תפקידם של מנהיגי בתי ספר בהשמעת קולות התלמידים

מבוא

​הדמוקרטיה האמריקנית, כדמוקרטיות אחרות, מבוססת על הרעיון שההשתתפות היא זכות אזרחית בסיסית (Ochoa-Becker, Morton, Autry, Johnstad, & Merrill, 2001). כיוון שההשתתפות היא אבן היסוד שעליה בנוי המשטר הדמוקרטי, עליה להיות גם מדד שעל-פיו היא נמדדת (Hart, 1992). ואולם לצעירים בארצות הברית יש הזדמנויות מועטות בלבד להשתתפות בזירה הציבורית. המחקר מצא כי בתי הספר בארצות הברית נוטים להתמקד במעורבות צעירים בפעילויות דמוקרטיות כגון שירות קהילתי (Flanagan & Faison, 2001), אך בדרך כלל אין הם מכינים כראוי את הצעירים לפיתוח ולהנהגה של פעילויות מסוג זה (Kirshner, 2008; Westheimer & Kahne, 2003).

"קולות  התלמידים" יכולים להיות, ברמה הבסיסית ביותר, דעותיהם על בעיות של בית הספר המובעות בשיחה עם אנשי מנהלה וצוות ההוראה. קולות התלמידים יכולים להיות משמעותיים כאשר, למשל, הם משתפים פעולה עם מבוגרים כדי לטפל בבעיות בבית ספרם, ובמקרים נדירים – כאשר הם נוטלים לידיהם תפקידי מנהיגות במסגרת המאמץ לשינוי (Mitra, 2005). הזדמנויות להשתתף בתהליך קבלת ההחלטות בבית הספר עשויות לעצב את חייהם של התלמידים ושל עמיתיהם. הגברת קולם של התלמידים בבתי הספר היא דרך לעורר את מעורבותם בקהילת בית הספר ולהגביר את זיקתם אליו (Mitra, 2004). קולם של התלמידים יכול להוביל גם לעלייה במעורבות האזרחית, ובכלל זה האמונה שצעירים מסוגלים לחולל שינוי בחייהם ובחיי אחרים (Eccles & Gootman, 2002; Kirshner, O’Donoghue, & McLaughlin, 2005; Mitra, 2004). פעילויות המכוונות להשמעת קולות התלמידים יכולות לשמש גם זרז לשינויים חיוביים בבית הספר, כגון שיפור בהוראה, בתכנית הלימודים, ביחסים בין המורים לתלמידים (Rudduck, 2007), בתהליכי הערכה (Colatos & Morrell, 2003; Fielding, 2001) ובגיבוש חזון ותכנון אסטרטגי (Zeldin ,2004 Eccles & Gootman, 2002;).

אחד הקשיים הגדולים ביותר בפיתוח יוזמות להשמעת קולות התלמידים הוא תפקיד המבוגר. אם שיתוף פעולה בין מורים לאנשי מנהלה עשוי להיות מורכב (Leonard & Leonard, 2001; Sergiovanni & Starratt, 1998 ), הרי ששותפויות בין מבוגרים לתלמידים עשויות להיות מאתגרות עוד יותר. הבדלי הכוח והמעמד בסביבת בית הספר מציבים אתגר ליוזמות להשמעת קולות התלמידים בכיתה. המבוגרים נוטים בדרך כלל להנציח את מערכות היחסים ההיררכיות או לנקוט קיצוניות הפוכה: "לא להפריע" ולאפשר לתלמידים "לתפוס פיקוד" (Camino, 2005). מחקרים מוכיחים בעקיבות כי המיומנויות של המבוגרים המלווים הן רכיב מכריע ביוזמות מוצלחות להשמעת קולות התלמידים ובתכניות מוצלחות בשעות שלאחר הלימודים (Ginwright, 2005; McQuillan, 2005).

תרשים 1. אסטרטגיות איסוף הנתונים

מאמר זה בוחן את תפקידם של מנהיגי בית הספר ביצירת תנאים המעודדים פעילויות להשמעת קולות התלמידים. כתבנו את המאמר עם מנהלת בית ספר המחויבת להגברת קולם של התלמידים בכיתות ובבית הספר ופועלת להגשמת מטרה זו. כתיבת מאמר זה אִתה נועדה להבטיח שהחזון ונקודת המבט שלה למען טיפוח קול התלמידים יישזרו במאמר.

