מחברות רשימה זו מתארות כיצד איסוף נתונים שזור בעבודה היומיומית של בית הספר וכיצד אפשר לרתום מסדי נתונים להובלת שינוי ושיפור בית ספרי. מערכת ענפה של מיפויים וכתיבת תכניות עבודה מפורטות על-ידי המורים הם שניים מן המנגנונים העיקריים המובילים את התרבות הבית ספרית.
נושאים במאמר
בית ספר א-טור מכין לבנות ממוקם בשכונת א-טור שבמזרח ירושלים. זה בית הספר המוכר הרשמי היחיד באזור א-טור והגדול ביותר באזור מבחינת מספר התלמידות שהוא משרת. בית הספר מוביל מספר רב של תכניות, בהן למידה מבוססת חקר, תקשוב, בית ספר ירוק, יזמות צוות, אורח חיים בריא ועוד. כדי לתמוך בהיקף הרחב של התכניות וכדי לתת מענה הולם לתלמידות ולאנשי הצוות, פיתח בית הספר מנגנונים לאיסוף נתונים ולעבודה אִתם. כאן נתאר שלושה מנגנונים לאיסוף נתונים שעוזרים לנו בתהליכי ההוראה והלמידה ובתהליכים של פיתוח הצוות: איסוף נתונים בשכבות א'-ג', איסוף נתונים במסגרת פיתוח מקצועי וכלי ליצירת תכנית עבודה שנתית שפיתחנו בבית הספר.
איסוף נתונים מתמשך ומקיף בשכבות א'-ג'
איסוף נתונים על מצבן האישי, הלימודי והחברתי של התלמידות וניתוחם לצורך בנייה ועדכון של תכנית לימודים אישית וכיתתית נעשה בבית הספר לאורך כל השנה. העדכון מתבצע פעם בחודשיים כדבר שבשגרה, ועבור תלמידות עם צרכים לימודיים מיוחדים – פעם בשבועיים. המעקב הצמוד אחר מצבן של התלמידות חשוב לנו ביותר בשכבות היסוד – א'-ג'. אנחנו מתחילים לאסוף מידע על התלמידות העולות לכיתה א' בחודש יוני, כאשר הילדות עדיין בגן. במשך חודש זה ילדות הגנים באות עם ההורים לבית הספר כדי לערוך מיפוי בתחומים שונים – לימודי, חברתי, מבנה אישיות והרגלי חשיבה. המיפוי נעשה בצורה של "אחד על אחד" – מורה יושבת עם תלמידה וההורים ברקע, צופים. ההורים מוסרים למורה מידע לפני המיפוי ואחריו, אך במהלכו הם אינם מתערבים. בעקבות המיפוי המורה כותבת הערכה איכותנית המשלבת מידע לפני המיפוי, את תוצאותיו ומידע מההורים. ההערכה כוללת גם דוגמאות ממחישות; למשל, אם המורה כותבת שילדה אינה יודעת להבחין בין צבעים, היא תסביר גם את ההקשר ואת הנסיבות שבהן היא הבחינה בזה.
על סמך המידע הזה אנחנו בונים לכל תלמידה תכנית עבודה, וכך כאשר שנת הלימודית נפתחת יש לכל מחנכת תכנית למידה אישית עבור כל אחת מהתלמידות. המידע הזה משמש אותנו גם לצורך קבלת תמונת מצב שכבתית כללית – מהם הצרכים המשותפים לכל התלמידות ומהם מנגנוני העבודה המתאימים להשגת המטרות האלו. על בסיס המיפוי אנחנו גם מקצים את השעות הפרטניות ואת שעות התגבור. אנחנו חוזרים על המיפוי בכל חודשיים לאורך השנה, ובמקרה של תלמידות עם צרכים מיוחדים – אנחנו עושים בדיקה בכל שבועיים. בבדיקת המעקב אנחנו בוחנים אם חל שיפור לעומת המיפוי הקודם או אם צצו בעיות חדשות. לפי תוצאות הבדיקה אנחנו מעדכנים את התכנית הקיימת או בונים תכנית חדשה. המטרה שלנו כל הזמן כפולה: מצד אחד – לתת מענה דיפרנציאלי לתלמידות על בסיס הצרכים הייחודים שלהן, ומצד שני – ליישר קו בין התלמידות. ייחודיות לצד אחידות.
