוב, ובו למד עד כיתה ד.
ההורים, למרות האבחונים של אנשי המקצוע, משליכים את כל הקשיים על המערכת ומסרבים להסתייע בטיפול פסיכולוגי ותרופתי. הם אינם מאמינים שהממסד רוצה בטובת הילד. לטענתם, בשני בתי הספר הקודמים שבנם למד בהם לא ידעו לתת לו מענה הולם, לא טיפלו נכון בתלמידים שהציקו לו, ולכן, בצר לו, פנה הילד לדרך האלימות. ההורים מסרבים בכל תוקף להוציאו למסגרת לימודית מחוץ ליישוב ודורשים מראש הרשות וממחלקת החינוך ביישוב למצוא לו פתרון הולם בכיתה רגילה במוסד חינוכי קרוב.
דברי האם:
"רן הוא ילד ככל הילדים, עוזר מאוד בבית עם אחיו ובדרך כלל מתנהג יפה. יש ילד שלא משתולל לפעמים? כך גם רן! בתי הספר שהוא למד בהם לא ידעו איך לעבוד אִתו, וכך יצא לו שם של מופרע. הילדים הציקו לו והוא החזיר. אלא מה? שיעמוד ולא יגיב? אני מבינה שלפעמים ילד לא מסתדר עם מורים מסוימים. זה אנושי! אז בסדר, שיעבור לבית ספר אחר ביישוב. הוא עוד יצליח ואנשים פה יאכלו את הכובע! כולנו שמענו על ילדים שנכשלו בבית הספר בגלל סטיגמות, אבל אחר כך הם התקדמו והוכיחו את עצמם.
אומרים לנו לתת לו תרופות. אני לא מוכנה לכך. האם אתם הייתם מוכנים לתת לילדים שלכם תרופות, כשאתם לא יודעים איך זה ישפיע עליהם לטווח הרחוק? ובכלל, לא השתכנעתי שרן צריך טיפול מיוחד! אמרו לנו שיש בית ספר מתאים, שהכיתות בו קטנות והיחס בו חם, אך הוא לא ביישוב. אני מסרבת לשלוח את הילד שלי מחוץ למקום שלו, למשפחה ולחברים הקרובים. אנחנו משלמים מסים כמו כל אחד ביישוב וזכאים לקבל את כל התנאים! אני אלחם שייתנו לרן את הכי טוב, כמו לכל ילד אחר!"
שילובו של רן בבית הספר
מנהל בית הספר החליט להיענות לדרישתה של מנהלת מחלקת החינוך.
מנהל בית הספר והצוות החינוכי נערכו לקליטת התלמיד בתחושת אתגר ומתוך אמונה שבכוחם לתת מענה. צוות ההנהלה החליט לשלבו בכיתה שלווה, שהמחנכת שלה מכילה ושקבוצת ההורים של תלמידיה מגובשת ותומכת.
דברי מחנכת הכיתה:
"מנהל בית הספר הודיע לי שיגיע ילד בעייתי ושהוא בחר בי לקבל אותו לכיתה. ראיתי בכך מחמאה. האמת היא שאין לי בעיות משמעת בכיתה, ואני לא מפחדת מהתמודדות, להפך: ראיתי בזה אתגר ועניין. ההשקפה החינוכית שלי היא שיש לגשת לכל תלמיד ללא דעות קדומות. לכן, כשאני מקבלת כיתה חדשה, אני נמנעת מלקרוא את התיקים האישיים. אצלי מתחילים מחדש – לכל ילד וילדה יש הזדמנות להצליח.
רן הגיע עם אימו. ילד יפהפה, מבוהל ושקט. חשתי שאני אעשה נפלאות. הרי יש לי ניסיון רב, וכבר הצלחתי לעזור לתלמידים בעייתיים שאחרים לא הצליחו לעזור להם."
לרן ולהוריו הוצבו תנאי קבלה וגישה חינוכית של גבולות ברורים. ההורים קיבלו את התנאים בהסכמה מלאה, ואכן, בחודש הראשון לשהותו של רן בבית הספר לא נרשמו הפרעות קיצוניות; הוא למד ועמד בתנאים ובגבולות שהוצבו לו.