שיטות המחקר

​מדגם

המחקר בוחן את הופעתם של קולות התלמידים בבית הספר היסודי "דיואי" (שם בדוי) השוכן בעיירה אוניברסיטאית מוקפת כפרים בצפון-מזרח ארצות הברית. בית הספר היסודי "דיואי" מעודד את התלמידים להשמיע את קולם ולהשתתף בפעילויות אזרחיות – למרות מגמת האחריותיות הגוברת, שדוחפת את בתי הספר להתמקד בתכנית לימודים צרה יותר ובהכנה למבחנים. 27% מתלמידי בית הספר מקבלים ארוחת צהריים חינם או בהנחה (מדד לעוני בבתי הספר בארצות הברית), כלומר "דיואי" אינו נחשב לבית ספר שתלמידיו באים מסביבה חברתית-כלכלית חזקה. לאחרונה קיבל בית הספר אזהרה מממשלת המדינה בעקבות ציונים לא מספקים במבחנים התקניים ברמת המדינה. למרות זאת, בית הספר שייך למחוז שביצועיו גבוהים והוא הוגדר "בית ספר מוצלח" (School of Success) על-ידי נציבות החינוך של המדינות (ECS, Education Commission of the States) והמרכז הארצי למנהיגות ואזרחות (NCLC, National Center for Leadership and Citizenship). "דיואי" יצר, באמצעות למידה בשילוב שירות בקהילה, שותפויות הדוקות עם בית מחסה לחסרי בית, עם בית המחסה המקומי למתבגרים, עם בנק המזון, עם בנק המזון לבעלי חיים ועם מרכז המִחזור המקומי. אלה תומכים ביוזמות של בית הספר ללמוד באמצעות שירות בקהילה, והם הפכו לתומכים נלהבים של בית הספר. "דיואי" זכה בפרסים על פרקטיקת הלמידה בשילוב שירות בקהילה, על הישגים חינוכיים ועל נקיטת פרקטיקות סביבתיות. נוסף על כך, כמה מחנכים בבית הספר זכו בפרסים וכן בהכרה מקומית, בהכרת המדינה ובהכרה ברמה הארצית.

המנהלת דונאן סטויקובי הסבירה כי החזון שלה לבית הספר מתמקד בבניית "קהילת מנהיגים אכפתית המחברת את הכיתות שלנו לעולם שבחוץ". על בסיס חזון זה, בית הספר משתמש במגוון פדגוגיות ומערב את תלמידים בפורומים דמוקרטיים. בית הספר היסודי "דיואי" מציע מגוון תהליכי חקר שבאמצעותם התלמידים לומדים כיצד לחולל שינוי. למשל, תלמידות כיתה ה' פועלות עם גורמים האחראים לארוחת הצהריים בבית הספר ובמחוז כדי להוסיף סלט נטול בשר ומוצרי חלב לתפריט ארוחת הצהריים (Serriere, Mitra, & Cody, 2010); תלמידי כיתה א' שהשתתפו בקמפיין לצמצום צריכת מגבות הנייר הובילו להפחתה של ממש בצריכתן, הן במונחים כלכליים והן במונחים סביבתיים; תלמידי כיתה ג' הבחינו שהבקבוקים בכיתות אינם ממוחזרים ופיתחו תהליך מִחזור בית ספרי. תלמידים אחרים ראו שהמורים וחברי הסגל אינם משליכים למכל הקומפוסט את הפסולת הרטובה מארוחת הצהריים, אף שהתלמידים מקפידים למחזר פסולת זו. התוצאה – נוספו מכלי קומפוסט לחדר המורים, וכעת התלמידים מטפלים בהם.

ראיונות עם מנהלים ותצפיות עליהם

בשנה הראשונה לאיסוף הנתונים נפגשו סרייר ומיטרה עם סטויקובי בערך פעם בחודש, כדי ללמוד עוד על התהליכים הדמוקרטיים המתרחשים בבית הספר ומנקודת מבטה. סרייר ומיטרה צפו בסטויקובי גם בפגישות סגל המורים פעם בחודש, בפגישות התפתחות מקצועית במשך ימי השתלמות ובאינטראקציות עם תלמידים (בקבוצות קטנות ובמליאת בית הספר) ועם מורים בתקופת איסוף הנתונים. סרייר ומיטרה גם קיימו ראיונות פורמליים עם סטויקובי בנוגע לתאוריית הפעולה שלה וביקשו ממנה לפתח מודל חזותי של התאוריה (ראו נספח א').

