חזון והובלת שינוי

במוקד העניין במחקר זה פרקטיקות מנהיגוּת התומכות בלמידה מעצבת בקרב מורים – למידה הנוגעת לצמיחת דעת (mind) – וכן הבדיקה כיצד עשויים מנהלים לתמוך בהתפתחותם שלהם באמצעות פרקטיקה רפלקטיבית. במאמר מוצגות שלוש יזמוֹת המשרתות מנהיגים ביישום מודל של למידה ומודגש ערכה של רפלקציה בתור שיטה התומכת בצמיחה מקצועית ואישית, הן של מורים הן של מנהיגים בית ספריים. כמו כן מתוארת הדרך שבה יצרה מנהלת בית ספר הזדמנויות ללמידה מעצבת, כיצד נראו יזמות ההתפתחות שלה ואיך תמכו בהתפתחות מורים.

אחת השאלות המרכזיות שחשוב לשאול בעת תכנון תהליך שינוי והובלתו היא מה מניע את השינוי שלכם? במילים אחרות: מהן האסטרטגיות שאתם נוקטים בבואכם להוביל תהליך שינוי? האם אלה האסטרטגיות האפקטיביות ביותר לשינוי מוצלח?

הפקת לקחים עוסקת ביצירת ידע חדש על בסיס אירועים ופעילויות מן העבר הקרוב או הרחוק. כדי שארגון יפיק לקח עליו לנתח התרחשויות ואת הגורמים שהביאו להן ולהסיק מסקנות – הלוא הם הלקחים שעל הארגון ללמוד. הכלי המוצע מציג תהליך מובנה להפקת לקחים בבית הספר, שרכיביו המרכזיים הם איסוף מידע, למידה לצורך הפקת ידע וכן תיעוד הידע והפצתו.

השאלה הראשונה שכל תאוריה של שינוי צריכה להתמודד עמה טוען וגנר, היא זו: מה מניע אנשים מבוגרים לרצות לעשות דברים חדשים ולעתים קשים ביותר? המאמר שואל מה מנהיגים צריכים לעשות כדי ליצור את הרצון אצל מוריהם ללמוד כיצד לשפר את הישגי התלמידים? וגנר מציג ארבעה תנאים החיוניים ללמידת מבוגרים בבתי ספר ובקהילה : א. חזון משותף באשר ליעדי הלמידה, ההוראה הטובה וההערכה; ב. מערכות יחסים המבוססות על כבוד ואמון הדדיים; ג. אסטרטגיות למעורבות היוצרות מחויבות ולא סתם ציות; ד. הבנת הצורך הדחוף בשינוי. המאמר מפתח רעיונות אלו ומביא להן דוגמאות.

הצלחתם של מהלכים לשיפור בית-ספרי תלויה באנשי המקצוע בבתי הספר. מנהלים יכולים ליצור תנאים שיבטיחו כי צמיחה מקצועית תהיה חלק מהתרבות הבית-ספרית. במאמר זה ריצ'רד דו-פור וטימותי ברקי מציעים עקרונות פרקטיים בעזרתם ניתן להפוך צמיחה מקצועית מתמשכת לנורמה ארגונית. מנהלים המקווים לקדם סביבה כזאת בבתי הספר שלהם טוענים דו פור וברקי צריכים לשנות את אופן החשיבה על צמיחה מקצועית: לא לחשוב במונחים של השתלמויות חיצוניות, אלא במונחי מקום העבודה שלהם. מנהלים אלו מאמצים אל לבם את תפקידם בתור מפתחי צוות.

מטרת המיזם הייתה לכונן ולפתח רשת של בתי ספר שישמשו דוגמה לפרקטיקה טובה של פיתוח סגל ומודל לחיקוי בבתי ספר אחרים.

מערך התנסות פרקטי זה נועד לסייע למנהל להוביל תהליך של שינוי בבית ספרו. המערך מנחה את המנהל שלב אחר שלב בהובלת השינוי, מאפשר לו ליצור תכנית עבודה מסודרת ליישום תהליכי שינוי ממוקדים, ומציע לו כלים לעבודה ולחשיבה רפלקסיבית בעת העשייה.

"היכולת לגבש חזון היא היכולת לראות בעיני רוחנו את העתיד". מטרת כלי זה ללוות את המנהל החדש בתהליך גיבוש זהותו בתור מנהיג מעצב. עיקרו בהצעה למודל תהליכי; המדריך מלווה את המנהל לאורך ארבעה שלבים של בירור החזון האישי והבית ספרי: שלב 'החלום', שלב 'המציאות', שלב המפגש בין החלום למציאות, והשלב האחרון – השלב שבו המנהל משלב ושוזר את חזונו האישי בחזונות אנשי צוותו לקראת יצירת חזון בית ספרי קולקטיבי.

בראיון זה מציג פרופ' ריצ'רד אלמור מאוניברסיטת הרווארד את גישתו ביחס לתפקיד המרכזי של מנהלי בתי ספר בשיפור מעמיק של תהליכי הוראה ולמידה. אלמור מחבר את תפיסותיו לניסיון המחקרי שנצבר בעקבות עשורים של רפורמות מבוססות-אחריותיות, וממנו בלטו המגבלות של הצבת סטנדרטים לתוצאות רצויות. לצד החשיבות של סטנדרטים אלה, מסתבר כי מנהלי בתי ספר צריכים לפתח יכולות ותחושת מסוגלות בתחום שהוא מכנה "ליבת ההוראה" על מנת ליצור שיפור בר קיימא בהישגי התלמידים.