דברי מחנכת הכיתה:
"המחברות של רן היו מסודרות, והתיק היה מאורגן. הוא תפקד כמו ילד מן המניין: השתתף, ישב זקוף, כתב כילד אינטליגנטי, ואף העשיר את הכיתה בסיפורים על טיולי שבת… הוא הקפיד להגיע לכיתה ללא העגיל, כפי שביקשתי ממנו.
פה ושם שמעתי תלונות של ילדים על כך שהוא מושך בשיער ומציק, אך איזה ילד לא עושה זאת? הרגעתי את הילדים. לאחר זמן גם כמה מורים דיווחו לי שכשהם מסתובבים אל הלוח, הוא מציק לתלמידים. מורה אמרה לי: 'כשאת בסביבה הוא מתנהג למופת, אבל כשאת זזה – הוא מפריע…'
שמעתי הכול והרגעתי את כולם. רציתי שייתנו לו זמן והזדמנות להתאקלם. לאחר כמה ימים דיווחו לי שתי אימהות שרן הכה את ילדיהן. הבטחתי שאני אטפל בכך, ואכן קראתי לרן לשיחה, ביקשתי שיתנצל, והוא עשה זאת. עודדתי את הילדים להזמין אותו אליהם הביתה, גם לאימהות אמרתי שצריך לתת לו זמן להתאקלם, והן שיתפו פעולה."
אימו של רן העריכה מאוד את הטיפול של המחנכת ושל בית הספר בבנה. היא הודתה למנהל בית הספר, החמיאה בפניו למחנכת הכיתה, ואף ציינה שהיא מתרשמת שבית הספר הזה, בניגוד לבתי ספר אחרים, עוזר לרן להצליח.
הידרדרות
חלף החודש הראשון. בחודש השני לשהותו של רן בבית הספר החלו להצטבר הפרעות התנהגות וגילויים של אלימות קשה: זריקת כיסאות, זריקת אבנים, מכות ופגיעה פיזית במורים ובתלמידים, וכל זה בשילוב שימוש קיצוני בביטויים מיניים. סוג ההפרעות הזה היה מוכר בבתי הספר הקודמים והיה מתועד בתיק הטיפולי של רן.
ההורים נקראו לבית הספר וביקשו זמן לטפל בעניין בכוחות עצמם. אך הדבר לא עזר, וכשהמצב החמיר וההורים נדרשו לסור תכופות לבית הספר, החלו להישמע מהם הטענות הישנות, שרן מקבל מכות מהתלמידים ולכן הוא מגיב באלימות. המנהל והצוות החינוכי בדקו את הטענות. ילדים שהציקו נענשו, אבל רוב ההאשמות של ההורים של רן התבררו כעורבא פרח. ההורים נקראו פעמים רבות לבית הספר, ורן הושעה.
למרות הקשיים והלבטים, בית הספר המשיך להתמודד.
דברי המנהל:
"התחלתי לחשוש שיש כאן בעיה חריגה, ושאין לנו כלים מקצועיים לטפל בה. פתאום גם שמתי לב שהמחנכת אינה חושפת לפניי את כל הדברים ו'לוקחת על עצמה' יותר ממה שהיא יכולה. הייתי מודאג, אבל נרתמתי לגייס את כל הכלים שיש לנו כדי להמשיך ולהתמודד."
הצוות החינוכי המלמד בכיתה התכנס כמה פעמים, עם רכזת השילוב והפסיכולוגית של בית הספר, כדי לבנות לרן תכנית אישית ולסייע לו להתמודד, ובהתאם לנסיבות – אחת לשלושה שבועות – שונתה התכנית. למשל, הוחלט לתגבר לו את שיעורי ההתעמלות, לאפשר לו להשתלב בפעילות ספורטיבית, לקצר את יום הלימודים שלו ולשלבו בפעילות בספרייה, לתת לו מטלות לימודיות אישיות לעבודה במחשב – אך כל אלה לא הועילו. רן המשיך לנהוג באלימות כלפי מורים וכלפי תלמידים.
הצוות קיווה שההורים יבינו כי התכניות המתחלפות אינן פותרות את בעייתו של רן פתרון מהותי וכי יש הכרח בטיפול הפסיכולוגי והתרופתי, אך ההורים עמדו בסירובם. חילוקי דעות קשים החלו להתגלע בין מחנכת הכיתה לבין הצוות החינוכי בנוגע לטיפול ברן.