כל הראיונות הפורמליים תועדו באמצעים דיגיטליים ותומללו. שיתופי פעולה אלה הובילו להרצאות משותפות בכנסים עם סטויקובי, ובסופו של דבר – למאמר זה (ראו עוד בתרשים 1).

צוות המחקר של סרייר ומיטרה (שהשתתפו בו, נוסף על סרייר ומיטרה, סטודנטים לתארים מתקדמים שעברו הכשרה מתאימה) ביסס קשר מקצועי עם הצוות ב"דיואי" באמצעות איסוף הנתונים במשך שתי שנות הלימודים האחרונות (2009/2010 ו-2010/2011). הצוות נהג להשתתף בפגישות, בסדנאות ובהשתלמויות וכן בפגישות ועד ובפעילויות בית ספריות אחרות. צוות המחקר קיים גם תצפיות, קבוצות מיקוד וראיונות וערך סקר קצר. דבריהם של המורים ב"דיואי" הובאו מהראיונות הרשמיים ומרישומי התצפיות ונערכו כדי שלא להסגיר את זהותם של המורים. המאמר נמנע משימוש במילה "אנחנו", והוא משתמש בשמות המשפחה של החוקרות כדי למנוע בלבול בנוגע לתפקידה הכפול של סטויקובי – מושא המחקר וחוקרת – וכן בנוגע לתפקידנו באיסוף הנתונים.

תצפיות על פגישות בית ספריות קטנות

פגישות בית ספריות קטנות (SSG, small school gathering) התקיימו, ביוזמת סטויקובי, בכל חודש מאוקטובר 2009 – השלמה לפגישות של מליאת בית הספר (ASG, all school gathering) שהתקיימו זה שלוש שנים. הרעיון הוא שכל ילד, במשך כל תקופת הלימודים שלו ב"דיואי" (באופן אידיאלי גן-ה'), מבלה בכל  חודש עם "הקבוצה הקטנה" שלו המתפקדת כמעין רשת חברתית, אזרחית ולימודית. בקבוצה חברים תלמידים מהגן ועד כיתה ה' (שניים או שלושה מכל שכבה – 15-12 תלמידים בכל קבוצה קטנה). כמה ממנהיגי סגל ההוראה ב"דיואי" הפכו את הפגישות ה"קטנות" שלהם לפורום שבו התלמידים יכולים להעלות סוגיות שחשובות להם; אחדים משתמשים בו לבניית קהילה, ועבור אחרים הוא מהווה הזדמנות ללמידה בשילוב שירות בקהילה.

ראיונות וקבוצות מיקוד

צוות המחקר קיים ראיונות אישיים עם מורים וגם במסגרת קבוצות מיקוד, וכן ראיונות נפרדים עם תלמידי בית הספר היסודי. הראיונות בקבוצות המיקוד של המורים התקיימו לאחר שעות הלימודים, בקבוצות שנחלקו לפי שכבות גיל. במרץ 2010 התקיימה פגישה שנמשכה כ-35 דקות עם קבוצה של מורים מומחים (נספח ב'). כל המורים ב"דיואי" הוזמנו להשתתף בראיונות הקבוצתיים. הראיונות הפרטניים נמשכו 90-30 דקות והתמקדו במחשבות המורים על מטרת פגישותיה של הקבוצה הקטנה שלהם ועל החזון שלהם עבורה. סרייר ומיטרה פיתחו את פרוטוקול הראיון של קבוצות המיקוד של המורים לראיונות הפרטניים ושאלו שאלות המבוססות על התשובות בראיונות קבוצת המיקוד ועל התצפיות. הראיונות הוקלטו באמצעים דיגיטליים ותומללו.

סקר

סרייר ומיטרה ערכו סקר בקרב המורים בסוף השנה הראשונה לאיסוף הנתונים. בסקר היו עשר שאלות והוא נשלח בדוא"ל לכל המורים. תמריץ להשלמת הסקר ניתן בשוברים לקפה. השאלות בסקר בחנו, בין היתר, את עמדתם בנוגע למטרת הפגישות של הקבוצה הקטנה (SSG) ולחשיבותה, בנוגע לתמיכה האדמיניסטרטיבית ולתמיכה נוספת שהם סבורים שתסייע להם להצליח בפגישות האלה.