מאמר זה מציג את ממצאי תכנית תיעוד ההצלחות של מכון אבני ראשה וקרן טראמפ. בחלקו הראשון מוצגים: א. הרקע התיאורטי - מה גורם לבתי ספר להניע שיפור ולהצליח, ב. המודל היישומי – מודל המגלם תאוריה הנוגעת לנתיב השיפור של בתי ספר מנהיגות, תהליכים ארגוניים ותפיסות מסוגלוּת אישית וקבוצתית וסדר הטיפול בכל גורם וגורם, וג. ההגדרות בבסיס התוכנית. החלק השני של המאמר מציג את ממצאי תכנית התיעוד ובכללם ששת תחומי העשייה שחזרו בין בתי הספר המצליחים: א. קהילה מקצועית לומדת, ב. תצפית ומשוב, ג. מכוונות ליחיד, ד. תמונת עתיד ה. מעורבות בקהילה, ו. שפה של הצלחות.

בשנים האחרונות עלתה לראש סולם העדיפויות יכולתם של בתי ספר לשפר במיוחד את ביצועיהם של תלמידים בעלי צרכים מיוחדים ותלמידים מרקע מגוּון. לצורך מחקר זה זוהתה קבוצת בתי ספר שתלמידיהם הפגינו באופן עקבי ביצועים טובים יותר מאילו של בתי ספר בעלי נתונים דמוגרפים והושוותה לקבוצת בתי ספר בעלי מאפיינים דמוגרפיים דומים, המחקר השתמש במתודולוגיה של מחקרי אירוע מרובים, עריכת ראיונות ואיסוף מסמכים בכל אחד מחמישה-עשר בתי הספר. הממצאים מעלים שארבעה דפוסי עבודה (פרקטיקות) הקשורים זה בזה מייחדים את בתי הספר בעלי הביצועים הגבוהים לעומת מקביליהם הממוצעים. דפוסי העבודה האמורים כרוכים בהתמקדות בפועל בתובענוּת אקדמית, היכולת לחדש, תקשורת פתוחה ושקופה בתוך בית הספר ועם הקהילה בכללותה, וכן נכונות ויכולת להשתמש במגוון ראיות לקבלת החלטות אסטרטגיות. המאמר מציג ומפרט דפוסים אילו.

המאמר בוחן את מידת האמון שרוחשים מורים לעמיתיהם ואת הקשר בינה ובין אופי בית הספר ומידת נכונותם של המורים להכניס חידושים בעבודתם. אמון בין מורים תורם לשיפור הישגי התלמידים, לאקלים בית ספרי חיובי ולתקשורת יעילה בין המורים; הוא מעצים את עבודת המורים ומפחית עימותים. מחקרים מראים כי אמון תורם גם לתחושת המסוגלות העצמית של המורים ומחזק את מחויבותם להוראה ולבית הספר. לפיכך האמון הוא גורם מכריע בהצלחה – ובכישלון – של הכנסת חידושים לבית הספר.​

מנהלים חיים עם פרדוקס:תחושת דחיפות בנוגע לשיפור בתי-הספר, שיש לאזן עם סבלנות לקיימו לאורך זמן. עליהם להתמקד בעתיד ולהישאר נטועים בהווה. עליהם לראות את התמונה הגדולה ולהתמקד בפרטים הקטנים. עליהם להיות מנהיגים חזקים, המאצילים סמכויות לאחרים.

חייו של ג'וזף סאות', כיום מנהל המשרד לטכנולוגיה חינוכית בארצות הברית, השתנו מן הקצה אל הקצה בקיץ אחד – בזכות חבר שהזמין אותו למעבדת ההנדסה שאביו עבד בה. בעבורו, המפגש בין סקרנות טבעית של ילד בן עשר ובין טכנולוגיה היה מפגש מכונן. בעקבותיו הוא מאמין שאנשי חינוך ובתי ספר יכולים לזמן לתלמידיהם חוויות למידה מכוננות ומשנות חיים.

המטריצה לפרישת חזון היא מודל לעבודה המפתח ראייה מערכתית, מאפשר לזהות פערים בין חזון למציאות ולהוביל תהליכי שיפור ושינוי בית ספריים ההולמים את חזון בית הספר. המודל והכלים הנלווים לו מסייעים לפרוש את החזון על פני רמות הביצוע השונות הנדרשות למימושו: חזון, מודלים מנטאליים, מבנים מערכתיים, דפוסי התנהגות, ואירועים.

השאלה הראשונה שכל תאוריה של שינוי צריכה להתמודד עמה טוען וגנר, היא זו: מה מניע אנשים מבוגרים לרצות לעשות דברים חדשים ולעתים קשים ביותר? המאמר שואל מה מנהיגים צריכים לעשות כדי ליצור את הרצון אצל מוריהם ללמוד כיצד לשפר את הישגי התלמידים? וגנר מציג ארבעה תנאים החיוניים ללמידת מבוגרים בבתי ספר ובקהילה: א. חזון משותף באשר ליעדי הלמידה, ההוראה הטובה וההערכה; ב. מערכות יחסים המבוססות על כבוד ואמון הדדיים; ג. אסטרטגיות למעורבות היוצרות מחויבות ולא סתם ציות; ד. הבנת הצורך הדחוף בשינוי. המאמר מפתח רעיונות אלו ומביא להן דוגמאות.