דברי המחנכת:
"המורים איבדו את הסבלנות. כדי שהתכניות האישיות שבנינו לו יצליחו – צריך זמן! כל מעשה שובבות התפרש אצל התלמידים ואצל המורים כאלימות קיצונית, והדבר גרר את רן להסלמה. חשבתי שבמקרה הזה המורים צריכים להתאמץ, להתגמש ולהכיל אותו יותר."
על רקע זה השתררה בחדר המורים אווירה לא נעימה.
דברי מורה בכיתה של רן:
"המחנכת רצתה כל כך להצליח בטיפול שלה ברן, עד שהיה קשה לה לראות ראייה אובייקטיבית את המצוקות שלנו. הרגשנו שהיא מאשימה אותנו במה שקורה, כי אנחנו לא מטפלים נכון בילד. אבל זה היה מקרה חריג במיוחד, ולא למדנו לטפל בו."
חוסר שקט נוצר בכיתה השלווה. תלמידים דיווחו על חששם לבוא לבית הספר. הורים שילדיהם נפגעו מהתנהגותו האלימה של רן באו בכל בוקר לבית הספר ודרשו מהמחנכת ומהמנהל טיפול מיידי בבעיה.
ההורים מאיימים להשבית את בית הספר
המנהל:
"למרות הלחץ של המורים ושל ההורים, החלטתי שלא להגיב בשלב זה. תגובה שלנו תסלים עוד את המצב, ועליי לחשוב גם על החיסיון של רן ולהגן עליו. ידעתי שאם אתחיל בדין ודברים עם העיתון, נגיע גם למקרה של רן. וסוף השנה התקרב…"
המנהל כינס את חדר המורים והסביר את עמדתו. לאחר מכן גייס את יו"ר ועד ההורים להסביר את המצב ולהפעיל את קשריו בעיתון. לבסוף דיבר עם נציג העיתון והבטיח כתבה עתידית בנושא. בכוחות משותפים ומאומצים הצליח להרחיק את התקשורת.
המנהל: "עכשיו ברור שיש לדרוש להוציא את רן למסגרת אחרת כדי למנוע פגיעה עצמית, פגיעה בילדים או במורים, וכן פגיעה בשמו הטוב של בית הספר."
המנהל כתב מכתבים לכל הגורמים, ובכלל זה למנהלת המחוז, והתריע בהם על הסכנה בהשארת הילד בבית הספר. אך לא נמצא מושיע. בחופשת הקיץ לא טיפלו הגורמים בסוגיה. לאחר החופשה חזר רן לבית הספר. והמצב החמיר. הורי התלמידים התארגנו למאבק. המנהל נדרש למפגשים ארוכים עם ההורים בכל יום שישי ובמהלך השבוע, כדי לשכנעם כי בית הספר עושה ככל יכולתו להגן על ילדיהם, וכי הוא אינו יכול להחליט על העברת הילד למסגרת חדשה.
המנהל שלח עוד מכתבים לרשויות. ההורים תיעדו את סיפורי ילדיהם בנוגע להתנהגותו של רן ולפחדים שלהם, ושלחו מכתב למנהלת מחלקת החינוך ולמנהלת המחוז.
אימו של רן באה לבית הספר ותִחקרה ילדים על אירועים שרן היה מעורב בהם.
בפגישת נציגי ההורים עם מנהלת מחלקת החינוך, עם מנהל בית הספר ועם המחנכת, סוכם:
| "מנהל בית הספר ומנהלת מחלקת החינוך הבהירו לנציגי ההורים כי, בנסיבות בנסיבות שנוצרו, עמדתם העדכנית היא שמקומו של רן איננו בבית ספר 'יהלום'. שניהם הבטיחו לנציגי ההורים כי זאת העמדה שיציגו בכל פורום הנוגע לטיפול במקרה הנדון." |
עתה קיוו שתתכנס ועדת השמה ותחליט על העברת התלמיד.
בד בבד שלחו ההורים מכתבים למנהל, למנהלת המחוז, למפקחת, לראש הרשות ולמנהל, ובהם הודיעו על השבתת הלימודים.