בסוף חודש מאי אנחנו עורכים את המיפוי האחרון של שנת הלימודים. את כל המידע שהתקבל לאורך השנה אנחנו מכניסים לתיק האישי של התלמידה. הרכזת הפדגוגית, המחנכת של הכיתה ומדריכת מתי"א (האחראית לשילוב ילדים עם צרכים מיוחדים בכיתות) יושבות יחד ודנות בהישגים של כל תלמידה, ולאחר מכן הן כותבות המלצות לתכנית עבודה לשנה הבאה. לאחר התהליך הזה אנחנו מחלקים את השכבה לכיתות ומחליטים לאיזו כיתה לשבץ את התלמידות עם הצרכים המיוחדים. בד בבד מתקיימות ישיבות של מורות כיתות א' ומורות כיתות ב', ובהן המחנכת היוצאת מעבירה למחנכת הנכנסת מידע בצורה מסודרת ומרוכזת.[1]
באחד המיפויים שערכנו לאחת מילדות הגן גילינו שהיא הייתה מאושפזת זמן רב בבית חולים ולא הייתה במסגרת חינוכית קודמת. היו חסרות לה מיומנויות רבות שלבני גילה בדרך כלל כבר יש, והיו לה גם קשיי התנהגות – היעדר גבולות והתנהגות אלימה. אחרי המיפוי התקיימה ישיבה עם הרכזת הפדגוגית, עם המחנכת המיועדת של הכיתה ועם מדריכת מתי"א. בעזרת כל הנתונים שאספנו – המיפוי, מידע מההורים, התיק הרפואי – גיבשנו עבורה תכנית התערבות בתחום הלימודי (מיומנויות שהיו חסרות לה כדי לסגור את הפער) ובתחום ההתנהגותי והחברתי (מיומנויות שיעזרו לה להשתלב בכיתה). השתמשנו בנתונים שאספנו כדי להחליט אפילו איפה להושיב אותה בכיתה. את התכנית הצגנו גם לפני ההורים, כדי שנהיה מתואמים וכדי שיעזרו לה להתקדם ולהשתלב בבית הספר.
כדי לקבל תמונה מלאה של התקדמות התלמידות, אנחנו אוספים בבית הספר גם נתונים כמותניים וסטטיסטיים. לצורך זה יש לנו בבית הספר רכזת שאחראית לאסוף ולרכז את הנתונים המספריים בקובצי אקסל; היא עובדת עם הרכזת הפדגוגית יחד, וכך אנחנו מקבלים תמונה שלמה – איכותנית וכמותנית. הרכזת שאחראית לאיסוף הנתונים נפגשת בקביעות עם כל אחת מהמורות בכיתות א'-ג' ומקבלת מהן דיווחים שוטפים על מצבן של התלמידות. את הנתונים האלה היא מכניסה לתיק של כל תלמידה. לאחר שהתקבל כל המידע, הרכזת הפדגוגית והרכזת של הנתונים המספריים מעדכנות את תכנית העבודה של כל תלמידה. נוסף על כך, כדי לפתח את היכולות המקצועיות של המורות בתחום של איסוף נתונים ושימוש במחשב, הרכזת שאחראית לאיסוף הנתונים הכמותניים יושבת בכל שבוע עם צוותי המורות בא'-ג' (כל שכבת גיל בנפרד) ומלמדת אותן מושג אחד מהתחום של שימוש במחשב לצורך איסוף נתונים, כגון הכנסת נתונים למחשב, קריאת גרפים והסקת מסקנות מהם – על-פי הצרכים המיוחדים של כל צוות. מכיוון שתכניות העבודה של בית הספר קצרות מועד – בין שבועיים לחודשיים – יש דברים שאי אפשר לדחות ולכן חשוב לנו להקפיד על המפגשים האלה.
שימוש בנתונים בתהליכי פיתוח מקצועי
צוות המורות בבית הספר הוא צוות רבגוני מבחינת הוותק, הניסיון, ההתמחות המקצועית והרקע התרבותי. כמובן, לכל מורה יש נקודות חוזק ונקודות לשיפור, אך בסופו של דבר המורות הן הבסיס לכל תהליכי השיפור בבית הספר. בלעדיהן כלום לא יוכל לקרות. את המרצים שבאים להעביר השתלמויות בבית הספר אנחנו בוחרים על-פי הצרכים שלנו. לאחר שהם מעריכים את מצב הידע של המורות בתחילת כל השתלמות, אנחנו מתכננים יחד את תוכן ההשתלמות כך שתיתן מענה מיטבי לצרכים הייחודיים של המורות ושל בית הספר.