המאמר טוען כי יש ליצור התאמה טובה יותר בין בתי הספר לבין בני נוער. יש להתמקד בתחום של מבנים, ארגונים ויחסים. על בתי הספר להקשיב יותר לקולם של התלמידים. המאמר דן בשתי סוגיות מרכזיות: תפיסת התלמידים את הלמידה ומטרותיה ותפיסת התלמידים את עצמם כלומדים.

משלחת משותפת למנהלים ולמנהלות המשתתפים במיזם מישרים ובוגרי תוכנית "מיטיבי דרך" יצאה בחודש דצמבר 2022 לקופנהגן, דנמרק, למסע למידה שכותרתו "חינוך מיטבי בעוני והדרה".

המאמר מציג את הבעייתיות שבהטמעת רפורמות לאורך זמן, הן נוכח קשיים להניע שיפור מתמיד ולהימנע מדריכה במקום, והן נוכח היעדרה של תחושת בעלות עמוקה. כדי להתמודד עם האתגר, מציע פולן לטפח כושר המצאה ויצירתיות, לקדם מחויבות קולקטיבית ולטפח חשיבה מערכתית פעילה.

הבחירה האידיאולוגית היא בחירה בין אפשרויות שונות, אך היא אינה נובעת משיקול דעת רציונלי אלא מצורך נפשי והעדפה קודמת. הבחירה מנומקת על ידי רציונליזציה. לפי לם ההכרעות בין הפעולות החינוכיות הן הכרעות אידיאולוגיות, אפילו אם הן מתחזות לפילוסופיה או מדע. ההכרעות בחינוך הן הכרעות אידיאולוגיות בכל רמות החינוך: ברמה המדינית, ברמה הפדגוגית וברמה הדידקטית וברמת הביצוע. אידיאולוגיות העל של החינוך: החינוך אמור לשרת שלושה אדונים בעלי אינטרסים מנוגדים בדרך כלל: החברה, התרבות והיחיד. כל אידיאולוגיה של חינוך היא הכרעה לטובת אחד מן האדונים.

דוח של קרן וואלאס משנת 2021 מתקף את ההשפעה העצומה של מנהלות ומנהלים על התלמידים ובתי הספר, ומזהה שורה של התנהגויות ופרקטיקות המאפיינות מנהלות ומנהלים אפקטיביים.

ברשימה זו מתארת הכותבת את השינוי שהובילה בבית ספרה בעקבות השתתפותה בתכנית "השקפה" להצמחה של מורים מובילים. המחברת מתארת הן את הקשיים הכרוכים בתהליך, ובראשם רכישת אמונם של חברי הצוות, והן את הסיפוק שחשה כאשר העבודה במסגרת קהילת המורים לאנגלית שיצרה הפכה לחלק משגרת החיים בבית הספר ואף עוררה בקרב מורים אחרים רצון ליצור עוד קהילות.

המאמר מסכם מצאים העולים מסקירת ספרות בנוגע למנהיגות בית-ספרית מוצלחת. כל מי שמשמש בתפקידי מנהיגות נושא באחריות עצומה לעשות את עבודתו כראוי. למרבה השמחה, אנו יודעים הרבה מאד מה פירוש אותו "כראוי". מטרת המאמר לסכם את הידע הזה.

הקונסטרוקטיביזם הוא מסגרת תיאורטית רחבה בעלת השפעה גדולה על החינוך בימינו. ד”ר תמי יחיאלי מסבירה מה זה קונסטרוקטיביזם ומה הוא אומר על למידה והוראה. בפשטות - הוא אומר שצריך לעשותן משמעותיות.

סיכום תוצאות מחקר שעסק בבחינת הפרקטיקה של מנהיגים בית-ספריים. המאמר מציג חמישה מרכיבים של המנהיגות האפקטיבית להחדרת חידושים בתוכנית הלימודים.

מחקר זה מתמקד בסוגיה המרכזית שהעסיקה את החוקרים בראשית המחקר על מנהיגות: זיהוי היכולות החשובות להנהגה. לבחינת יכולות אלה, ניגשנו מצוידים במושגים, כלים ומודלים פסיכולוגיים שפותחו בעשורים האחרונים. לטענתנו, שלושה סוגי יכולות חשובים להנהגה: האחד, בטחון עצמי המבוטא באמצעות מוקד שליטה פנימי, רמת חרדה תכונתית נמוכה ואמונה במסוגלות עצמית כללית. השני, דפוסי חשיבה המאופיינים באופטימיות. והשלישי, יכולות הנדרשות לקיום יחסים פרו-סוציאליים, אשר מתפתחות בשלבי החיים הראשונים ונמצאו שכיחות יותר בקרב בעלי דפוס התקשרות בטוח. נמצא כי המשתנה המבחין ביותר בין "מנהיגים" ל"לא מנהיגים" הוא חרדה תכונתית. בחינת השפעתם של המשתנים השונים על המשתנה הרציף של מנהיגות העלתה כי למשתנים, חרדה, מוקד שליטה ודפוס בטוח השפעה מובהקת על מנהיגות. דיון בממצאים אלו לאור מודלים עכשוויים של מנהיגות, חותם מאמר זה.