ניתוח הנתונים

ניתוח הנתונים למאמר זה התמקד בדרכים שבהן תמכה המנהיגות בהתפתחות קולם של התלמידים וביוזמות למעורבות אזרחית וכן בדרכים שהמנהיגות כפתה תהליכים אלה. נעשה שימוש בקידוד אינדוקטיבי בניתוח הנתונים. הנתונים המוקלטים והמתומללים נותחו בניתוח שורה-אחר-שורה ובקידוד פתוח (Strauss & Corbin, 1994), כדי לזהות את הקטגוריות החשובות שסטויקובי עצמה מעלה. נעשה שימוש בתאוריה מבוססת לזיהוי קטגוריות בנתונים היוצרים דפוסים נפוצים ואינדוקטיביים. לאחר קידוד הנתונים הראשוני, קידוד סלקטיבי ליטש את קטגוריות החשיבות המרכזיות בנתונים באמצעות תהליך מקיף של כתיבת מזכרים בידי צוות המחקר ועיון בתמלילים המקוריים וברשימות מהשדה (Strauss & Corbin, 1994). החלקים הבאים דנים בתמות שגילינו ב"דיואי".

החזון: "האופן שאנחנו עושים כאן דברים"

​גמישות חשובה בעיני סטויקובי, אך יש לה חזון מוצק וברור עבור בית הספר, והיא מצפה שהמורים יעבדו במסגרת הפילוסופיה של המוסד. כמובן, יוזמות דמוקרטיות אפשריות רק אם הפרקטיקות נטמעות בתפקוד השוטף של בית הספר.

על כן יש מתח בלתי נמנע הנוגע לקיומו של חזון ברור בשעה שממתינים שאחרים ישלבו אותו בפרקטיקה. אפשר להמחיש את המתח בהתפתחות פגישות המליאה של בית הספר המתקיימות בכל יום שלישי אחר הצהריים ואורכות 45 דקות. המבנה של פגישת המליאה הוא דוגמה למדיניות בית ספרית שמכתיבה סטויקובי, מדיניות שהפכה לחלק מ"האופן שבו אנחנו עושים כאן דברים" ב"דיואי". במילותיה של סטויקובי, הכוונה ביסודן של פגישות המליאה הוא ליצור מסגרת למעורבות אזרחית "בין תלמיד לתלמיד".

פגישות המליאה הן הביטוי המובהק לקול ולמנהיגות של התלמידים הבוגרים ב"דיואי". תלמידי כיתה ה' (התלמידים הבוגרים ביותר בבית הספר, בני 11-10) מנהלים את פגישות המליאה. הפעילות מתאפיינת במעורבות מזערית של המורים (מעורבותם ניכרת בעיקר בסוגיות לוגיסטיות וטכנולוגיות), ובמסמך Google משותף לתלמידים, למורה ולסטויקובי. לפני הפגישה יש תדרוך קצר עם סטויקובי. ההנהגה של מליאת בית הספר החלה להיחשב בקרב התלמידים לטקס מעבר של התלמידים הבוגרים. אחד המורים אמר כי הילדים הצעירים מתחילים "לשאוף להיות… או לצפות לניסוי הגדול של הובלת בית הספר כולו".

הצוות המארגן של המליאה, שחברים בו תלמידי כיתה ה' ומורים, מנצל היטב את זמנו. באחת הפגישות הקריאה תלמידה שיר של מיה אנג'לו – כי היא "הגיבורה" שלה. תלמידים ארגנו משחקי ניחושים עבור כלל בית הספר בעזרת מצגות Power Point, שיתפו את הקהל בעבודות אמנות, בשירים ובמערכונים והציגו מצגות במגוון נושאים (לרוב מן החדשות).

תלמידי כיתה ה' רואים בפגישות המליאה הזדמנות לעודד את תלמידי בית הספר לפני המבחנים האזוריים ולשבח תלמידים ומורים. באחת הפגישות, לאחר דיון על "יום כדור הארץ" ובשל הצורך להקפיד על ניקיון בית הספר, העניקו תלמידי כיתה ה' לאב הבית פרס על היותו אב הבית הטוב ביותר. המצגות לרוב עוסקות בנושאים אזרחיים ומסתיימות בקריאה לפעולה, כגון "אנחנו זקוקים לעזרה שלכם, בית הספר 'דיואי'", או "אנחנו רוצים שתדעו שאם נשתף פעולה נוכל לחולל שינוי ב'דיואי'". לאחר מערכון על אשפה, קרא אחד התלמידים: "תצעקו 'אנחנו ירוקים!' אם אתם חושבים שאתם יכולים לחולל שינוי!" והתלמידים בקהל צעקו: "אנחנו ירוקים!".

