שימוש בנתונים כתרבות בית ספרית

בית ספר א-טור מכין לבנות ממוקם בשכונת א-טור שבמזרח ירושלים. זה בית הספר המוכר הרשמי היחיד באזור א-טור והגדול ביותר באזור מבחינת מספר התלמידות שהוא משרת. בית הספר מוביל מספר רב של תכניות, בהן למידה מבוססת חקר, תקשוב, בית ספר ירוק, יזמות צוות, אורח חיים בריא ועוד. כדי לתמוך בהיקף הרחב של התכניות וכדי לתת מענה הולם לתלמידות ולאנשי הצוות, פיתח בית הספר מנגנונים לאיסוף נתונים ולעבודה אִתם. כאן נתאר שלושה מנגנונים לאיסוף נתונים שעוזרים לנו בתהליכי ההוראה והלמידה ובתהליכים של פיתוח הצוות: איסוף נתונים בשכבות א'-ג', איסוף נתונים במסגרת פיתוח מקצועי וכלי ליצירת תכנית עבודה שנתית שפיתחנו בבית הספר.

איסוף נתונים מתמשך ומקיף בשכבות א'-ג'

איסוף נתונים על מצבן האישי, הלימודי והחברתי של התלמידות וניתוחם לצורך בנייה ועדכון של תכנית לימודים אישית וכיתתית נעשה בבית הספר לאורך כל השנה. העדכון מתבצע פעם בחודשיים כדבר שבשגרה, ועבור תלמידות עם צרכים לימודיים מיוחדים – פעם בשבועיים. המעקב הצמוד אחר מצבן של התלמידות חשוב לנו ביותר בשכבות היסוד – א'-ג'. אנחנו מתחילים לאסוף מידע על התלמידות העולות לכיתה א' בחודש יוני, כאשר הילדות עדיין בגן. במשך חודש זה ילדות הגנים באות עם ההורים לבית הספר כדי לערוך מיפוי בתחומים שונים – לימודי, חברתי, מבנה אישיות והרגלי חשיבה. המיפוי נעשה בצורה של "אחד על אחד" – מורה יושבת עם תלמידה וההורים ברקע, צופים. ההורים מוסרים למורה מידע לפני המיפוי ואחריו, אך במהלכו הם אינם מתערבים. בעקבות המיפוי המורה כותבת הערכה איכותנית המשלבת מידע לפני המיפוי, את תוצאותיו ומידע מההורים. ההערכה כוללת גם דוגמאות ממחישות; למשל, אם המורה כותבת שילדה אינה יודעת להבחין בין צבעים, היא תסביר גם את ההקשר ואת הנסיבות שבהן היא הבחינה בזה.

על סמך המידע הזה אנחנו בונים לכל תלמידה תכנית עבודה, וכך כאשר שנת הלימודית נפתחת יש לכל מחנכת תכנית למידה אישית עבור כל אחת מהתלמידות. המידע הזה משמש אותנו גם לצורך קבלת תמונת מצב שכבתית כללית – מהם הצרכים המשותפים לכל התלמידות ומהם מנגנוני העבודה המתאימים להשגת המטרות האלו. על בסיס המיפוי אנחנו גם מקצים את השעות הפרטניות ואת שעות התגבור. אנחנו חוזרים על המיפוי בכל חודשיים לאורך השנה, ובמקרה של תלמידות עם צרכים מיוחדים – אנחנו עושים בדיקה בכל שבועיים. בבדיקת המעקב אנחנו בוחנים אם חל שיפור לעומת המיפוי הקודם או אם צצו בעיות חדשות. לפי תוצאות הבדיקה אנחנו מעדכנים את התכנית הקיימת או בונים תכנית חדשה. המטרה שלנו כל הזמן כפולה: מצד אחד – לתת מענה דיפרנציאלי לתלמידות על בסיס הצרכים הייחודים שלהן, ומצד שני – ליישר קו בין התלמידות. ייחודיות לצד אחידות.

בסוף חודש מאי אנחנו עורכים את המיפוי האחרון של שנת הלימודים. את כל המידע שהתקבל לאורך השנה אנחנו מכניסים לתיק האישי של התלמידה. הרכזת הפדגוגית, המחנכת של הכיתה ומדריכת מתי"א (האחראית לשילוב ילדים עם צרכים מיוחדים בכיתות) יושבות יחד ודנות בהישגים של כל תלמידה, ולאחר מכן הן כותבות המלצות לתכנית עבודה לשנה הבאה. לאחר התהליך הזה אנחנו מחלקים את השכבה לכיתות ומחליטים לאיזו כיתה לשבץ את התלמידות עם הצרכים המיוחדים. בד בבד מתקיימות ישיבות של מורות כיתות א' ומורות כיתות ב', ובהן המחנכת היוצאת מעבירה למחנכת הנכנסת מידע בצורה מסודרת ומרוכזת.^[1]

