התמקדות ביחיד
מערכת השעות נתפסת כייצוג של כל מהלך שיפור בית ספרי (דימוק, 2006). כל תפיסה חינוכית או הנחה פדגוגית אמורה להתגלם בלוח הזמנים הנקרא 'מערכת שעות'. מרבית בתי הספר- כתבה רזניק (1995) במאמר המופיע כאן לעיונכם/ן- מקצים זמן הוראה שווה לכל התלמידים: מספר שעות מסוים ביום, מספר ימים בשנה ומספר שנות לימוד. מה שמוצע הוא ההוראה והלמידה שניתן לדחוס לתוך מסגרת זמן. לאחר מכן, בתום אותה תקופת לימוד קבועה מראש, מתבצע סוג מסוים של הערכה. אך מה יקרה אם, במקום לקצוב זמן קבוע ולאפשר מגוון של תוצאות, נפעל בצורה הפוכה: נקבע אמת מידה מוחלטת של ציפיות ונאפשר מגוון של פרקי זמן (ומשאבים רלוונטיים אחרים)? הסדר כזה יבטא הכרה בכך שתלמידים מסוימים זקוקים לזמן ולתמיכה יותר מאחרים, אך לא ישנה את הציפיות המותאמות לנקודת הפתיחה הראשונית. כולם יוצבו אל מול אותו סף גבוה. בדרך זו המאמץ ישתלם באמת, כיוון שכל התלמידים ידעו שיקבלו את הזדמנויות הלמידה שהם זקוקים להן כדי לעמוד באמות המידה. רזניק מחדדת כי "גיוון במסגרות זמן אין משמעו השארתם של אנשים צעירים בבית הספר עד אין-סוף, בעודם חוזרים על אותן תכניות שבהן נכשלו בשנה הקודמת. אנו כבר יודעים שסוג כזה של זמן נוסף אינו מוביל לתוצאות המקוות". מה כן? כיצד בונים מערכת מותאמת וגמישה? וסט- ברנהם במאמרו 'מנהיגות ללמידה מותאמת אישית' (2008) מציע לוחות זמנים גמישים שיאפשרו בחירה מרבית והטמעת אסטרטגיות למידה חלופיות וכן הקצאה וניהול מגוון רחב של חללי למידה שיאפשרו פעילויות ביחידים, בזוגות, בקבוצות קטנות, בכיתות ובקבוצות גדולות. מהמרחב הישראלי- אנו מזמינים אתכם לצפות בסרטונים בהם מסבירה בתיה שוכן על הליך הגמשת המערכת בבית הספר אותו ניהלה.
תיאור בהיר וממצה של תהליך שינוי בית-ספרי מזווית ראייתו של מורה מוביל. הסיפור מדגיש תובנות מרכזיות בהובלת תהליכי שינוי בבתי ספר: החזון לעומת המציאות, הקשר בין הסגנון והפעולות של המנהיגות לבין תהליך השינוי, תפקידם של מורים מובילים בשינוי בית-ספרי והאתגר שבבניית תרבות בית-ספרית.
כדי להעלות את רמת ההישגים ולעשות את ההזדמנות להישגים שוויונית יותר נדרש מהפך עמוק בכל הקשור להנחות היסוד הבסיסיות ביותר בקשר לתנאים המאפשרים למידה. מבחינה היסטורית, טוענת רזניק במאמרה, החינוך נע בין שתי תפיסות על למידה: האחת – שאין תלות בין מאמץ לכישרון, והשנייה – שמאמץ מפצה על היעדר כישרון. לדבריה יש הכרח לאמץ גישה שלישית, גישה שזכתה לתיקוף מחקרי, ועל-פיה מאמץ מקדם כישרון. רזניק טוענת כי מערכת החינוך נשענת על הנחת היסוד שכושר שכלי הכרחי ללמידה ושבמידה רבה הוא עניין של תורשה, ואולם היא גורסת שכושר שכלי אינו הבסיס היחיד לארגונם של בתי ספר, ויש לבנות מוסדות חינוך שבראש ובראשונה יטפחו מאמץ. רזניק מונה חמישה מאפיינים למערכת מוכוונת-מאמץ ולדרך פעולתה: 1) יש בה ציפיות ברורות להישגים, מובנות היטב לכול; 2) יש בה הערכה אמינה והוגנת של ההישגים; 3) היא משבחת ומתגמלת על הצלחה; 4) היא מאפשרת זמן מספיק, ככל הנדרש לעמידה בציפיות הלמידה; 5) היא מציעה מומחיות בהוראה. אפשר למצוא במאמר פירוט של כל אחד ממאפיינים אלו וביטוייהם.
