מערכת שעות גמישה

כדי להעלות את רמת ההישגים ולעשות את ההזדמנות להישגים שוויונית יותר נדרש מהפך עמוק בכל הקשור להנחות היסוד הבסיסיות ביותר בקשר לתנאים המאפשרים למידה. מבחינה היסטורית, טוענת רזניק במאמרה, החינוך נע בין שתי תפיסות על למידה: האחת – שאין תלות בין מאמץ לכישרון, והשנייה – שמאמץ מפצה על היעדר כישרון. לדבריה יש הכרח לאמץ גישה שלישית, גישה שזכתה לתיקוף מחקרי, ועל-פיה מאמץ מקדם כישרון. רזניק טוענת כי מערכת החינוך נשענת על הנחת היסוד שכושר שכלי הכרחי ללמידה ושבמידה רבה הוא עניין של תורשה, ואולם היא גורסת שכושר שכלי אינו הבסיס היחיד לארגונם של בתי ספר, ויש לבנות מוסדות חינוך שבראש ובראשונה יטפחו מאמץ. רזניק מונה חמישה מאפיינים למערכת מוכוונת-מאמץ ולדרך פעולתה: 1) יש בה ציפיות ברורות להישגים, מובנות היטב לכול; 2) יש בה הערכה אמינה והוגנת של ההישגים; 3) היא משבחת ומתגמלת על הצלחה; 4) היא מאפשרת זמן מספיק, ככל הנדרש לעמידה בציפיות הלמידה; 5) היא מציעה מומחיות בהוראה. אפשר למצוא במאמר פירוט של כל אחד ממאפיינים אלו וביטוייהם.

תיאור בהיר וממצה של תהליך שינוי בית-ספרי מזווית ראייתו של מורה מוביל. הסיפור מדגיש תובנות מרכזיות בהובלת תהליכי שינוי בבתי ספר: החזון לעומת המציאות, הקשר בין הסגנון והפעולות של המנהיגות לבין תהליך השינוי, תפקידם של מורים מובילים בשינוי בית-ספרי והאתגר שבבניית תרבות בית-ספרית.

במעגלי ראו"ת אסופת כלי עבודה המכַוונים להתמקדות בתלמיד היחיד. מתוך התבוננות מערכתית בידע המקצועי ובמשאבי ההוראה והתמיכה הקיימים בבית הספר נוצר תהליך המתבסס על פרקטיקות בית ספריות רווחות ומשלב ביניהן – כדי לקדם תהליך של שיפור מתמיד עם התלמידים

במסגרת המחקר נבדקו 15 בתי ספר יסודיים שבוצעו בהם מהפכים וששימרו את הישגי המהפכים במשך שנתיים לפחות. המטרה הייתה לזהות את השינויים הנקשרים לתהליך המהפך. השינויים קובצו לשמונה קטגוריות: (1) מנהיגות; (2) מדיניות בית ספרית; (3) תכניות; (4) תהליכים ארגוניים; (5) איוש תפקידים; (6) פרקטיקות בכיתה; (7) מעורבות הורים וקהילה; (8) מתקנים בבית הספר. הממצאים מראים כי שימור השיפור בהישגי התלמידים מותנה בשינוי מקיף, בהתאמה וכן בגרעין של רפורמות חיוניות. כמו כן עולה מהממצאים כי ארגונו של בית הספר היסודי נעשה מורכב יותר ויותר.

בתיה שוכן, מנהלת בית ספר בעבר, טוענת שעל מנת להביא תלמידים לאותו קו גמר יש לגלות מה הם התנאים להתפתחותו של כל אחד מהם. היא מציעה עקרונות שעל-פיהם יאורגנו מסגרות פנים-בית-ספריות במטרה לספק מענה מיטבי לכל תלמיד ותלמיד. לשיטתה, לתלמידים שונים חשוב להקצות משאבים שונים, כגון המורים המתאימים לתלמיד הספציפי, גודל הכיתה המתאים לו ושעות הלימוד שהוא זקוק להן. בתיה שוכן מביאה דוגמה מן השטח ומספרת על פירוק כיתת אתגר ועל אופן הרכבתה מחדש בתור חלק מהמארג הבית ספרי, ועל השיפור בהישגים ובאקלים בעקבות הארגון המחודש.

לדברי בתיה שוכן, מנהלת בית ספר תיכוני בעבר, מערכת השעות בבית הספר היא שיקוף של בית הספר כולו, לטוב ולרע. לשיטתה, צריך לארגן את מערכת השעות באופן שתתמוך בהתמקדות בפרט: מקצועות הבחירה הם הנשמה והמנוף של התלמיד, והם שנותנים לו מוטיבציה ללמוד ולהתפתח גם במקצועות שבהם הוא מתקשה יותר; חשוב אפוא לבנות מערכת שעות שתאפשר לתלמידים ללמוד את מה שהם אוהבים. כיצד? בניגוד לתפיסה הדוגלת בבניית גושי מערכת שעל הילדים להשתבץ לתוכם, בתיה שוכן מצדדת בדיאלוג אחראי עם התלמידים לגבי בחירותיהם. רק לאחר שתתקבל תמונה מערכתית של רצונות התלמידים, המבוססת על בחירתם החופשית, אפשר יהיה לדבריה, לבנות גושי שיעורים ולהרכיב את המערכת. בתיה שוכן מציגה גם את הפן המעשי של בניית מערכת כזו, כולל המחירים ותהליך הובלת הצוות.

חדשנות היא מצב שבו אתה פועל וחושב אחרת באופן מועיל. לכאורה, המחשבה הרווחת היא שיצירתיות אינה דורשת כבוד לזמן, או משמעת. נהוג לחשוב גם שמסגרות והיררכיות מגבילות תהליכים של יצירתיות. הנחות אלו אינן נכונות. ללא משמעת, לא ניתן להחזיק תהליך של יצירתיות בקנה מידה גדול ובאופן עקבי. לעיתים, דווקא המסגרת הנוקשה היא שעוזרת לפתח יכולות של יצירתיות, כיוון שהיא מספקת את המשמעת הנחוצה לכך. מעבר לכך, חדשנות לא מיועדת רק לתחומים בהם אני נתקל בבעיות. חדשנות צריכה להיות חלק מכל דבר בארגון. התפיסה הרווחת היא שהמצב המוכר בו אנו נמצאים הוא קרקע בטוחה ושהחדשנות היא מסוכנת. זוהי תפיסה שגויה. גם החדשנות מהווה קרקע בטוחה. אבל, יש בין הקרקע הבטוחה עליה אנו עומדים לבין הקרקע הבטוחה של החדשנות ים, או ביצה מפחידה. תהליך החשיבה החדשנית המתואר בסרטון מהווה בעצם את הפיגומים שאנו בונים, המאפשרים לנו את המעבר מפה לשם.

מאמר זה מיועד לתמוך במנהיגי בתי-ספר בהפיכת מעורבותם של קהילות, מוסדות וארגונים שונים לאותנטית ולאפקטיבית יותר. המאמר בוחן מהו שיתוף פעולה, כיצד הוא מושג, מדוע גישה זו חשובה לבתי-ספר ומה משמעות הדבר עבור פרקטיקות עתידיות.