שימור ועזיבת מורים כביטוי של מנהיגות

​​בסקר שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנים 2001-1991 נמצא כי מדי שנה עוזבים בממוצע בישראל כ-9,000 מורים לצמיתות את ההוראה (ומהווים כ-9.2% מהמורים). בין השנים 1991 ל-2001 רואים עלייה משמעותית בשיעור המורים שעוזבים עזיבה קבועה. ארביב- אלישיב וצימרמן במאמרן (2015) כינו את התופעה Silent Crisis, היינו, משבר חמור שאינו זוכה להד ציבורי הולם.

מה תפקיד המנהל בתחומי התופעה הזו? הטענה המרכזית העולה מן הספרות המקצועית העוסקת בתופעת עזיבת המורים (חדשים כוותיקים), כפי שסוקר פרידמן (2005) במאמר המובא כאן לעיונכם/ן, מייחסת תפקיד קריטי למנהל בתחושת הרווחה של המורה בבית הספר: "המנהל מחזיק באמתחתו בכל המשאבים העשויים לתמוך בעבודת המורה ולתרום לה, ולחילופין – המנהל הוא "מקור כל צרותיו" של המורה. המנהל נתפס בעיני המורים כאחראי על מכלול הגורמים הארגוניים בבית הספר". לאור זאת, מסכם פרידמן, ציפיות המורים מן המנהלים הן אלו: א) תמיכה. נמצא שהעדר תמיכת מנהלים תורם לחוויית לחץ גבוהה בקרב מורים. מורים החשים בתמיכת מנהלים מדווחים על עבודתם כמתגמלת וחשובה ב) עיצוב תפקיד המורה על ידי קביעת תחומי אחריות ברורים והצבת מטרות ה ג) מתן משוב, עידוד ויידוע, יצירת תקשורת טובה ואינטראקציות מקצועיות יעילות בין חברי הצוות ושיתוף מורים בקבלת החלטות. ולבסוף- ד) "אישור". לא מעט מטלות- מן הפן הארגוני והאישי. האם תוכל/י לומר על עצמך שאת/ה עומד/ת בהן? האם הציפייה שביסודן מקובלת עליך?

ובכל זאת מצד אחר… במאמר המופיע אף הוא כאן לעיונכם/ן, בחנו בראנץ' ועמיתיו (2013) את הקשר בין 'איכות המנהל' להישארות מורים בבית הספר. האמנם יש קשר בין המדדים? האם מנהל 'איכותי' הוא מנהל שמשמר את צוות המורים בכל כוחו או מנהל שמעודד תחלופה בהתאם לאיכות ההוראה?

מהי מידת התחלופה בבית הספר אותו את/ה מנהל/ת? האם הקצב מאפשר פיתוח מקצועי של מורים וצמיחתם? האם את/ה מעוניינ/ת לעודד קצב אחר?