במעגלי ראו"ת אסופת כלי עבודה המכַוונים להתמקדות בתלמיד היחיד. מתוך התבוננות מערכתית בידע המקצועי ובמשאבי ההוראה והתמיכה הקיימים בבית הספר נוצר תהליך המתבסס על פרקטיקות בית ספריות רווחות ומשלב ביניהן – כדי לקדם תהליך של שיפור מתמיד עם התלמידים
במסגרת המחקר נבדקו 15 בתי ספר יסודיים שבוצעו בהם מהפכים וששימרו את הישגי המהפכים במשך שנתיים לפחות. המטרה הייתה לזהות את השינויים הנקשרים לתהליך המהפך. השינויים קובצו לשמונה קטגוריות: (1) מנהיגות; (2) מדיניות בית ספרית; (3) תכניות; (4) תהליכים ארגוניים; (5) איוש תפקידים; (6) פרקטיקות בכיתה; (7) מעורבות הורים וקהילה; (8) מתקנים בבית הספר. הממצאים מראים כי שימור השיפור בהישגי התלמידים מותנה בשינוי מקיף, בהתאמה וכן בגרעין של רפורמות חיוניות. כמו כן עולה מהממצאים כי ארגונו של בית הספר היסודי נעשה מורכב יותר ויותר.
מאמר זה מיועד לתמוך במנהיגי בתי-ספר בהפיכת מעורבותם של קהילות, מוסדות וארגונים שונים לאותנטית ולאפקטיבית יותר. המאמר בוחן מהו שיתוף פעולה, כיצד הוא מושג, מדוע גישה זו חשובה לבתי-ספר ומה משמעות הדבר עבור פרקטיקות עתידיות.
חדשנות היא מצב שבו אתה פועל וחושב אחרת באופן מועיל. לכאורה, המחשבה הרווחת היא שיצירתיות אינה דורשת כבוד לזמן, או משמעת. נהוג לחשוב גם שמסגרות והיררכיות מגבילות תהליכים של יצירתיות. הנחות אלו אינן נכונות. ללא משמעת, לא ניתן להחזיק תהליך של יצירתיות בקנה מידה גדול ובאופן עקבי. לעיתים, דווקא המסגרת הנוקשה היא שעוזרת לפתח יכולות של יצירתיות, כיוון שהיא מספקת את המשמעת הנחוצה לכך. מעבר לכך, חדשנות לא מיועדת רק לתחומים בהם אני נתקל בבעיות. חדשנות צריכה להיות חלק מכל דבר בארגון. התפיסה הרווחת היא שהמצב המוכר בו אנו נמצאים הוא קרקע בטוחה ושהחדשנות היא מסוכנת. זוהי תפיסה שגויה. גם החדשנות מהווה קרקע בטוחה. אבל, יש בין הקרקע הבטוחה עליה אנו עומדים לבין הקרקע הבטוחה של החדשנות ים, או ביצה מפחידה. תהליך החשיבה החדשנית המתואר בסרטון מהווה בעצם את הפיגומים שאנו בונים, המאפשרים לנו את המעבר מפה לשם.
6 מתוך 8 פריטים