קהילה ורשתות

עוד ועוד מנהלים מבקשים בשנים האחרונות לחזק את הקשרים בין בית הספר ובין הקהילה המקומית. על פי רוב, שיתופי הפעולה הללו ממוקדים בפעילויות "שמעבר לתכנית הלימודים", כגון אירועי התנדבות של תלמידים או אירועי שיא בבית הספר, ואליהם מוזמנים הורים וחברים אחרים בקהילה. כותבות המאמר שלהלן מציעות לרתום את שיתופי הפעולה עם הקהילה להוראת תחומי הדעת בעזרת שלוש פרקטיקות המקדמות למידה משמעותית: הוראה אותנטית, למידה מבוססת בעיות ולמידת שירות. בלמידת שירות תלמידים לומדים ידע עיוני ומיומנויות דרך התנסות בשירות קהילתי. למידת שירות שונה מאוד מתפיסתנו את ההתנדבות או את השירות הקהילתי משום שהיא כרוכה ביעדי למידה אקדמיים ואישיים, השירות קשור ישירות בתכנית הלימודים והלמידה מועצמת באמצעות רפלקציה על חוויית השירות. הכותבות טוענות כי עירוב תלמידים בפעילויות המשתלבות בסביבה החברתית מחוץ לגבולות בית הספר יעודד למידה משמעותית של תכנים עיוניים. במלים אחרות, הן מציעות מענה למצב מוכר – תלמידים אינם תופסים את "חומר הלימוד" כרלוונטי לעולם האמִתי שמחוץ לכיתה, והם עוסקים בלמידה קצרת טווח כדי לקבל את הציון המבוקש. המאמר מציג את הרקע התאורטי שבבסיס פרקטיקות ההוראה המוצעות וכן עקרונות ליישום מיטבי שלהן במסגרת שיתוף פעולה עם הקהילה. לא פחות חשוב, המאמר מציף אתגרים ומכשולים אפשריים בדרך ליישום מוצלח של פרקטיקות אלה ומציע למנהל בית הספר כיצד להתמודד אתם

יש מורים שיצר המנהיגות טבוע בהם. בדרך כלל אלה מורים חדורי שליחות, סקרנים ורפלקטיביים, השואפים להשפיע על הסביבה הבית ספרית ופועלים לשפרה. אך פוטנציאל המנהיגות קיים בכל מורה, וסביבה מעודדת ותומכת תסייע באיתור המנהיג הטמון בכל מורה. מאמר זה טוען כי בית ספר שמאופיין ביכולת מנהיגות גבוהה ייצור סביבת עבודה והזדמנויות לכלל המבוגרים בקהילת בית הספר להתפתח כמנהיגים. התשתית לסביבה זו תהיה חקירה, דיאלוג ורפלקציה ממוקדי למידה, וכן אימון מנהיגות למורים.

בתי ספר עובדים בדרך כלל כיחידות עצמאיות סגורות. כאשר צצות בעיות בתוך בית ספר, ברוב המקרים הן נפתרות בין כתליו. ואולם לעתים בבית ספר יחיד אין די משאבי ידע או משאבים אחרים לפתרון הבעיות הללו. רשתות בתי ספר הן קבוצות של בתי ספר – קבוצות של מורים וקבוצות של מנהלים – שמשתפות פעולה כדי להעשיר את הידע והניסיון של כל חברי הרשת וכדי לספק להם מקום מקצועי בטוח לדבר בפתיחות עם עמיתים. המאמר מציג את הרעיון הפילוסופי, סוגי רשתות וכן יתרונות וחסרונות של רשתות בתי ספר

אחת המטרות העיקריות של מדיניות חינוכית במדינות רבות היא לסייע להורים להגביר את מעורבותם בחיים האקדמיים של ילדיהם. מאמצים אלה, וכן חלק ניכר מן המחקר, התמקדו בהגדלת היקף המעורבות. אך גם לגורמים שמעבר להיקף המעורבות יש חשיבות. במאמר זה נטען כי מאפייני המעורבות של ההורים בחיים האקדמיים של הילדים – איך, מי ומדוע – חיונית למקסום יתרונותיה. הראיות מן המחקר מצביעות על כך שהאופן שההורים הופכים למעורבים קובע במידה רבה את הצלחתה של המעורבות. עוד נטען כי מעורבות ההורים עשויה להשפיע על ילדים מסוימים יותר משהיא עשויה להשפיע על אחרים. נבחן גם את השאלה מדוע על ההורים להיות מעורבים בלימודים של ילדיהם.