המחקר עוסק בתפישות הצוות החינוכי את הארגון הבית-ספרי בנושא שילובם של תלמידים לקויי-למידה בחינוך הרגיל. מטרתו העקרית של המחקר היתה לבדוק האם מנהלים הנתפשים כמנהיגים מובילי שינוי נוטים לפתח חזון הכלתי (inclusive vision) לגבי תלמידים בעלי צרכים מיוחדים יותר מאלה הנתפשים כעוסקים בארגון אדמיניסטרטיבי. מסקנות המחקר עשויות להצביע על כך שאותם מנהלים שנמצאו מעודדים שילוב מפגינים תכונות מנהיגות כמו חזון, ויכולת לסחוף את הצוות אחריהם לקראת מטרה. יחד עם זאת נמצא כי כדי להנחיל שינוי דרושות גם יכולות ארגוניות וכן אוריינטציה מונחת-אנשים ולא רק מונחת-מטרות.

מציאות מורכבת ותחרותית כופה על ארגונים שונים, וביניהם בתי ספר, להפוך לארגונים לומדים ולשפר את איכות התהליך החינוכי ואת השירות שניתן במסגרתם. למחקר שתי מטרות עיקריות: האחת, לאתר ולזהות את המבנים ואת המנגנונים שבאמצעותם מתבצעת הלמידה הארגונית בבית ספר יסוד אחד. המטרה השנייה היא לנסות ולחשוף את קשרי הגומלין בין מבני הלמידה הארגונית ומנגנוניה לבין התרבות הארגונית והחזון החינוכי המאפיינים את בית הספר הנחקר כארגון לומד. המחקר הוא אכותוני-תיאורי. הממצאים מעידים על קיומו של חזון חינוכי משותף לצוות, המתממש ברובו בעזרת תהליך ארגוני מערכתי – למידה ארגונית – בכל רמות המוסד החינוכי, ובכך חידושו. נראה שהסדרים ארגוניים פורמאליים ומנגנוני למידה מאפשרים במידה רבה לצוות בית הספר ליצור ידע חדש ולהטמיעו בשגרה ובהסדרים הארגוניים של בית הספר, כך ש"התאוריה המוצהרת" הופכת ל"תאוריה שבשימוש", למציאות יום-יומית בבית הספר הנחקר. מחקר זה תורם להבנתם של מאפייני החזון החינוכי, התרבות, המבנים ומנגנוני הלמידה הארגונית, המסייעים לבית הספר לחולל שיפור מתמשך.

במסגרת המחקר נבדקו 15 בתי ספר יסודיים שבוצעו בהם מהפכים וששימרו את הישגי המהפכים במשך שנתיים לפחות. המטרה הייתה לזהות את השינויים הנקשרים לתהליך המהפך. השינויים קובצו לשמונה קטגוריות: (1) מנהיגות; (2) מדיניות בית ספרית; (3) תכניות; (4) תהליכים ארגוניים; (5) איוש תפקידים; (6) פרקטיקות בכיתה; (7) מעורבות הורים וקהילה; (8) מתקנים בבית הספר. הממצאים מראים כי שימור השיפור בהישגי התלמידים מותנה בשינוי מקיף, בהתאמה וכן בגרעין של רפורמות חיוניות. כמו כן עולה מהממצאים כי ארגונו של בית הספר היסודי נעשה מורכב יותר ויותר.

"מסמך התוצאות המצופות" מפרט את תפיסת תפקיד מנהל בית הספר במדינת ישראל, על-ידי פירוק ששת תחומי תפיסת התפקיד לממדיהם ופירוק כל ממד לסדרה של פרקטיקות ניהול מיטביות. המסמך הוא כלי עבודה וגם מחוון למנהלים בראשית דרכם, והוא מתווה את הדרך לפיתוח המנהיגות הפדגוגית שלהם.

מסמך זה מבטא סדר עדיפות ברור: תפקידם של מנהלי בתי ספר הוא להנהיג את בית הספר מבחינה חינוכית ופדגוגית, כדי לשפר את חינוכם ולמידתם של התלמידים כולם. ארבעה תחומי ניהול נוספים מאפשרים תפקיד זה ותומכים בו: עיצוב תמונת העתיד של בית הספר על סמך חזון והיכולת לנהל את השינוי הנדרש; הנהגת הצוות, ניהולו ופיתוחו המקצועי; התמקדות ביחיד; ניהול הקשרים בין בית הספר לקהילה.

שתי מנהלות חדשות, של בתי ספר יסודיים שכנים, ערבי ויהודי, מבקשות לחולל שינוי באמצעות קשרים בין שני בתי הספר. הן מתמודדות עם עמדות הצוות וההורים ואף עם אירועים פוליטיים במדינה, וחרף הקשיים מצליחות לבנות תכנית לימודים משותפת המפגישה בין שתי קבוצות המורים והתלמידים.