סוף דבר
מנהל בית הספר התגייס בכל כוחו למנוע את השביתה.
דברי המנהל:
"על אף שאני סבור, כמו ההורים, שיש להוציא את רן מבית הספר למסגרת אחרת, אני רואה את איומי השביתה בחומרה רבה. המערכת החינוכית צריכה לתת תשובות או פתרונות ללא איומי השבתה. יש לחשוב גם על יום המחר ביחסי הורים עם בית הספר: יהיו הורים שיחשבו שנשק השביתה הוא אמצעי לחץ והשפעה על שיקולים מקצועיים של הצוות החינוכי. הסכנה היא למעמדו של בית הספר, למעמדו של המנהל ולמעמדם של המורים.
בדיאלוג בין הורים לבית הספר יש מקום גם לחוסר הסכמה, אך יש סכנה של חציית הגבולות בין מעורבות הורים לבין התערבות בשיקולים מקצועיים.
ועוד דבר חשוב: עליי לתת תשובות לכלל, אבל גם לשמור על הפרט, במקרה זה רן, ולהביא את כולם לפעול במסגרת החוק והנהלים המחייבים."
כדי למנוע את השביתה רתם מנהל בית הספר את ועד ההורים המרכזי. הוא הסביר להורים את עמדתו והציג את החוקים ואת הכללים להעברת ילדים מבית ספר. הוא דרבן את הפיקוח ואת הרשות לפעול במהירות למציאת פתרון.
ראש הרשות נפגשה עם נציגי ההורים וביקשה לדחות את השביתה וגם הפעילה לחץ על הפיקוח לכנס ועדת השמה.
איומי ההורים זירזו את התכנסותה של ועדת השמה. התיעוד של בית הספר וההוכחות לניסיונות שלו לתת מענה לרן סייעו לוועדת ההשמה לקבל את ההחלטה להעביר את רן למסגרת חדשה.
חודשיים אחרי תחילת שנת הלימודים נפרד רן מבית הספר "יהלום" ועבר למסגרת חדשה.
© כל הזכויות שמורות למטח – המרכז לטכנולוגיה חינוכית, תל אביב.
מקור
עיבוד ל: מיטלמן-בונה, ט' (2007). "כולם היו בנַי" – תלמיד נודד מבית ספר לבית ספר. בתוך: חקרי מקרה למנהלים: מנהלים לומדים מסיפורי מנהלים (עמ' 14-16). תל-אביב: מטח – המרכז לטכנולוגיה חינוכית 2007
תכנים נוספים שעשויים לעניין אותך
קריאה
כל הכיתה, כל הזמן
האתגר נראה עצום אך אפשרי: לשתף את התלמידים כל הזמן במהלך השיעור. המחבר מציע דרכים לעשות זאת - למשל, לשאול שאלות משתפות, לתת יותר זמן להמצאת תשובות, לבקש מכל התלמידים לענות בכתיבה חרישית במחברת, לבקש מהתלמידים לסכם את השיעור.
61
במרכז חקר המקרה ישיבת ציונים של המועצה הפדגוגית שעניינה כיתה ז1 בתום המחצית הראשונה של שנת הלימודים. מחנכת הכיתה מופתעת לגלות שרוב הנתונים על התלמידים חסרים ומתרעמת על התרבות הארגונית בבית הספר. במהלך הישיבה נחשפים פערים בין עמדות המורים בעניין הוראה בכיתות הטרוגניות ובין ה"אני מאמין" של המנהל – סוגיות ארגוניות-ערכיות ושאלות על מנהיגות המנהל.
61
קריאה
מעברים
שלושה סיפורי ניהול הממוקדים בפערים ונטווים לכדי נקודת מבט אחת, הומניסטית, של מנהלת. הסיפור הראשון מציג את תגובתם של בני נוער לפערים חברתיים דרך עיני המנהלת, השני מציע התבוננות על הפערים בין החינוך הפרטי לחינוך הממלכתי, השלישי מציג התבוננות אוהבת על חדר המורים והפער בין השפה המקצועית לשפה האישית. בכל אחד מהסיפורים עולה מקומם של פערים ושל השפה – גם מכשול וגם הזדמנות לצליחת מעברים. הכלי מיועד למנחי קבוצות מנהלים המעוניינים לעסוק בסוגיות של פערים, יחסים פנים-בית-ספריים ואי-שוויון וכן למנהלים הרוצים לחדד עמדותיהם בנושאים אלו.
