השיפור המתמיד של החינוך, ההוראה, הלמידה והישגי כל התלמידים ניצבים בראש סדר העדיפויות של בית הספר
מנהל בית הספר הוא הדמות החינוכית המרכזית בבית הספר. במסגרת זו הוא נדרש להעריך מורים ולפעול לקידום ההוראה והלמידה בבית הספר. מאמר זה מדגיש את שיפור התנהגויות ההוראה באמצעות שימוש בכלי התצפית המוכר, אך תוך שינוי מהותי של שיחת המשוב המוכרת והמרתה בשיח פדגוגי – המבוסס על שפה מצמיחה ועל למידה רפלקטיבית כמוקד (ולא הערכה). המאמר מקנה את הכלים, הכללים והשפה הנדרשת לקיומו של שיח פדגוגי שיש בו כדי להצמיח מורים ולשנות התנהגויות הוראה.
פרופ' ג'ון הטי מאוניברסיטת מלבורן, מחוקרי החינוך המשפיעים ביותר כיום, מציג בריאיון זה את המסרים המרכזיים המובאים בספרו האחרון (2012): "למידה גלויה למורים: מקסום ההשפעה על הלמידה". מסרים אלה מנוסחים כשמונה "מסגרות חשיבה", או תפיסות יסוד, שלדעת הטי אמורות לעמוד בבסיסה של כל פעולה והחלטה המתקבלת ברמת הכיתה, בית הספר או מערכת חינוך. הטי מבסס את טענותיו על עשרות שנים של מחקרי מטא-אנליזה שרוכזו בספרו הקודם והמשפיע "למידה גלויה: סינתזה של יותר מ-800 מטא-אנליזות בנוגע להישגים לימודיים".
הרצאתו של פרופ' משה הלברטל, פרופ' למחשבת ישראל ולפילוסופיה, האוניברסיטה העברית בירושלים, במסגרת הכנס הארצי הרביעי למנהלי בתי ספר ולמפקחים
הרצאתו של פרופ' יאנג זאהו, פרופסור מחקר בבית הספר לחינוך, אוניברסיטת קנזס, ארצות הברית, במסגרת הכנס הארצי הרביעי למנהלי בתי ספר ולמפקחים
מאמר זה מציג שלושה כיווני התפתחות בתכנון לימודים הזוכים להתייחסות עיונית ומעשית, ומהווים ציוני דרך לתחום. שלושת כיווני ההתפתחות נוגעים להיבטים הבאים: ההיבט הפוליטי-אידיאולוגי, ההיבט המוסרי-ערכי וההיבט הרב-תחומי. המאמר מתבסס על אירועים מתחום התכנון המלמדים על מהות הכיוונים הללו. הבעיות והדילמות המתעוררות בהקשר למגמות אלו נידונות במאמר.
הפעולה האפקטיבית ביותר שמנהיג פדגוגי יכול לעשות כדי להיטיב את הקשר מורה-תוכן-תלמיד היא לאפשר את תהליכי הפיתוח המקצועי של צוות המורים ולשפרם. לכן המנהיג הפדגוגי צריך לתפוס את עצמו כמומחה ללמידת מורים. ארגז הכלים הפדגוגי של המנהיג הבית ספרי כולל פעולות כגון הגדרת הלמידה והפיתוח המקצועי של הצוות כמנוף לשיפור, הובלת שיח מקצועי בבית ספר, השתתת תרבות של צפייה ומשוב, הצמחת מנהיגות ביניים ועוד. פעולות אלו מזמנות אתגרים מבית ומחוץ, אך המחקר מוכיח כי התמקדות בהן מגדילה בשיעור ניכר את הסיכוי להוביל שיפור ממשי בבית הספר.
במרכז חקר המקרה ישיבת ציונים של המועצה הפדגוגית שעניינה כיתה ז1 בתום המחצית הראשונה של שנת הלימודים. מחנכת הכיתה מופתעת לגלות שרוב הנתונים על התלמידים חסרים ומתרעמת על התרבות הארגונית בבית הספר. במהלך הישיבה נחשפים פערים בין עמדות המורים בעניין הוראה בכיתות הטרוגניות ובין ה"אני מאמין" של המנהל – סוגיות ארגוניות-ערכיות ושאלות על מנהיגות המנהל.
התלמיד שלכם, הילד שלכם, יכול להיות גאון עם חמישה דוקטורטים - אבל אם הוא לא יודע להסתדר בין אנשים, כחלק מקבוצה, הוא לא מתפקד. המצב הקים הוא חוסר תקשורת אמיתי ומשמעותי בין בני הנוער לסביבתם. גם כאשר הם מתקשרים אחד עם השני, הם לא מרימים את העיניים מהמסך, מה שגורם לתחושת ניכור גדולה אף יותר. היכולת האמפטית של צעירים יורדת ומעבר לכך- הטכנולוגיה מאפשרת מפלט ממצבים לא נוחים. חוסר התקשורת, יחד עם ההתמקדות העמוקה בסלולרי מציפה אל פני השטח תופעה מפחידה - בדידות. בני הנוער, החיילים, הקצינים הצעירים- הם אנשים בודדים. התפקיד שלכם, כאנשי חינוך, הוא לשבור את הבדידות. הרצאה מתוך סדרת הכנסים 'מנהיגות. מה השאלה?!'.
8 מתוך 196 פריטים