רשתות של אנשי חינוך

מקובל לומר על אנשי חינוך שהם עובדים לבד. פוּלן והרגרייבז (1991) תיארו שלוש תרבויות לא-שיתופיות הנוגעות למפקחים, מנהלים ומורים: הראשונה מכונה על ידם 'בלקניזציה' – קבוצות נפרדות המתחרות על כוח והשפעה, כל אחת למטרותיה. השניה שיתוף פעולה נוח – אנשי חינוך (בבית ספר מסויים או במחוז) נמנעים מיחסים עמוקים ונרחבים יותר שעשויים לקדם פתרון בעיות, חילופי ידע ותמיכה מקצוע. השלישית מתארת אדיבות מעושה – מערך של הליכים רשמיים, מוגדרים וביורוקרטיים, שנועדו לחזק את תשומת הלב הניתנת לתכנון משותף, לייעוץ ולצורות אחרות של עבודה משותפת. שלושת התרבויות האלו אינן מעודדות אינטראקציה מקצועית, קולגיאליוּת ולחץ ברמות התומכות בשיפור בית ספרי. לעומת זאת, תרבויות שיתופיות אינן "מבולקנות", אדיבות סתם או מספקות מבנה גרידא לעבודה משותפת – אלה הן תרבויות שתומכות בהידברות עמוקה ועשירה יותר. הידברות על מה?

אפשרויות לשיתופי פעולה ממוקדי הוראה ולמידה עולים מדבריו של פרופ אלמור (2010). אלמור, במאמר המובא כאן לעיונכם/ן, מזכיר שתי דרכים בהן אנשי חינוך יכולים לקדם שיתופי פעולה לצורך שיפור איכות ההוראה. שתי המתודות המוצעות יכולות לדידו 'לעבוד' בתחומי בית ספר יחיד- אך הינן בעלות ערך מיוחד- גם כאשר הן מבוצעות במרחב חינוכי רחב יותר. המתודה הראשונה שאולה מעולם החינוך היפני ונקראת 'יוגיו קֶנקְיו' כלומר 'חקר שיעור'. מורים משתתפים ב"חקר שיעור" כדי לבחון בשיטתיות את דרכי עבודתם, כדי לשפר את האפקטיביות שלהם/ בחינה הזאת מתמקדת בעבודה שיתופית של מורים על מספר קטן של "שיעורים לימודיים", והיא נועדה לתכנן שיעורים, ללמד אותם, לצפות בהם ולבקר אותם. לצורך מיקוד העבודה והנחייתה, המורים בוחרים מטרת-על ושאלת מחקר הקשורה אליה שהיו רוצים לעסוק בהן. שאלת המחקר מנחה אחר כך את עבודתם בכל אירועי חקר השיעור.

הנחת היסוד של חקר השיעור פשוטה: אם רוצים להשתפר בהוראה, המקום האפקטיבי ביותר לעשות זאת הוא בהקשר של שיעור בכיתת הלימוד, גם במרחב של קהילת אנשי חינוך על בית ספרית. המתודה השניה שמציע אלמור שאולה מעולם הרופאים ומכונה מודל הסבבים. סבב מכנס מספר אנשי מקצוע מבית ספר אחד- או כמה- סביב בעיה של פרקטיקה: למשל, רמתם של שליש מהתלמידים שלנו בהערכות היא 1 ו-2, אנחנו מבקשים להבין את הסיבה לכך ואומרים: "נרכיב צוות של אנשים שיש להם אחריות כלשהי לסוגיה". הצוות יכול לכלול בעלי תפקידים שונים. הצוות מבקר בכיתות ומתבקש לתאר את מה שראה על פי פרוטוקול מסוים. לאחר התצפית מגיע שלב התחקיר ולבסוף שלב התמקדות בשלב העבודה הבא. אם עושים זאת שוב ושוב לאורך זמן, השפה מתחילה להיות ספציפית יותר, קונקרטית יותר. אבל מה שחשוב יותר – טוען אלמור- זו שפה מוסכמת המכוונת לפעולה.