באחת ההשתלמויות שקיימנו בבית הספר התברר לנו שצריך לחזק את היכולות של המורות בשכבות א'-ג' בתחום של פיתוח אסטרטגיות חשיבה מסדר גבוה. המרצה שבאה להעביר את ההשתלמות נתנה למורות משימות לביצוע בבית, ובתוך כמה מפגשים התברר לה שלמורות חסר ידע בסיסי בתחום המבוקש. לאחר שהתבררה תמונת המצב, תכננה המרצה אִתנו יחד את מהלך ההשתלמות ולאחר מכן, במהלך היישום שלה, היא עבדה עם הרכזת הפדגוגית יחד כדי להעריך את המצב הפרטני של כל אחת מהמורות. בעזרת שעות נוספות שהצלחנו להשיג מהפסג"ה (מעבר לשעות ההשתלמות הרגילות) צפתה המרצה במורות בזמן שיעור, מיישמות את החומר שלמדו בהשתלמות, ונתנה לנו משוב על ההתקדמות. כך היה גם בנושא המיפוי. המורות בשכבות א'-ג' עברו השתלמות בית ספרית יישומית במיפוי, ובמהלכה הן התנסו במשך שנה בעריכת מיפוי לתלמידות. גם במקרה הזה, בזכות שעות נוספות שהשגנו מהפסג"ה, ליווה המרצה את המורות מקרוב וזיהה נקודות לעבודה אצל כל מורה בנפרד. השתלמות לבדה אינה מספיקה. אם לא בודקים את היישום שלה ולא עורכים רפלקציה על תהליך הלימוד, אי אפשר להתקדם ולהשתפר.
בניית תכנית עבודה שנתית כמנוף לשינוי התרבות הבית ספרית
המורות בבית הספר נהגו לכתוב תכנית עבודה שנתית כללית מאוד ולא מעמיקה. בית הספר שלנו מעורב בתכניות ייחודיות רבות – בהן בית ספר ירוק, בית ספר מתוקשב, בית ספר בקהילה, דיאלוג מורה-תלמיד, ערכים ועוד – ותכניות העבודה לא שיקפו בצורה טובה די הצורך את האופן שבו המורות מיישמות את התכניות האלה. הגענו למסקנה שתכנית העבודה הסטנדרטית אינה מתאימה לנו ובנינו תכנית עבודה, לפי הצרכים שלנו, שעונה על הרכיבים הייחודיים של בית הספר. התחלנו ליישם את התכנית החדשה לפני שנתיים.
ההתחלה לא הייתה קלה. הסטטוס קוו מוכר ונוח, והשינוי הפריע למורות רבות. התחלנו בהדרגה. קודם כול שלחנו את התכנית החדשה אל רכזות המקצוע וביקשנו מהן משוב. כל אחת מהרכזות העלתה דגשים שונים לפי תחומי הדעת, ואנחנו הטמענו אותם בתכנית. בשלב הבא ערכנו ישיבות לכל תחום דעת בנפרד, ובמקרים שהיה צורך – גם לפי שכבת הגיל. בישיבות האלה הסברנו איך לעבוד עם התכנית החדשה וגם התאמַנו יחד בעבודה אִתה; עשינו סימולציות של בניית תכנית עבודה ונתַנו דוגמאות לתהליך בנייה של תכנית כזאת. התהליך הזה עזר מאוד למורות, כי ברגע שהייתה לפניהן דוגמה – הן יכלו לדבר עליה וללמוד ממנה. אפשרנו למורות להתנסות בבניית התכנית החדשה במשך חודשיים, וביקשנו מהן לתת לנו משוב. זמן רב נדרש להן כדי לעכל את העובדה שהתכנית החדשה מבקשת מהן להיכנס לפרטי פרטים של התכנון. בד בבד התחלנו להעביר סדנאות בתחומים פדגוגיים, כגון מיומנויות חשיבה מסדר גבוה, איך לנסח מדדי הצלחה כך שתהיה להם משמעות אמִתית, איך עוזרים ל-10% מהתלמידות שאינן מצליחות להשיג את יעד הלמידה שנקבע, מהו תוצר סופי של יחידת לימוד, הערכה חלופית (פורטפוליו, הערכת עמיתים, חיזוק מיומנויות של עבודה בצוות דרך הערכה קבוצתית, הערכה עצמית) ועוד. בשנה השנייה ליישום התכנית הבנו שלא נוכל לבדוק את כל תכניות העבודה של כל המורות, והעברנו את תהליך הבדיקה אל רכזות המקצוע.
אף על פי שהתהליך היה מורכב וארוך, הוא הוביל למהפך בבית הספר באופנים שלא צפינו מראש. זו הייתה ממש השתלמות בית ספרית בכתיבת תכניות עבודה. למדנו המון על המורות בבית הספר, על נקודות הכוח שלהן וגם על נקודות חלשות יותר. אחד התחומים שבהם היה שינוי גדול הוא עבודת עמיתים ועבודה בצוות. לראשונה, מורות שלחו את תכניות העבודה שלהן לעמיתות וביקשו מהן משוב או עשו סימולציה בבניית התכנית מול מורות אחרות. גילינו עוד שהתכנית החדשה הופכת את המורות ליצירתיות יותר. להפתעתנו, דווקא המורה הוותיקה ביותר בבית ספר הגישה את התכנית ראשונה, ולא זו בלבד אלא שזאת הייתה אחת התכניות המצטיינות. בתהליך גילינו לפחות שתי מורות שיש להן יכולת גבוהה מאוד להנחות מורות אחרות. לעומת זאת, התהליך הזה לימד אותנו שיש מורות שאינן יודעות לנסח יעד לימודי, ובעקבות זה התחלנו לעבוד על ניסוח יעדים, על רציונל של מורה ועל השאלה איפה היא רואה את הכיתה בנקודות זמן שונות.
