ניסוח חזון ומימושו הם מאבני היסוד של מנהיגות בית ספרית.
ככל שישכילו מנהלים ומנהלות בתי ספר להוביל מאמצי חשיבה אסטרטגיים, מושתתים על איסוף מידע, ניבוי מושכל, למידה שיטתית ותכנון יעדים ודרכי פעולה ארוכי-טווח ומונחי-נתונים, בשיתוף סגל בית הספר וגורמי רשות וקהילה, ירבו הסיכויים שיצליח בית ספרו למלא את צורכי השותפים, לסגל את עצמו בגמישות לשינויים העתידיים ולזכות בהכרה והערכה על מאמציו והישגיו מצד הגורמים הפועלים בו ובמחיצתו.
זהו סיפורו של בית ספר שהתחולל בו תהליך שינוי מערכתי מקיף ומורכב; בית הספר הפך מבית ספר תיכון ארבע-שנתי קטן, מאופיין בבריחת תלמידים ובעזיבת מורים, לבית ספר שש-שנתי מבוקש בקרב תלמידים ומורים. מנהלת חדשה צמחה מתוך צוות בית הספר והובילה תהליך –תחילתו בבירור פנימי מעמיק כלל-בית-ספרי והמשכו בשינויים ארגוניים ופדגוגיים מרחיקי לכת. המקרה מעלה סוגיות של יצירת חזון בית ספרי ותהליך מימושו, של הובלת שינוי והטמעתו וכן של הצלחות מחד גיסא וקשיים והתנגדויות מאידך גיסא.
הפקת לקחים עוסקת ביצירת ידע חדש על בסיס אירועים ופעילויות מן העבר הקרוב או הרחוק. כדי שארגון יפיק לקח עליו לנתח התרחשויות ואת הגורמים שהביאו להן ולהסיק מסקנות – הלוא הם הלקחים שעל הארגון ללמוד. הכלי המוצע מציג תהליך מובנה להפקת לקחים בבית הספר, שרכיביו המרכזיים הם איסוף מידע, למידה לצורך הפקת ידע וכן תיעוד הידע והפצתו.
"היכולת לגבש חזון היא היכולת לראות בעיני רוחנו את העתיד". מטרת כלי זה ללוות את המנהל החדש בתהליך גיבוש זהותו בתור מנהיג מעצב. עיקרו בהצעה למודל תהליכי; המדריך מלווה את המנהל לאורך ארבעה שלבים של בירור החזון האישי והבית ספרי: שלב 'החלום', שלב 'המציאות', שלב המפגש בין החלום למציאות, והשלב האחרון – השלב שבו המנהל משלב ושוזר את חזונו האישי בחזונות אנשי צוותו לקראת יצירת חזון בית ספרי קולקטיבי.
ברשימה זו מתארת הכותבת את השינוי שהובילה בבית ספרה בעקבות השתתפותה בתכנית "השקפה" להצמחה של מורים מובילים. המחברת מתארת הן את הקשיים הכרוכים בתהליך, ובראשם רכישת אמונם של חברי הצוות, והן את הסיפוק שחשה כאשר העבודה במסגרת קהילת המורים לאנגלית שיצרה הפכה לחלק משגרת החיים בבית הספר ואף עוררה בקרב מורים אחרים רצון ליצור עוד קהילות.
הרצאה זו מתמקדת בסוגיית למידת המורים בבית הספר. הנושא נפרט לארבע שאלות: (א). כיצד מורים לומדים? (ב). מה כדאי שמורים ילמדו? (ג). כיצד יוצרים תנאים לקהילת למידה דינמית הן במישור המבני והן במישור התרבותי? (ד). האם יש היררכיה שעשויה להפריע ללמידת צוות? תובנה מרכזית בשאלה מה כדאי ללמד היא שמטרת הלמידה של מורים היא קידום למידת התלמידים ושצורכי הלמידה של המורים נגזרים מצורכי הלמידה של התלמידים. ההרצאה משלבת ידע על סגנונות למידה של מורים ותלמידים ומציעה גישה אקלקטית ללמידה, על בסיס ההשקפה שאין רק דרך אחת להגיע ללמידה טובה.
בהרצאה זו פרופ' סאות'וורת' עונה על השאלה מה משמעותה המעשית של מנהיגות פדגוגית מבחינתם של מנהלי בתי ספר, קרי – מה הן הדרכים שבהן מנהלים יכולים להשפיע על טיב ההוראה והלמידה בכיתה. דגש מיוחד הוא שם על מיקוד בהוראה ולמידה, חזון וביזור המנהיגות. פרופ' סאות'וורת מציג אתגרים וקשיים ביישום מנהיגות מסוג זה ודן בהם. לשיטתו, מנהיגות צריכה להיות דינמית ולהשתנות לאורך זמן, והיא מחייבת תגובתיות לפי ההקשר.
בהרצאתה, סוקרת דר' טביביאן את מרכיבי האוטונומיה והאמון כמשאבים קריטיים להצלחה והתפתחות של מערכת החינוך. דר' טביבאן בוחנת סוגיות כגון: מה תפקידו של אמון במצבי אי-ודאות וסיכון? ממה מושפע אמון הציבור? כיצד ניתן להגביר אמון? כמו כן, מציגה את מרכיב האמון במעגלי החינוך: מורה-תלמיד, תלמיד- ביה"ס, הורים -ביה"ס, מערכת החינוך - ציבור. לטענתה, רכיב האוטונומיה בחינוך מקבל משמעות שונה במערכת החינוך הישראלית ובא לידי ביטוי בתהליכי קבלת החלטות המגיעים bottom up. בהרצאתה מציגה את תפקיד המפקח כמנהיג פדגוגי המבסס עבודתו על אוטונומיה ואמון ומאפשר למנהל לראות את "התמונה הגדולה".
המאמר המקורי, שזו גרסתו המעובדת, מציג ממצאים ממחקר פעולה איכותני שבחן כיצד קבוצה של מפקחי מחוזות תופסים את תפקידם בבניית קהילה לומדת. מניתוח הנתונים עלו ארבעה גורמים שתמכו במפקחים: א) שימוש בתהליך כנקודת כניסה; ב) התייחסות לכל הדרגים בעת ההתבוננות על בעיות בפרקטיקה; ג) יצירת סביבה תומכת; ד) הבנה עמוקה של עקרונות הקהילה הלומדת. בעקבות חוויה זו חשו המשתתפים צורך להגדיר מחדש את תפקיד המפקח: במקום מנהל למידה – מנהיג לומד.
8 מתוך 94 פריטים