הסיפור עוקב אחר כניסתה לתפקיד של מנהלת שצמחה בבית הספר ומקבלת אותו לידיה על סף סגירה. המנהלת מובילה תהליך שינוי במטרה לשפר את ההישגים הלימודיים בבית הספר על-פי ערך חינוכי מרכזי של מכוונות לפרט. בבסיס תהליך השינוי הבית-ספרי עומדים עקרונות של חזון ממוקד ומשותף לכול, העצמת צוות בית הספר וגיוסו למטרה המשותפת וכן ניהול מבוסס-נתונים המאפשר ידיעה על מצבו של כל תלמיד בכל רגע נתון.

את הסיפור כתבה מנהלת בעלת ותק ניהולי שהתחילה לנהל בית ספר חדש. הוא מתאר בגוף ראשון ובאופן רפלקטיבי את יחסיה המורכבים עם רכזת שכבה ואת המתחים בין הרכזת לצוותה. בסיפור מוצגים הלבטים הרגשיים, הערכיים והניהוליים וכן החלטות המנהלת שנועדו לקדם את בית הספר מצד אחד ולהקל את המורכבות הבין-אישית מצד שני.

המאמר קושר בין שיפור בית ספרי לבין הוראה ולמידה. במסגרתו מוצעים שלושה עקרונות שלאורם יש לפתח פדגוגיה בית ספרית מיטבית: התפתחות קוגניטיבית; אינטליגנציות מרובות; ורפלקסיה תרבותית הכרוכה במתן אפשרות לתלמידים להרהר בתרבויות המשפיעות בחייהם ולנקוט בגישה ביקורתית. במאמר משולבות דוגמאות מבתי ספר המיישמים את העקרונות הפדגוגיים הללו.

המעבר לחיטוב של בית ספר גדול, הישגי ומצליח דורש מבית הספר להפסיק למיין את התלמידים הנרשמים אליו ולעסוק בשינויים בזהותו ואופיו של בית הספר בכלל ובהרכב אוכלוסייתו בפרט. מנהל בית הספר התמנה לתפקידו על מנת להוביל את תהליך החיטוב, אך המורים מתנגדים לשינוי, והמנהל נאלץ להתמודד עם פערים בין תפיסתו החינוכית לבין עמדותיהם. ברקע: פער בין ציוני המגן הנמוכים שנתנו המורים לתלמידים מתוך תפיסה חינוכית שכך נכון לבין הציונים הגבוהים שהתלמידים קיבלו בבחינות הבגרות החיצוניות. על המנהל להתמודד גם עם תפיסות המורים הקשורות למדיניות ההערכה הבית ספרית

המנהלת לשעבר של בית הספר מנור-כברי מתארת את השינוי הפדגוגי בבית הספר. זהו סיפור הצלחה על מימוש חזון פדגוגי והטמעתו בשגרת הוראה ולמידה של בית ספר. מעבר לתפיסה ולמודל הפדגוגי המוצג, הסיפור מפרט את הרכיבים שאפשרו את הצלחתו של תהליך השינוי ואת תפקידה הייחודי של מנהלת בית הספר בהקשר זה.

הסיפור מתאר היערכות בית ספר מבוסס לקראת קליטת קבוצה גדולה של תלמידים-עולים מאתיופיה. בהנהגת המנהלת הוותיקה נעשה בית הספר למוסד רב-תרבותי,דוגמה לקליטה נכונה. לשם כך פיתחה המנהלת מודל המשלב בין הוותיקים לעולים על בסיס שוויון משאבי, העצמת הייחוד התרבותי של כל קהילה מצד אחד ושל המשותף מצד שני, ובאמצעות תשומת לב פרטנית לכל ילד – שימת דגש על המצב הרגשי-חברתי של התלמידים.גיוס שותפים בתוך בית הספר ומחוצה לו, בדגש על ההורים – ותיקים ועולים – הביא לידי העצמת השותפים כולם וקליטה מיטבית של העולים.

המאמר בוחן סוגיות של מנהיגות אפקטיבית בבתי-ספר בהם שיעור גבוה של תלמידים מקהילות מיעוטים אתניות. חלק זה בוחן את את נקודת המבט של הקהילה ואת השלכותיה על עניין המנהיגות.

המאמר בוחן סוגיות של מנהיגות אפקטיבית בבתי-ספר בהם שיעור גבוה של תלמידים מקהילות מיעוטים אתניות. חלק זה בוחן את את נקודת המבט של הקהילה ואת השלכותיה על עניין המנהיגות.

המאמר עוסק בצורך להתאים את בתי הספר לעולם משתנה באמצעות שיפור היכולת הפנימית שלו. יכולת פנימית היא הכוח להיות מעורב בלמידה מתמשכת ובת קיימא של המורים ושל בית-הספר במטרה לשפר את למידת התלמידים. בית-ספר כזה מסוגל ליטול על עצמו את האחריות לשינוי ולשגשג בסביבה משתנה.

מטרת המאמר הזה היא להתוות בדיוק את הקשר בין מנהיגות לבין למידה. הדבר ייעשה בשלוש דרכים: • יזוהו הסגנונות המנהיגותיים הרלבנטיים ביותר קידום למידת התלמידים • יובהרו תחומי העשייה שיש להתמקד בהם על מנת להעלות את רמת הלמידה של התלמידים • ייטען טיעון בזכות גישה כלפי רפורמה חינוכית שקושרת מנהיגות פדגוגית עם שיפור בית-ספרי

המחברים מבקשים לאפיין אמון ויחסי קרבה. הם דנים בפירוט בשני סוגי אמון – אמון עצמי ואמון בין פרטים – ומציעים דרכים ליצירתם. עוד אפשר למצוא כאן התייחסות נרחבת לחשיבותה ואופן פעולתה של שפת הגוף בבנייתם של אמון ויחסי קרבה.

