רתימת ההורים להצלחת ילדיהם: תוכנית לקידום מצוינות מדעית בחברה הבדואית בנגב

מרכז ״תמר״ והתוכנית לקידום מצוינות במדעים

החברה הבדואית בנגב היא אחת החברות המוחלשות בישראל. הגם שלאורך השנים נוסחו תוכניות לשיפור מצב החברה הבדואית ואף הוקצו משאבים לשינוי המציאות, השינוי המיוחל טרם התחולל והפערים מתרחבים ומעמיקים. לא רק זאת, אלא שככל שנוקפות השנים ומתרבים הכישלונות, הולכות ומתעצמות תחושות הייאוש, הניכור וחוסר האמון. שיעור הזכאות לתעודת בגרות המאפשרת כניסה למוסדות להשכלה גבוהה בקרב תלמידים בני החברה הבדואית עומד על כ-22% (לעומת 53% בחברה היהודית ו-38% בקרב כלל ערביי ישראל)^[1]. מתוכם, שיעורם של התלמידים בני החברה הבדואית הניגשים לבגרויות במקצועות המדעים נמוך מאוד. מחקר שנערך לאחרונה מצא כי בקרב האוכלוסייה הבדואית שיעור הזכאים לתעודת בגרות איכותית מדעית/טכנולוגית עומד על כ-1%^[2]. המשמעות היא שהצעירים הבדואים אינם יכולים להתקבל לפקולטות יוקרתיות באוניברסיטאות, עובדה המשפיעה על יכולתם להשתלב באופן ראוי בשוק העבודה ובחברה בכלל.

מרכז ״תמר״ הוקם בשנת 2015 במטרה לחולל שינוי בחברה הבדואית בנגב. המרכז נוצר הן מתוך הכרה במציאות והן מתוך רצון כן לפעול לשינוי המצב הקיים. המרכז פועל על בסיס ארבעה עקרונות: יוזמה ואחריות אישית של יחידים בחברה הבדואית – כלפי החברה הבדואית בפרט וכלפי הנגב בכלל; יצירת הזדמנויות לכלל החברה הבדואית, ובעיקר לצעירים, להשתלבות בחברה ובכלכלה; קידום מצוינות והגברת הנגישות של האוכלוסייה הבדואית למוסדות המדינה.

התוכנית לקידום מצוינות במדעים היא אחת הדרכים של המרכז לממש את עקרונותיו. התוכנית נוסדה כדי להגדיל את מספרם של הצעירים הבדואים בנגב הניגשים לבחינות הבגרות ברמת חמש יחידות לימוד במקצועות מתמטיקה, פיזיקה, כימיה ואנגלית, וכדי לתמוך בהם בתהליך הלימוד. צוות התוכנית, בשיתוף בתי הספר, הקהילה והורי התלמידים, עובד עם קבוצה מובחרת של תלמידים ותלמידות תיכון בני החברה הבדואית כדי להכינם לבחינות באופן מקצועי. החל מכיתה ט' ובמשך ארבע שנים, התלמידים לומדים במרכז ״תמר״ ורוכשים כלים וכישורים אשר יבטיחו את מקומם בפקולטות היוקרתיות באוניברסיטאות. כדי למקסם את הצלחת התלמידים, המרכז דואג שלצד הקניית הידע והמיומנויות המקצועיות בתחומי הדעת התלמידים ישתתפו גם בסדנאות העצמה והכוונה אקדמית כך שיוכלו להשתלב באקדמיה ויצליחו. התוכנית, פרי יוזמה פרטית של איש אקדמיה ואיש עסקים בן החברה הבדואית, פועלת במתכונת של חינוך בלתי פורמלי בשלושה מרכזים בנגב (באר שבע, מרכז נגב מזרחי – ערערה ומרכז שוקת – אום בטין). משתתפים בה כיום כ-180 תלמידים ותוך שנתיים צפויים להשתתף בה כ-640 תלמידים. התלמידים מגיעים מרחבי הנגב בכל יום שישי ולומדים במשך שש שעות. הם משלמים סכום סמלי עבור השתתפותם בתוכנית. בניגוד לנוכחותם של ההורים במערת החינוך הפורמלי, מעורבות ההורים בתוכנית המצוינת היא חלק בלתי נפרד ממנה.

שינוי תפיסה במעורבות ההורים

ככלל, רמת המעורבות של הורים בחברה הבדואית בנגב בחינוך של ילדיהם נמוכה ביותר, הן במסגרות הפורמליות והן במסגרות הבלתי פורמליות. לראיה, במפגש הורים שהתקיים באחד מבתי הספר בנגב שלומדים בו כ-600 תלמידים השתתפו שישה הורים בלבד. הסיבות לרמת ההשתתפות הנמוכה הזאת מגוונות. בהן אפשר למנות את השכלת ההורים הנמוכה והמודעות הנמוכה לחינוך, מניעים תרבותיים (בעיקר בקרב אימהות), קשר אישי חלש בין בית הספר לבית, היעדר התייחסות למצבם הספציפי של הילדים וכן תחושה של חוסר יכולת להשפיע על המערכת. למרות נקודת המוצא הזאת, במרכז ״תמר״ שוררת הבנה שמעורבות ההורים ושותפותם במערכות החינוך השונות הן גורם מכריע בהצלחה ובהתפתחות של הילדים, והם נתפסים כשותפים מרכזיים בתהליך הלימוד. לכן אחת ממטרות התוכנית היא להגביר את מודעות ההורים לתוכנית ולהגביר את מעורבותם בחינוך של ילדיהם.