כמה מהמורים המלמדים שכבות צעירות יותר פנו אל סטויקובי והביעו בראיונות הקבוצתיים חשש שפגישות המליאה ארוכות מדי לילדים הצעירים שצריכים לשבת ו"לצפות" במשהו. הנתונים מן התצפיות מעידים שיכולות התלמידים משתנות. התלמידים הצעירים לומדים לשבת ולהקשיב, ולעתים סטויקובי והמורים מוציאים תלמידים מהחדר.

ככל שפגישות המליאה התפתחו, עוד מורים הביעו בהן תמיכה. סטויקובי דיווחה כי אחת מן המורות המקצועיות, שהטילה ספק בערכן של פגישות המליאה, ניגשה אליה השנה ואמרה: "עכשיו אני מבינה", לאחר שראתה כיצד הקהילה מתגבשת סביב הקבוצות הקטנות. מורים רבים מדברים בחיבה על הטקסים שפיתח בית הספר כדי לחגוג את עלייתם של תלמידי כיתה ה' לחטיבת הביניים בסוף השנה.

בפגישות המליאה האחרונות בשתי השנים שחלפו עמדו תלמידי בית הספר כולו לאורך המסדרונות והריעו לבוגרי כיתה ה' הטריים. במילותיה של אחת המורות: "חיבקנו את תלמידי כיתה ה' כשהם עזבו. הם ירדו במדרגות והלכו במסדרונות. כולנו יצאנו מהכיתות והרענו ומחאנו להם כפיים, כי ידענו שזהו, הם הולכים לחטיבת הביניים… יש הרבה דברים טובים שיוצאים מזה, וזה כל הזמן מתפתח". המורה גם סיפרה שכשהתמונות שלהם הוקרנו במצגת, רוב התלמידים אמרו בקול "את שמו של כל בוגר כיתה ה'". בזכות פעילות זו, הזיכרון האחרון של תלמידי כיתה ה' ב"דיואי" מבית הספר יהיה של קהילה תומכת ואכפתית.

האופי הפומבי של מצגות המליאה הופך אותן לכלי שימושי לשיתוף פעולה בפרקטיקות הבית ספריות והאישיות של כל מורה במסגרות מקצועיות אחרות. מורים משתמשים בסרטונים מכינוס המליאה כדי להציג את עבודת בית הספר במפגשי התפתחות מקצועית, בכנסים, בפגישות עם אנשי המחוז ובמסגרת תיק העבודות האישי שלהם. למשל, שני מורים מתלמדים ב"דיואי" יצרו עבור תיק עבודות ההוראה שלהם סרטון שהראה כיצד תלמידי כיתות א' וב' הפחיתו את בזבוז מגבות הנייר באמצעות שלטים שהכינו והציבו על כל מתקני המגבות. הסרטון הראה את התלמידים שהציגו את עבודתם במליאת בית הספר. באותה מצגת המחישו התלמידים, בעזרת נתונים, את ההפרש במספר הקופסאות של מגבות נייר שבשימוש בבית הספר כשהתלמידים משתמשים במגבת נייר אחת לעומת שלוש. בזבוז מגבות הנייר פחת במידה ניכרת בכל רחבי בית הספר, והתלמידים חולקים כעת את המסר עם בתי ספר אחרים במחוז. הפרויקט ראוי לציון מכיוון שהוא משלב בין למידה באמצעות שירות בקהילה ובין חקירה, לצד שמירה על ערכי בית הספר כגון הגנה על הסביבה. הפרויקט סיפק למורים אמצעי חזותי ואינטראקטיבי שסייע להם להסביר את הפרקטיקות שלהם במסגרות מקצועיות אחרות.

אנו מדגישות את הדוגמה של כינוס מליאת בית הספר כדי להמחיש את העובדה שלמרות ההסכמה של המורים, סטויקובי מבססת בבית הספר פרקטיקות לטיפוח מעורבות אזרחית שאינן נתונות למשא ומתן. היא מאמינה שבסופו של דבר מורים "יבינו", ואחרים לעולם לא יתמכו בחזון חברתי או אזרחי לבתי ספר. עם הזמן הפכו כינוסי מליאת בית הספר לחלק מ"האופן שבו אנחנו עושים כאן דברים".

מתן מקום לאסטרטגיות שהמורים יכולים לבחור אם להצטרף אליהן, במידת האפשר

היישום משתנה בהקשרים שונים