מטרת הסקירה היא לחקור אילו אסטרטגיות של אימון והדרכה אישית שימשו או גם משמשות לקידום התפתחות של מנהיגים חדשים, הן בבריטניה הן בעולם, במגזר החינוך וכן במגזרים אחרים.

המחקר בוחן את ההשפעות של פרקטיקות מנהיגות על הישגי התלמידים. על בסיס ניתוח מחקרים שנערכו לאורך 30 שנה, מזהים המחברים 21 תחומי אחריות מנהיגותיים הקשורים באופן משמעותי להישגי התלמידים. אלו מתורגמים למסגרת של מנהיגות מאוזנת המתארת את הידע, המיומנויות, האסטרטגיות והכלים הנחוצים למנהיגים כדי להשפיע באופן חיובי על הישגי התלמידים.

תקציר זה מהווה סיכום של מחקר אותו יזם מכון אבני ראשה בנושא מנהיגות בית ספרית והישגי תלמידים בישראל. המחקר שהינו ראשון מסוגו והיקפו בישראל בודק את הנושאים הבאים: הקשר בין סגנון המנהיגות לליבת ההוראה (הפעולות היום יומיות בכיתה, שמטרתן הוראה, למידה ויישום תכנית הלימודים); הקשר בין ליבת ההוראה להישגי תלמידים במיצ"ב; כיצד מנהלים יכולים להשפיע על ליבת ההוראה, ובאמצעותה – על הישגי תלמידים. בראשיתו ניתן למצוא המלצות מעשיות לשולחן הניהול הנגזרות מהמחקר המלא.

המחברים מבססים את ההנחה שלמידה נובעת מפעולה המתרחשת על הסף שבין ידיעה לאי-ידיעה. אפשר למצוא כאן פיתוח השלכותיה של הנחה זו בתחום עבודת היועץ (או המורה), ובעיקר את הרעיון שב"אי-ידיעה את אשר אנו עושים" יש כדי ליצור שיטת עבודה המתמקדת באמת-של-הרגע ומקבלת את האי-ידיעה בתור מקור פורה: "אי ידיעה מותירה את החלל פנוי לתובנות חדשות, כל עוד יש בנו הכוח להתמודד... עם הדרך שבה הפחד שלנו מאותה ריקנות מניע אותנו למלא את החלל בידיעה".

המאמר סוקר את הסיבות לכשלונן של תוכניות המבקשות לחדש את מעשה ההוראה והלמידה ומתווה את המסגרת התיאורטית למחקר בתחום. בחלקו השני דן המאמר בשאלה אילו תנאים צריכים להתקיים על-מנת שלחדשנות בהוראה ובלמידה יהיו סיכויים סבירים להצליח.

כאנשי חינוך, אנו עדים לבעיות מערכתיות רבות כגון: איכות השיח בכיתה, רמת ההכשרה של מורים, היעדר אמון בין בעלי תפקידים שונים במערכת ועוד. כלי 'סיבות השורש' מיועד לחקירה ומיפוי של "בעיות נבזיות" (בעיות מערכתיות מורכבות ועיקשות הדורשות שינוי בחשיבה ופעולה של אנשים רבים) כשלב הכרחי להבנה מעמיקה של שורשי הבעיה וכתוצאה מכך חשיבה על פתרונות.

כלי זה מסייע בבחירת בתי ספר כמיקוד לסדירות ביקור בית-ספרי עבור המפקח הכולל. הכלי מציע ארבעה צירי פעולה באמצעותם ניתן לשאול/לבחון מהם אותם בתי-ספר, הנמצאים באזור הפיקוח של המפקח, שכדאי להתמקד בהם בשנת עבודה נתונה: ללמד ולייעץ, לאבחן ולהעריך, לקדם פתרון בעיות פדגוגיות ולהטמיע מדיניות.

ניהול בית ספר הוא עבודה שמתאפיינת בבדידות. מנהלים רבים מעידים כי הם חשים שעל כתפיהם מוטלת האחריות הכבדה להוביל לשיפור מתמיד של בית הספר. בדידות זו עשויה לפגום ביכולת המנהיגות של המנהל. במצבים כאלה המפקח יכול לעבור "מנציג המערכת" לאיש אמונו של המנהל, לשמש לו אוזן קשבת ולהציע לו תמיכה וייעוץ. הביקור בבית הספר הוא זירה מצוינת לייעץ למנהל ולסייע לו בהתמודדות עם דילמות ניהוליות.

הכרות של המפקח את בית הספר מסייעת למפקח לאבחן בעיות בפרקטיקה שבית הספר מתמודד איתן ולבחון דרכים לפתרונן. בתהליך האבחון המפקח חותר להבנה עמוקה של המציאות הבית ספרית כדי להתאים מענה וסיוע מדויק למנהל ולצוות במסגרת תהליכי שיפור ההוראה והלמידה בבית הספר. פעולת האבחון יכולה להתבצע גם בשיתוף עם המנהל וגורמים אחרים בבית הספר. פרקטיקה של התבוננות היא כלי מרכזי העומד לרשותו של המפקח בתהליך האבחון.