המאמר מציג את הבעייתיות שבהטמעת רפורמות לאורך זמן, הן נוכח קשיים להניע שיפור מתמיד ולהימנע מדריכה במקום, והן נוכח היעדרה של תחושת בעלות עמוקה. כדי להתמודד עם האתגר, מציע פולן לטפח כושר המצאה ויצירתיות, לקדם מחויבות קולקטיבית ולטפח חשיבה מערכתית פעילה.

הקונסטרוקטיביזם הוא מסגרת תיאורטית רחבה בעלת השפעה גדולה על החינוך בימינו. ד”ר תמי יחיאלי מסבירה מה זה קונסטרוקטיביזם ומה הוא אומר על למידה והוראה. בפשטות - הוא אומר שצריך לעשותן משמעותיות.

מנהיגים מערכתיים מכירים בחשיבות הקשרים בין נושאים, אנשים ומוסדות שונים. מנהיגים מערכתיים מבינים כמה חשובים הקשרים שהם יוצרים וכיצד הם יוצרים את המערכות. מאמר זה טוען כי למנהיגות מערכתית יש מערכת עקרונות עקיבה שאפשר וצריך ליישם בתוך ובין מוסדות.

מחקר זה מתמקד בסוגיה המרכזית שהעסיקה את החוקרים בראשית המחקר על מנהיגות: זיהוי היכולות החשובות להנהגה. לבחינת יכולות אלה, ניגשנו מצוידים במושגים, כלים ומודלים פסיכולוגיים שפותחו בעשורים האחרונים. לטענתנו, שלושה סוגי יכולות חשובים להנהגה: האחד, בטחון עצמי המבוטא באמצעות מוקד שליטה פנימי, רמת חרדה תכונתית נמוכה ואמונה במסוגלות עצמית כללית. השני, דפוסי חשיבה המאופיינים באופטימיות. והשלישי, יכולות הנדרשות לקיום יחסים פרו-סוציאליים, אשר מתפתחות בשלבי החיים הראשונים ונמצאו שכיחות יותר בקרב בעלי דפוס התקשרות בטוח. נמצא כי המשתנה המבחין ביותר בין "מנהיגים" ל"לא מנהיגים" הוא חרדה תכונתית. בחינת השפעתם של המשתנים השונים על המשתנה הרציף של מנהיגות העלתה כי למשתנים, חרדה, מוקד שליטה ודפוס בטוח השפעה מובהקת על מנהיגות. דיון בממצאים אלו לאור מודלים עכשוויים של מנהיגות, חותם מאמר זה.

"מסמך התוצאות המצופות" מפרט את תפיסת תפקיד מנהל בית הספר במדינת ישראל, על-ידי פירוק ששת תחומי תפיסת התפקיד לממדיהם ופירוק כל ממד לסדרה של פרקטיקות ניהול מיטביות. המסמך הוא כלי עבודה וגם מחוון למנהלים בראשית דרכם, והוא מתווה את הדרך לפיתוח המנהיגות הפדגוגית שלהם.

מסמך זה מבטא סדר עדיפות ברור: תפקידם של מנהלי בתי ספר הוא להנהיג את בית הספר מבחינה חינוכית ופדגוגית, כדי לשפר את חינוכם ולמידתם של התלמידים כולם. ארבעה תחומי ניהול נוספים מאפשרים תפקיד זה ותומכים בו: עיצוב תמונת העתיד של בית הספר על סמך חזון והיכולת לנהל את השינוי הנדרש; הנהגת הצוות, ניהולו ופיתוחו המקצועי; התמקדות ביחיד; ניהול הקשרים בין בית הספר לקהילה.

הגבולות בין בית הספר לסביבתו מיטשטשים, ושיתוף הפעולה ביניהם נעשה נחוץ ושכיח יותר ויותר. בעת זו מציעה הערכה שלפנינו מסגרת שלמה וקוהרנטית, עיונית ומעשית, לשיתוף פעולה בין בית הספר לסביבתו.

שתי מנהלות חדשות, של בתי ספר יסודיים שכנים, ערבי ויהודי, מבקשות לחולל שינוי באמצעות קשרים בין שני בתי הספר. הן מתמודדות עם עמדות הצוות וההורים ואף עם אירועים פוליטיים במדינה, וחרף הקשיים מצליחות לבנות תכנית לימודים משותפת המפגישה בין שתי קבוצות המורים והתלמידים.