באחד המיפויים שערכנו לאחת מילדות הגן גילינו שהיא הייתה מאושפזת זמן רב בבית חולים ולא הייתה במסגרת חינוכית קודמת. היו חסרות לה מיומנויות רבות שלבני גילה בדרך כלל כבר יש, והיו לה גם קשיי התנהגות – היעדר גבולות והתנהגות אלימה. אחרי המיפוי התקיימה ישיבה עם הרכזת הפדגוגית, עם המחנכת המיועדת של הכיתה ועם מדריכת מתי"א. בעזרת כל הנתונים שאספנו – המיפוי, מידע מההורים, התיק הרפואי – גיבשנו עבורה תכנית התערבות בתחום הלימודי (מיומנויות שהיו חסרות לה כדי לסגור את הפער) ובתחום ההתנהגותי והחברתי (מיומנויות שיעזרו לה להשתלב בכיתה). השתמשנו בנתונים שאספנו כדי להחליט אפילו איפה להושיב אותה בכיתה. את התכנית הצגנו גם לפני ההורים, כדי שנהיה מתואמים וכדי שיעזרו לה להתקדם ולהשתלב בבית הספר.

כדי לקבל תמונה מלאה של התקדמות התלמידות, אנחנו אוספים בבית הספר גם נתונים כמותניים וסטטיסטיים. לצורך זה יש לנו בבית הספר רכזת שאחראית לאסוף ולרכז את הנתונים המספריים בקובצי אקסל; היא עובדת עם הרכזת הפדגוגית יחד, וכך אנחנו מקבלים תמונה שלמה – איכותנית וכמותנית. הרכזת שאחראית לאיסוף הנתונים נפגשת בקביעות עם כל אחת מהמורות בכיתות א'-ג' ומקבלת מהן דיווחים שוטפים על מצבן של התלמידות. את הנתונים האלה היא מכניסה לתיק של כל תלמידה. לאחר שהתקבל כל המידע, הרכזת הפדגוגית והרכזת של הנתונים המספריים מעדכנות את תכנית העבודה של כל תלמידה. נוסף על כך, כדי לפתח את היכולות המקצועיות של המורות בתחום של איסוף נתונים ושימוש במחשב, הרכזת שאחראית לאיסוף הנתונים הכמותניים יושבת בכל שבוע עם צוותי המורות בא'-ג' (כל שכבת גיל בנפרד) ומלמדת אותן מושג אחד מהתחום של שימוש במחשב לצורך איסוף נתונים, כגון הכנסת נתונים למחשב, קריאת גרפים והסקת מסקנות מהם – על-פי הצרכים המיוחדים של כל צוות. מכיוון שתכניות העבודה של בית הספר קצרות מועד – בין שבועיים לחודשיים – יש דברים שאי אפשר לדחות ולכן חשוב לנו להקפיד על המפגשים האלה.

שימוש בנתונים בתהליכי פיתוח מקצועי

צוות המורות בבית הספר הוא צוות רבגוני מבחינת הוותק, הניסיון, ההתמחות המקצועית והרקע התרבותי. כמובן, לכל מורה יש נקודות חוזק ונקודות לשיפור, אך בסופו של דבר המורות הן הבסיס לכל תהליכי השיפור בבית הספר. בלעדיהן כלום לא יוכל לקרות. את המרצים שבאים להעביר השתלמויות בבית הספר אנחנו בוחרים על-פי הצרכים שלנו. לאחר שהם מעריכים את מצב הידע של המורות בתחילת כל השתלמות, אנחנו מתכננים יחד את תוכן ההשתלמות כך שתיתן מענה מיטבי לצרכים הייחודיים של המורות ושל בית הספר.

באחת ההשתלמויות שקיימנו בבית הספר התברר לנו שצריך לחזק את היכולות של המורות בשכבות א'-ג' בתחום של פיתוח אסטרטגיות חשיבה מסדר גבוה. המרצה שבאה להעביר את ההשתלמות נתנה למורות משימות לביצוע בבית, ובתוך כמה מפגשים התברר לה שלמורות חסר ידע בסיסי בתחום המבוקש. לאחר שהתבררה תמונת המצב, תכננה המרצה אִתנו יחד את מהלך ההשתלמות ולאחר מכן, במהלך היישום שלה, היא עבדה עם הרכזת הפדגוגית יחד כדי להעריך את המצב הפרטני של כל אחת מהמורות. בעזרת שעות נוספות שהצלחנו להשיג מהפסג"ה (מעבר לשעות ההשתלמות הרגילות) צפתה המרצה במורות בזמן שיעור, מיישמות את החומר שלמדו בהשתלמות, ונתנה לנו משוב על ההתקדמות. כך היה גם בנושא המיפוי. המורות בשכבות א'-ג' עברו השתלמות בית ספרית יישומית במיפוי, ובמהלכה הן התנסו במשך שנה בעריכת מיפוי לתלמידות. גם במקרה הזה, בזכות שעות נוספות שהשגנו מהפסג"ה, ליווה המרצה את המורות מקרוב וזיהה נקודות לעבודה אצל כל מורה בנפרד. השתלמות לבדה אינה מספיקה. אם לא בודקים את היישום שלה ולא עורכים רפלקציה על תהליך הלימוד, אי אפשר להתקדם ולהשתפר.