מעורבות ההורים מתחילה כבר בצעדים הראשונים של תהליך הקבלה לתוכנית. התלמידים מעבירים להורים עלוני מידע, ואם הם מעוניינים שבנם או בִּתם ילמדו בתוכנית עליהם להגיש טופס הרשמה. בשלב הבא חבר צוות התוכנית יוצר קשר עם ההורים, מספר להם בהרחבה עליה ומזמין אותם להשתתף ביום פתוח כדי להכיר את האנשים שמאחורי התוכנית ואת מטרותיה, לשאול שאלות ולדון עם אנשי הצוות יחד על התוכנית.

ההורים מעורבים מאוד גם בהמשך. רמת המעקב אחרי התלמידים המשתתפים בתוכנית גבוהה מאוד, הן מהבחינה הלימודית והן מבחינת ההשתתפות והנוכחות. אם תלמיד אינו מגיע ליום פעילות, הרכזת יוצרת קשר עם ההורה ומבררת את הסיבה, דבר שלא נהוג בבתי ספר ובתכניות בלתי פורמליות אחרות בחברה הבדואית. בדרך כלל, הורים רגילים לקבל טלפון מבית הספר כאשר יש בעיה עם בנם או בתם, וכדי לדעת מה מצבם של הילדים בלימודים הם מחכים לתעודה של סוף הסמסטר. לכן ההורים מופתעים בהתחלה מהרצון של צוות התוכנית לערב אותם במתרחש, ולא פעם תגובתם היא ״מה אתם רוצים״. גם בתחילת העבודה של הרכזות עם ההורים במעקב אחרי היעדרות, שיתוף הפעולה שלהם היה נמוך, ולעיתים קרובות ההורים אף לא ידעו למה הילדים לא הגיעו למפגש. אבל עם הזמן הגענו למצב שהורים שיודעים שהבן שלהם לא יגיע לפעילות ביום שישי מסיבה מוצדקת יוצרים קשר יום קודם לכן ומודיעים. הודעה כזאת מראש איננה מובנת מאליה, והיא איננה חלק מהתרבות בבתי הספר בחברה הבדואית. כך אנו מזהים שינוי שמתרחש לאט והרגלים חדשים שההורים רוכשים. מן העבר השני גם צוות התוכנית מבין, מתוך המעקב הקפדני, שההורים מתעניינים בתוכנית ויש להם רצון ומוטיבציה לתרום לחינוך ילדיהם – גם אם לעיתים חסרים להם הידע והכלים המתאימים. כך למשל, אב שבנו משתתף בתוכנית סיפר בדוח ההערכה שנכתב בתום שנת המיזם הראשונה שהוא ״רוצה לבקר במרכז ביום שישי, כדי ש[הבן שלי] ידע שאני מתעניין בלימודים שלו. זה ייתן לו הרגשה טובה״.

יש שינוי לטובה גם בנוכחות של ההורים במפגשים עם צוות התוכנית. בשנת הפעילות הראשונה התקיימו שתי ישיבות של הורים עם צוות התוכנית כדי לשתף אותם בתוכנית העבודה השנתית ולדון בחשיבותה של תעודת הבגרות האיכותית במדעים. למפגש הראשון הגיעו רבע מההורים, אך מאז יש עלייה ניכרת בהשתתפות ההורים במפגשים. כדי להגביר עוד את מעורבות ההורים בתהליך החליט צוות התוכנית להוסיף פן אישי למפגשים האלו. לכן נוסדו מפגשי הורה-מורה-תלמיד שבהם כל מורה פוגש את ההורה ואת הבן או הבת יחד, דנים על המצב הלימודי של התלמיד (או התלמידה) בצורה מעמיקה ומתאמים ציפיות. ההשתתפות של ההורים במפגשים הפרטיים האלו גדולה.

לקראת השנה הקרובה אנו בוחנים מספר דרכים להגברת מעורבות ההורים. חלק מן האמצעים שעומדים על הפרק הם: יצירת תקנון בשיתוף ההורים, קיום מפגש תיאום-ציפיות אישי עם כל הורה ןהפעלת מערכת עדכון לקראת ימי פעילות באמצעות SMS. כמו כן, אנו בוחנים את האפשרות ליצור מספר מפגשי העשרה להורים במהלך השנה בתחומים כגון ליווי ההורים את ילדיהם בתחום הלימודים, הורות וסמכות בעידן הדיגיטלי ועוד כיו״ב.

לסיכום, אנחנו מרגישים שיש מוטיבציה גבוהה אצל ההורים ורואים את הרצון והאנרגיה שיש להם לקדם את החינוך של ילדיהם ולהשפיע עליו גם אם חסר להם לפעמים ה"איך". אחד ההורים, למשל, מציע בדוח ההערכה השנתי: ״צריך לחשוב על מקום שיאפשר קליטה של שכבה חדשה כל שנה; הוספת מקצוע העברית, כך שיעשיר את התלמידים ברמה אקדמית; העברת קורסים של פסיכומטרי כדי להקל את הכניסה לאוניברסיטה; שיתוף פעולה עם האוניברסיטה בתכניות מיוחדות; יצירת דיאלוג עם בתי הספר כדי שיכירו בהשתתפות התלמידים בפרויקט כחלק מתוכנית מעורבות חברתית״. אב אחר דוחק במפעילי התוכנית להעלות עוד את הרמה בתוכנית כדי ״לעודד את שאר התלמידים להשתתף בעתיד בפרויקט הזה״. השאיפה שלנו במרכז היא שההורים יהיו מעורבים בכל מה שקורה, ואת הרצון של ההורים אנחנו מזהים יותר ויותר, בין השאר – במעקב אחר נוכחות התלמידים במפגשים וגם בעלייה בהכנת שיעורי הבית ובהישגים בכלל.