ממצאי המיצ"ב וסקר חיצוני לימדו על חוסר איזון בין הכיתות בבית ספר יסודי ; בעקבותיהם מחליטים מנהל בית הספר וצוותו לפרק את שלוש כיתות האֵם של שכבת כיתות ה' ולבנותן מחדש לקראת שנת הלימודים הבאה: תיאור תהליך קבלת ההחלטה וההתמודדות עם ההורים המתנגדים לה ונאבקים בה – שאלות סביב קבלת החלטות, מעורבות הורים בהחלטות פדגוגיות בית ספריות, פתרון קונפליקטים וכן גבולות היכולת ומרחב הפעולה של המנהל לעומת ההורים.

הסיפור מתאר היערכות בית ספר מבוסס לקראת קליטת קבוצה גדולה של תלמידים-עולים מאתיופיה. בהנהגת המנהלת הוותיקה נעשה בית הספר למוסד רב-תרבותי,דוגמה לקליטה נכונה. לשם כך פיתחה המנהלת מודל המשלב בין הוותיקים לעולים על בסיס שוויון משאבי, העצמת הייחוד התרבותי של כל קהילה מצד אחד ושל המשותף מצד שני, ובאמצעות תשומת לב פרטנית לכל ילד – שימת דגש על המצב הרגשי-חברתי של התלמידים.גיוס שותפים בתוך בית הספר ומחוצה לו, בדגש על ההורים – ותיקים ועולים – הביא לידי העצמת השותפים כולם וקליטה מיטבית של העולים.

המאמר מפרט את ממצאי המפתח ממחקר על בתי ספר שהצליחו לעזור לתלמידים מקבוצות מיעוט אתניות: מאפיין משותף לבתי הספר היה מנהיגות חזקה ונחושה בכל הקשור בשוויון הזדמנויות. בתי ספר אפקטיביים הם בתי ספר שהקשיבו לתלמידים ולהורים, למדו מהם וניסו לראות דברים מנקודת מבטם של התלמידים; הם טוו קורים עדינים של קשרים עם קהילות מקומיות, ניסו להבין את "הילד כמכלול" ולעבוד אִתו, גיבשו הליכי תגובה ברורים לבריונות גזענית ולהטרדה על רקע גזעי וקידמו אסטרטגיות למניעת הרחקה. הציפיות מהמורים ומהתלמידים כאחד היו גבוהות, וגובשו שיטות ברורות לקביעת יעדי התקדמות ולניטור. את התוצאות ניטרו לפי המוצא האתני של התלמידים, וכך אפשר היה להשוות בין הישגי קבוצות התלמידים, לזהות מחסור בלתי צפוי במשאבים ולהתמקד בתחומים שתבעו תשומת לב מיוחדת. המעקב הצמוד גם העלה שאלות רחבות יותר על הקבצות, על לימוד לפי רמות ועל סילוק/הרחקה מבית הספר.

המאמר בוחן סוגיות של מנהיגות אפקטיבית בבתי-ספר בהם שיעור גבוה של תלמידים מקהילות מיעוטים אתניות. חלק זה בוחן את את נקודת המבט של הקהילה ואת השלכותיה על עניין המנהיגות.

מאמר זה מיועד לתמוך במנהיגי בתי-ספר בהפיכת מעורבותם של קהילות, מוסדות וארגונים שונים לאותנטית ולאפקטיבית יותר. המאמר בוחן מהו שיתוף פעולה, כיצד הוא מושג, מדוע גישה זו חשובה לבתי-ספר ומה משמעות הדבר עבור פרקטיקות עתידיות.

כדי להגביר את המוטיבציה והעניין של התלמידים, צוות בית הספר בחטיבת ביניים אזורית ותיקה מחליט לעדכן את תכנית הלימודים ולכלול בה נושאי לימוד ערכיים. ההורים אינם רואים זאת בעין יפה.