בניית תכנית עבודה שנתית כמנוף לשינוי התרבות הבית ספרית

המורות בבית הספר נהגו לכתוב תכנית עבודה שנתית כללית מאוד ולא מעמיקה. בית הספר שלנו מעורב בתכניות ייחודיות רבות – בהן בית ספר ירוק, בית ספר מתוקשב, בית ספר בקהילה, דיאלוג מורה-תלמיד, ערכים ועוד – ותכניות העבודה לא שיקפו בצורה טובה די הצורך את האופן שבו המורות מיישמות את התכניות האלה. הגענו למסקנה שתכנית העבודה הסטנדרטית אינה מתאימה לנו ובנינו תכנית עבודה, לפי הצרכים שלנו, שעונה על הרכיבים הייחודיים של בית הספר. התחלנו ליישם את התכנית החדשה לפני שנתיים.

ההתחלה לא הייתה קלה. הסטטוס קוו מוכר ונוח, והשינוי הפריע למורות רבות. התחלנו בהדרגה. קודם כול שלחנו את התכנית החדשה אל רכזות המקצוע וביקשנו מהן משוב. כל אחת מהרכזות העלתה דגשים שונים לפי תחומי הדעת, ואנחנו הטמענו אותם בתכנית. בשלב הבא ערכנו ישיבות לכל תחום דעת בנפרד, ובמקרים שהיה צורך – גם לפי שכבת הגיל. בישיבות האלה הסברנו איך לעבוד עם התכנית החדשה וגם התאמַנו יחד בעבודה אִתה; עשינו סימולציות של בניית תכנית עבודה ונתַנו דוגמאות לתהליך בנייה של תכנית כזאת. התהליך הזה עזר מאוד למורות, כי ברגע שהייתה לפניהן דוגמה – הן יכלו לדבר עליה וללמוד ממנה. אפשרנו למורות להתנסות בבניית התכנית החדשה במשך חודשיים, וביקשנו מהן לתת לנו משוב. זמן רב נדרש להן כדי לעכל את העובדה שהתכנית החדשה מבקשת מהן להיכנס לפרטי פרטים של התכנון. בד בבד התחלנו להעביר סדנאות בתחומים פדגוגיים, כגון מיומנויות חשיבה מסדר גבוה, איך לנסח מדדי הצלחה כך שתהיה להם משמעות אמִתית, איך עוזרים ל-10% מהתלמידות שאינן מצליחות להשיג את יעד הלמידה שנקבע, מהו תוצר סופי של יחידת לימוד, הערכה חלופית (פורטפוליו, הערכת עמיתים, חיזוק מיומנויות של עבודה בצוות דרך הערכה קבוצתית, הערכה עצמית) ועוד. בשנה השנייה ליישום התכנית הבנו שלא נוכל לבדוק את כל תכניות העבודה של כל המורות, והעברנו את תהליך הבדיקה אל רכזות המקצוע.

אף על פי שהתהליך היה מורכב וארוך, הוא הוביל למהפך בבית הספר באופנים שלא צפינו מראש. זו הייתה ממש השתלמות בית ספרית בכתיבת תכניות עבודה. למדנו המון על המורות בבית הספר, על נקודות הכוח שלהן וגם על נקודות חלשות יותר. אחד התחומים שבהם היה שינוי גדול הוא עבודת עמיתים ועבודה בצוות. לראשונה, מורות שלחו את תכניות העבודה שלהן לעמיתות וביקשו מהן משוב או עשו סימולציה בבניית התכנית מול מורות אחרות. גילינו עוד שהתכנית החדשה הופכת את המורות ליצירתיות יותר. להפתעתנו, דווקא המורה הוותיקה ביותר בבית ספר הגישה את התכנית ראשונה, ולא זו בלבד אלא שזאת הייתה אחת התכניות המצטיינות. בתהליך גילינו לפחות שתי מורות שיש להן יכולת גבוהה מאוד להנחות מורות אחרות. לעומת זאת, התהליך הזה לימד אותנו שיש מורות שאינן יודעות לנסח יעד לימודי, ובעקבות זה התחלנו לעבוד על ניסוח יעדים, על רציונל של מורה ועל השאלה איפה היא רואה את הכיתה בנקודות זמן שונות.

לסיכום, א-טור מכין לבנות משתמש בנתונים לאורך כל השנה כדי להעריך את מצבן של התלמידות וגם את מצבם של אנשי הצוות. הנתונים עוזרים לנו לקבל תמונת מצב מדויקת שלפיה אנחנו יכולים לבחור בדרך הפעולה המתאימה ביותר כדי להתקדם ולהשתפר.

מנאל פתיאני היא מנהלת בית ספר תשע שנתי א-טור מכין לבנות, ירושלים.

סועאד דעאס היא מנהלת בית ספר הידוי אל-מוולוויה לבנות, ירושלים.