43
קריאה
אולי נספר קצת
סיפור על הכלתם מצד אחד והדחקתם מצד שני של קשיי השתלבות תלמידים במסגרת החינוכית. מטרתו לעורר דיון על אודות תפקיד המנהל והצוות החינוכי בכל הקשור ברווחת התלמיד וביחסים החברתיים בין כותלי הכיתה ובית הספר. אין כאן פתרונות אלא רק שאלות והצבת מראה מול היחסים בין המערכת לפרט. זהו כלי המיועד למנחים של קבוצות מנהלים המעוניינים לעסוק בסוגיות אלו וכן למנהלים שרוצים לגבש את עמדותיהם הבסיסיות על הכלת השונה ועל רווחת תלמידים בבית ספרם.
59
קריאה
תמונות מחיי המנהל
הסיפור מעלה מגוון של סוגיות בהקשר של ניהול פנימייה לבני נוער בסיכון. מתוך כלל המקרים עולות שאלות על פירושה של הצלחה, על הדרך להעצים תלמידים, על מקום הלמידה בחיי התלמידים, על החשיבות שבתמונת עתיד ועל מקומו של המנהל במורכבות שבין סיפורי חיים ודרישות המערכת.
43
זהו סיפורו של בית ספר שהתחולל בו תהליך שינוי מערכתי מקיף ומורכב; בית הספר הפך מבית ספר תיכון ארבע-שנתי קטן, מאופיין בבריחת תלמידים ובעזיבת מורים, לבית ספר שש-שנתי מבוקש בקרב תלמידים ומורים. מנהלת חדשה צמחה מתוך צוות בית הספר והובילה תהליך –תחילתו בבירור פנימי מעמיק כלל-בית-ספרי והמשכו בשינויים ארגוניים ופדגוגיים מרחיקי לכת. המקרה מעלה סוגיות של יצירת חזון בית ספרי ותהליך מימושו, של הובלת שינוי והטמעתו וכן של הצלחות מחד גיסא וקשיים והתנגדויות מאידך גיסא.
47
קריאה
המקום: חדר המנהל
מבוא לספר בו מוצג הסיפור מאיר עיניים. הספר מגיש לקוראים תמונות מכורסת המנהל: הקשר בין האובייקטיבי-מקצועי לסובייקטיבי-רגשי כפי שהמנהל רואה אותו. הסיפורים מציגים רגישות אנושית לתלמידים, הורים ומורים הבאה לידי ביטוי למשל בתשומת לב לפרטים הקטנים – הכרח בפעולת הניהול. הם מעמידים במרכז את היחסים בין המנהל לסובבים אותו במסגרת הדילמות שעמן על המנהל להתמודד. הסיפור מיועד למנהלים ולמנחי קבוצות מנהלים שעניינם בממד האישי ובהשפעתו על המקצועי.
45
1
קריאה
יומן מסע
סיפור מנהלים על מעבר חד מניהול שִכבה בבית ספר אליטיסטי לניהול בית ספר מתפורר של החינוך המיוחד. יומן של סצנות ואירועים. יחד הם טווים תמונה עשירה: מצד אחד,מציאות חברתית קשה ובתוכה בית ספר שאינו מתפקד ושרוי בכאוס; מצד שני, מקומם של חזון, דבקות, אומץ ומקצועיות בהפיכת בית הספר למוסד חינוכי בעל הישגים. הסיפור מציג גם את המורכבות שבמציאות הבית-ספרית מבחינת מורים, תלמידים, נורמות ומבנים ארגוניים ומספק קווים מנחים ברורים לפעולה. הכלי מיועד למנחי קבוצות מנהלים המעוניינים לעסוק בסוגיות של בתי ספר שנסיבותיהם מאתגרות ובכניסת המנהל לתפקיד וכן למנהלים המתמודדים עם סוגיות אלו ולמדריכיהם האישיים.
48