בעיות בפרקטיקה הן בעיות שנוצרות בעת העבודה בארגון מקצועי – אנו נתקלים בבעיות כאלו שוב ושוב והן מייצרות אי-נחת. בעיות אלו אינן “שייכות” למישהו, ובהגדרתן אין כוונה לחפש “אשמים” בהן. אלה הן בעיות מערכתיות – כלומר, הן תולדות של מבנה, תרבות ואינטראקציות שיש בעבודה בכל מערכת מקצועית. במילים אחרות, אין מערכת מקצועית שאין בה בעיות בפרקטיקה, ואחד מתפקידיה הבסיסיים של מנהיגות מערכתית הוא לזהות אותן, לייצר הכרה ומודעות להן ולתמוך בפעולות שונות לפתרונן. כלי זה מאפשר הגדרת בעיה בפרקטיקה במטרה לחדד ולהבהיר פער עליו נבקש להתבונן במטרה לייצר חלופות ופתרונות.

כאנשי חינוך, אנו עדים לבעיות מערכתיות רבות כגון: איכות השיח בכיתה, רמת ההכשרה של מורים, היעדר אמון בין בעלי תפקידים שונים במערכת ועוד. כלי 'סיבות השורש' מיועד לחקירה ומיפוי של "בעיות נבזיות" (בעיות מערכתיות מורכבות ועיקשות הדורשות שינוי בחשיבה ופעולה של אנשים רבים) כשלב הכרחי להבנה מעמיקה של שורשי הבעיה וכתוצאה מכך חשיבה על פתרונות.

סקירת התנהגויות שוברות אמון להתבוננות רפלקטיבית של מנהלי בתי-ספר, מתוך הספר "מקדם האמון – אסטרטגיות למנהיגי בתי ספר"

הכלי מפרט את שבע ההתנהגויות המרכיבות את "האנטומיה של האמון" לפי ברנה בראון, ומציע פרוטוקול לשיח אודות רמת האמון בצוות בהתאם למודל זה.

המאמר המקורי, שזו גרסתו המעובדת, מציג ממצאים ממחקר פעולה איכותני שבחן כיצד קבוצה של מפקחי מחוזות תופסים את תפקידם בבניית קהילה לומדת. מניתוח הנתונים עלו ארבעה גורמים שתמכו במפקחים: א) שימוש בתהליך כנקודת כניסה; ב) התייחסות לכל הדרגים בעת ההתבוננות על בעיות בפרקטיקה; ג) יצירת סביבה תומכת; ד) הבנה עמוקה של עקרונות הקהילה הלומדת. בעקבות חוויה זו חשו המשתתפים צורך להגדיר מחדש את תפקיד המפקח: במקום מנהל למידה – מנהיג לומד.

יחסי הורים – בית ספר הם חלק בלתי נפרד מחיי בית הספר, והם קשורים לתהליכים המרכזיים המתרחשים בו. מתוקף תפקידו של המנהל, מוטלת עליו האחריות לעצב את מדיניות בית הספר ואת הקשר שלו עם הקהילה, וכן לקבוע את כללי הדיאלוג ואת גבולותיו מתוך הקשבה לצורכי הצוות, התלמידים וההורים. הבנת התפתחות היחסים בין הורים לבתי הספר עשויה לסייע למנהלים בהובלת קשר זה כדי לחזק את כוחו של בית הספר.

השותפות של הורים במוסדות הלימוד של ילדיהם היא כר פורה למתח וקונפליקטים. השותפות הברוכה שנוצרה בבית הספר "סאלד", בין צוות בית הספר להורים, היא תוצר של התמודדות מתמדת עם האתגר הזה, הכרה בקשיים ובמוקשים שהשותפות הזאת עשויה לזמן ואמונה גדולה בחזון השותפות ובתרומה הגדולה שיש בה לתלמידים בפרט ולכל באי בית הספר בכלל – המורים, ההורים והקהילה.

החברה הבדואית בנגב היא אחת החברות המוחלשות בישראל. התוכנית לקידום מצוינות במדעים נוסדה כדי להגדיל את מספרם של הצעירים הבדואים בנגב הניגשים לבחינות הבגרות ברמת חמש יחידות לימוד במקצועות מתמטיקה, פיזיקה, כימיה ואנגלית. אחת ממטרות התוכנית היא להגביר את מודעות ההורים לתוכנית ולהגביר את מעורבותם בחינוך של ילדיהם.

בית הספר הוא מוסד בעל פוטנציאל יוצא דופן בחיים של קהילה. אין שני לו במרחב הקהילתי, בעיקר ביכולתו לתרום לביסוס חוסנה של הקהילה באמצעות חיזוק הנכס החשוב ביותר שלה – זהותה הקהילתית המשותפת. לשם כך נחוצה מנהיגות חינוכית הרואה בשליחות החברתית-קהילתית את ייעודה.