מיקוד הביקור בבית הספר בבעיה פדגוגית הוא הדרך הישירה ביותר של המפקח לסייע בקידום תהליכי הוראה ולמידה בבית הספר. עבודה עם בעיה פדגוגית דורשת הכנה מראש, הן של המפקח והן של צוות בית הספר, והיא כוללת איסוף וניתוח של נתונים מסוגים שונים: כמותיים, השוואתיים, תהליכיים ועוד. באמצעות הנתונים אפשר לחקור ולהבין לעומק את הבעיה, לקראת דיון בחלופות אפשריות לביצוע. השתתפות המפקח בישיבת צוות רלונטי בעת הביקור היא פרקטיקה יעילה לקידום דיון סביב בעיות פדגוגיות.

המפקח מחזיק בשני כובעים: המייעץ/מלווה/מדריך וזה העוקב ומוודא ביצוע מדיניות. המפקח הוא נציג המטה המכיר את בית הספר מקרוב, ועל כן הוא זה שיכול "לתפור חליפה" המתאימה לכל בית ספר ולהדגיש את קווי המדיניות שלדעתו יובילו את בית הספר לשיפור ההוראה והלמידה. פרקטיקה של שיחת עבודה אישית בין מפקח למנהל עשויה להיות נושא טוב להתמקד בו במסגרת תהליך של הטמעת מדיניות.

שיתוף המנהל בתכנון הביקור הוא צעד חיוני בהפיכתו להזדמנות פורה לקידום בית הספר. הגדרת מטרות הביקור וקביעת זירות הביקור הנגזרות מהן יכולות מדיאלוג מקצועי בין המפקח ובין המנהל לקראת הביקור. כלי זה יסייע לכם לסכם את ההבנות המשותפות בשיחה וישמש אתכם בעת התכנון המפורט של יום הביקור.

כלי לתכנון ביקור בית ספרי מטרתו לפרק את הביקרו לשני צירים: האחד, ציר הזמן - מה עלי כמפקח לעשות לפני, תוך כדי ואחרי הביקור. השני, ציר מבנה הביקור - מהי זירת ההתבוננות? מתי אני מתבונן בזירה זו? מה המטרה? מהן הפעולות שעלי לבצע?

לפגוש את המפקח בבית הספר: ביצוע ביקור בית ספרי, התבוננות עמיתים ושיחה רפלקטיבית. מהלך בין ארבעה שלבים המלווה את העמיתים הצופים האחד בשני בעת הביקורים הבית ספריים. למהלך ארבעה שלבים: הכנה להתבוננות, התבוננות, הובלת שיחה בעקבות ההתבוננות וסיכום רפלקטיבי של הלומד. כלי זה מציע מתווה הממקד את הביקור ושיח העמיתים במטרות הצפייה והלמידה אותם הם ביקשו לעצמם.

כלי זה מאפשר לתכנן ולקיים ההתבוננות במפקח עמית בעת ביקורו בבית הספר. באמצעות ההתבוננות, המפקח מזמן בחינה של ציר הפעולה בו הוא רוצה להשתפר. מטרת הכלי היא לעודד שיח עמיתים הממוקד במטרות ההתבוננות.

תחקיר הביקור בבית הספר הינו מהלך אותו אנו מציעים לעשות "ביום שאחרי". יש שאנו מסיימים הביקור ולא נותנים את הדעת על כמו: באיזו מידה הושגו מטרות הביקור? מדוע לא הושגו כלל או באופן מלא? מהן הפעולות הבאות שעלינו כמפקחים לבצע? הכלי נותן מסגרת התייחסות לשאלות אלו ומציע מתווה לעבודה של "היום שאחרי הביקור"

איך מסכמים תהליך של למידה? באיזה אופן מעודדים את הלומד להתבונן על כל התהליך ולשאול את עצמו שאלות כמו: מה למדתי? במה אשתמש? איך, איפה ומתי? מה משתלב בין ציר למידה אישי מקצועי לאופן שבו עלי לפעול מערכתית כמפקח? ומה לקחת מהמקרה הבודד של הביקור הבית-ספרי ואני יכול ליישם אותו על מספר בתי ספר גדול יותר בשנה הבאה? מסלול הלמידה מוצע כמסע ברכבת תחתית, הצעה לאיסוף וסיכום למידה.

ממקרה פרטי לתפיסת עבודה מערכתית הוא מתווה פעולה המבקש באופן הדרגתי לבחון את הקוהרנטיות בים המטרות, יעדי המחוז והיעדים האישיים של המפקח. כל זאת לאור בחינת הרלוונטיות של היעדים האישיים לסדירות הביקור הבית-ספרי. מטרתו של כלי זה לצאת עם מספר בתי ספר במיקוד שנבחרו כפועל יוצא של היעדים האישיים בהם בחר המפקח להתמקד.

חוברת זו נכתבה עבור אנשי חינוך שמבקשים לחולל שינוי משמעותי ובר-קיימא – מהפך - בבתי ספר שזקוקים לכך; בתי ספר שאינם מצליחים לממש את הפוטנציאל שלהם כמוסדות מחוללי שינוי.

