פרקטיקות לעבודה עם ילדים שקשה להם

כדי שלתהליכי מהפך בית ספרי יהיה סיכוי אמיתי, יש להביא בחשבון את צורכיהם הפיזיים, הנפשיים, החברתיים והקוגניטיביים של הילדים ולתת להם מענה הולם בעת הצורך. ללא ספק, היכרות עם הצרכים המרובים והמגוונים של תלמידים, אנשי צוות והורים והכרה בצרכים אלה חשובות בכל בית ספר. אבל בבתי הספר החלשים ביותר – אי אפשר להצליח בלעדיהן.

בשנים האחרונות, הולכת וגוברת ההכרה בעוני כמצב חיים בעל השפעה טראומטית על ילדים. בין השנים 1997-1995 המרכז לבקרת מחלות האמריקאי  (CDC) ערך מחקר רחב היקף בנושא חוויות ילדות שליליות (adverse childhood experiences) מתוך רצון לזהות ולהגדיר חוויות ומצבים שמשפיעים לרעה על התפתחות רגשית של ילדים, וכתוצאה מכך גם על חייהם כבוגרים. הגם שעוני לא נכלל בגרסה המקורית של המחקר, הרי שבשנים האחרונות עודכנה ההגדרה כך שגם חיים בעוני נחשבים כנסיבות חיים שגורמים לטראומה.

טראומה היא תוצאה פסיכולוגית של נסיבות חיים, אירוע או סדרת אירועי דחק אינטנסיביים שהיה בהם ממד של איום פיזי או נפשי, פחד, אימה, ייאוש או חוסר אונים. לחשיפה לאירועים מן הסוג הזה יש השפעות ממשיות על ההתפתחות הרגשית של ילדים ועל היכולת לשלוט ולנהל רגשות ועל כן הם עלולים להשפיע על היכולת של הילד לממש את מלוא הפוטנציאל שלו – לימודי ואחר. התנהגויות מושפעות טראומה לובשות צורות שונות, ביניהן: התפרצויות זעם, עצבנות, קושי בדחיית סיפוקים, קושי בריכוז, קושי בהסתגלות, קושי ביצירה ושמירה על מערכות יחסים. למותר לציין כי אתגרים אלו פוגעים ביכולת של ילדים ללמוד ולהגיע להישגים לימודיים בהתאם לכישוריהם וגילם.

בשל המתאם הגבוה בין בתי ספר כושלים ובין הרקע הסוציו-אקונומי של המשפחות והילדים שבתי הספר הללו משרתים, הנחת העבודה היא שהילדים בבתי הספר החלשים ביותר הם ילדים בסיכון או ילדים שקשה להם בהיבטים שונים של החיים והתפקוד בבית ספר. הנחה זו עולה בקנה אחד עם ההגדרה של ה-OECD לילדים ולנוער בסיכון: "סיכון גבוה מוגדר במושגים של נסיבות משפחתיות, כגון רמת ההשכלה של ההורים, היעדר נוכחות הורית, אימהות צעירה, משפחות מרובות ילדים, מחלות נפשיות של ההורים, שימוש באלכוהול או בסמים, בידוד חברתי, אחים גדולים עם בעיות או תלות הורית בקצבאות. סיכון יכול להיות מוגדר גם במושגים של ביצועים מוקדמים של הילד: הופעה מוקדמת של בעיות, בייחוד בעיות התנהגותיות, קוגניטיביות או קשיי למידה" (OECD, 2009).

לצד חיים בעוני המוגדרים כחוויית חיים טראומטית, חשוב לזכור כי גם בית הספר עצמו יכול להיות זירה לפגיעה וטראומה. גילויי גזענות ודעות קדומות על אודות רקע אתני, מוגבלות, רקע סוציו-אקונומי, אפליה מגדרית, אפליה עדתית, בריונות, פגיעות מיניות – כל אלו מתרחשים גם בין כותלי בית הספר. לעיתים על ידי אנשי הצוות עצמם; לעיתים באופן לא מכוון ולא מודע. מיכל ראזר מפנה זרקור למצבם המוחלש של הילדים בתוך בתי הספר ומדגישה את הדרתם בתוך המוסד הלימודי: "תלמידים אשר נמצאים פיזית בכיתה הרגילה או כוּונו לכיתות מיוחדות ("אתגר", "הכוון", נוער פנימייתי ועוד), אך לקידומם או להצלחתם ישנו ביטוי חלקי בלבד בהתארגנות ובהתכוונות החינוכית של המערכת כלפיהם" (ראזר, 2009, 62). הנחת היסוד של ראזר היא שכדי שהילדים הללו יצליחו, בית הספר חייב להתארגן ולהתכוון באופן מוחלט ושלם לכך. ילדים הלומדים בבתי הספר הזקוקים לתהליכי מהפך הם בסיכון כפול: אחד בשל הרקע המשפחתי שלהם, והשני נובע מאיכותו הנמוכה של בית הספר, שלא רק שאינו מפצה על תנאי הקיום הקשים שאליהם נולדו, אלא לעתים מחריף את מצבם.

לא מעט בוגרי מערכת החינוך מציינים את קבוצת השווים כחוויה המשמעותית ביותר עבורם בתקופת בית הספר. הקבוצה החברתית יכולה להיות הסיבה המרכזית עבור ילד לצאת מהמיטה בבוקר, אך גם הסיוט הנורא ביותר ומקור בלתי נדלה ללחצים, למשברים ולאובדן תחושת הביטחון והמוגנות. ילדים מתקשים רבים מפעילים מנגנונים יעילים מאוד של דחייה ורצון לנטישה אצל הסובבים אותם, מבוגרים כילדים, שבדרך כלל רוצים בטובתם. כמו הפחד מהצלחה, גם המקום הדחוי הוא לא פעם המקום הבטוח, מתוך כך שהוא המקום המוכר והידוע, ועל כן נוסך ביטחון בתוך הכאוס שהילד המתקשה חווה. חוויית הקיום הנדרשת בתחום המוגנות היא כפולה – היעדר איומים ופוגענות מצד ילדים או מבוגרים בבית הספר לצד חוויית הצלחה במציאת קבוצת שייכות בקרב קבוצת השווים.

הכלים המופיעים להלן יסייעו בידי אנשי הצוות לסייע לילדים מתקשים בבית ספר. הכלים פותחו על ידי צוותים המתמחים בעבודה עם ילדים ונוער בסיכון ועל כן רלוונטיים לעבודה גם בבתי ספר המשרתים ילדים החיים בעוני.

שימו לב! הכלים טובים לשימוש כל עוד עוקבים בקפדנות אחר מהלך העבודה ושומרים מכל משמר על כבודם וביטחונם של הילדים. מומלץ מאוד להיעזר באנשי המקצוע הפועלים בבית ספר – הפסיכולוגית או היועצת – בעת יישומם.