תרגיל מחשבתי עם צוות בית הספר אודות תרחישי קיצון שנועד להסיר חסמים לפתיחת גבולות בית הספר

כדי להוביל שינוי משמעותי ובר קיימא בבית ספר המשרת ילדים שחיים בעוני, ספרות המחקר העוסקת במהפכים בית ספריים מסמנת שישה אזורי פעולה גדולים שכדאי ללמוד ולשכלל את העשייה בהם.

חתירה לניצחונות מהירים, אפקטיביים ובעלי נראות גבוהה היא עֶקרון פעולה שלגביו יש הסכמה גורפת בספרות שעוסקת בתהליכי מהפך. חוקרים ואנשי שטח כאחד מעידים שיצירת הישגים בטווח הקצר חשובה להעלאת המורל ולניצול חלון ההזדמנויות לשינוי. ניצחונות מהירים עשויים לבוא לידי ביטוי בשיפור חזות בית הספר, בשיפור תשתיות ומתקנים או בהרחבת הזדמנויות ללמידה (קביעת שיעורי העשרה ותגבור המעוגנים בלוח הזמנים הבית ספרי, למשל). ככלל, הישגים בטווח הקצר מחזקים את האמונה בשינוי ואת המחויבות לתהליך.

כל התלמידים, ללא קשר לרקע המשפחתי שלהם, מגיעים להישגים גבוהים יותר כאשר המורים שלהם מצפים מהם להגיע להישגים גבוהים; וגם ההיפך נכון: הישגי תלמידים נמוכים יותר כאשר המורים שלהם לא מצפים מהם להגיע להישגים גבוהים.

דפוס החשיבה שלנו משפיע על איך שאנחנו תופסים את עצמנו ואיך שאנחנו מדמיינים את עתידנו. ילדים שחיים בסביבות של עוני נוטים להיות בעלי דפוס חשיבה מקובע ומתקשים לדמיין את עצמם מצליחים ומגיעים להישגים גבוהים. צוותים חינוכיים יכולים לשנות את דפוס החשיבה של הילדים ולסייע להם לפרוץ את הגבולות של עצמם.

מושאם האמיתי של תהליכי שינוי ושיפור בית ספריים הוא הילדים והילדות שלומדים בהם. תכלית השינויים איננה עלייה בהישגים או שיפור האקלים. כמובן, אלה תמרורים חיוניים, המאותתים לנו אם עלינו על דרך המלך ומה עלינו לעשות כדי להמשיך לצעוד בה. אך בראש ובראשונה, מטרת המהפך הבית ספרי היא לתת לילדים ולילדות – לעיתים קרובות ילדים וילדות שחיים בסביבות של עוני - הזדמנות לעתיד טוב יותר מזו שמועידה לו כתובת מגוריו.

כל הילדים זקוקים למערכות יחסים יציבות וחיוביות עם מבוגרים משמעותיים בחייהם. מערכות יחסים חזקות ותומכות בבית מסייעות לילדים להתפתח ולהכין אגב כך את התשתית החיונית ללמידה בהמשך החיים. כאשר ההורים אינם יכולים ליצור סביבה מיטיבה כזו עבור ילדיהם, על בית הספר להשקיע ביצירת מערכות יחסים חזקות ומשמעותיות עם הילדים.

כיצד לקדם מטרות שחשובות לבית הספר תוך התמודדות עם הפחדים שמעכבים אותנו מלממשן?

הכלי שלפניכם נועד לסייע להציף מראש אתגרים צפויים בתהליכי הטמעה מערכתיים של למידה חברתית-רגשית, על מנת שתוכלו לתכנן תהליכי הטמעה ברי קיימא.

הכלי מזמין אתכם להיות "צל תלמיד/ה" ליום אחד, ועל ידי כך להכיר את הזירות וההתרחשויות החינוכיות בבית הספר מזווית שונה, ייחודית ובלתי אמצעית.

מטרתו של מסמך זה היא להנגיש תשתית ידע עדכנית לצוותי חינוך אשר פוגשים מדי יום ילדים שחיים בעוני ומשפחותיהם. הנחת היסוד של מסמך זה היא שחיים בעוני מייצרים שורה ארוכה של אתגרים שיש להם השפעה ניכרת, משמעותית, על הלמידה של הילדים. לפיכך דרוש ידע ייחודי ומענים ייעודיים שיסייעו לאנשי חינוך להפוך את עבודתם למדויקת ורלוונטית יותר.

אסופת פעולות וכלים למנהלי ומנהלות בתי הספר ולצוותיהם

המאמר המקורי, שזו גרסתו המעובדת, מציג ממצאים ממחקר פעולה איכותני שבחן כיצד קבוצה של מפקחי מחוזות תופסים את תפקידם בבניית קהילה לומדת. מניתוח הנתונים עלו ארבעה גורמים שתמכו במפקחים: א) שימוש בתהליך כנקודת כניסה; ב) התייחסות לכל הדרגים בעת ההתבוננות על בעיות בפרקטיקה; ג) יצירת סביבה תומכת; ד) הבנה עמוקה של עקרונות הקהילה הלומדת. בעקבות חוויה זו חשו המשתתפים צורך להגדיר מחדש את תפקיד המפקח: במקום מנהל למידה – מנהיג לומד.