לסיכום, א-טור מכין לבנות משתמש בנתונים לאורך כל השנה כדי להעריך את מצבן של התלמידות וגם את מצבם של אנשי הצוות. הנתונים עוזרים לנו לקבל תמונת מצב מדויקת שלפיה אנחנו יכולים לבחור בדרך הפעולה המתאימה ביותר כדי להתקדם ולהשתפר.
מנאל פתיאני היא מנהלת בית ספר תשע שנתי א-טור מכין לבנות, ירושלים.
סועאד דעאס היא מנהלת בית ספר הידוי אל-מוולוויה לבנות, ירושלים.
מקור
מנדל-לוי נ' ובוזו-שוורץ מ' (עורכות) (2016). עושים בית ספר: ידע מעשי על מנהיגות פדגוגית. ירושלים: מכון אבני ראשה. 2016
עריכה לשונית
ורדה בן יוסף
עריכה מדעית
ד"ר נעמי מנדל-לוי
הערות שוליים
- בא-טור המחנכות אינן ממשיכות עם התלמידות לשנה נוספת מתוך תפיסה שכך המורות יכולות להתמקצע ולהתמחות בצרכים המיוחדים של שכבת הגיל.
סוגיות ונושאים נוספים אשר עשויים לעניין אותך
תכנים נוספים שעשויים לעניין אותך
כל הכיתה, כל הזמן
האתגר נראה עצום אך אפשרי: לשתף את התלמידים כל הזמן במהלך השיעור. המחבר מציע דרכים לעשות זאת - למשל, לשאול שאלות משתפות, לתת יותר זמן להמצאת תשובות, לבקש מכל התלמידים לענות בכתיבה חרישית במחברת, לבקש מהתלמידים לסכם את השיעור.
במרכז חקר המקרה ישיבת ציונים של המועצה הפדגוגית שעניינה כיתה ז1 בתום המחצית הראשונה של שנת הלימודים. מחנכת הכיתה מופתעת לגלות שרוב הנתונים על התלמידים חסרים ומתרעמת על התרבות הארגונית בבית הספר. במהלך הישיבה נחשפים פערים בין עמדות המורים בעניין הוראה בכיתות הטרוגניות ובין ה"אני מאמין" של המנהל – סוגיות ארגוניות-ערכיות ושאלות על מנהיגות המנהל.
מעברים
שלושה סיפורי ניהול הממוקדים בפערים ונטווים לכדי נקודת מבט אחת, הומניסטית, של מנהלת. הסיפור הראשון מציג את תגובתם של בני נוער לפערים חברתיים דרך עיני המנהלת, השני מציע התבוננות על הפערים בין החינוך הפרטי לחינוך הממלכתי, השלישי מציג התבוננות אוהבת על חדר המורים והפער בין השפה המקצועית לשפה האישית. בכל אחד מהסיפורים עולה מקומם של פערים ושל השפה – גם מכשול וגם הזדמנות לצליחת מעברים. הכלי מיועד למנחי קבוצות מנהלים המעוניינים לעסוק בסוגיות של פערים, יחסים פנים-בית-ספריים ואי-שוויון וכן למנהלים הרוצים לחדד עמדותיהם בנושאים אלו.
תמונות מחיי המנהל
הסיפור מעלה מגוון של סוגיות בהקשר של ניהול פנימייה לבני נוער בסיכון. מתוך כלל המקרים עולות שאלות על פירושה של הצלחה, על הדרך להעצים תלמידים, על מקום הלמידה בחיי התלמידים, על החשיבות שבתמונת עתיד ועל מקומו של המנהל במורכבות שבין סיפורי חיים ודרישות המערכת.
זהו סיפורו של בית ספר שהתחולל בו תהליך שינוי מערכתי מקיף ומורכב; בית הספר הפך מבית ספר תיכון ארבע-שנתי קטן, מאופיין בבריחת תלמידים ובעזיבת מורים, לבית ספר שש-שנתי מבוקש בקרב תלמידים ומורים. מנהלת חדשה צמחה מתוך צוות בית הספר והובילה תהליך –תחילתו בבירור פנימי מעמיק כלל-בית-ספרי והמשכו בשינויים ארגוניים ופדגוגיים מרחיקי לכת. המקרה מעלה סוגיות של יצירת חזון בית ספרי ותהליך מימושו, של הובלת שינוי והטמעתו וכן של הצלחות מחד גיסא וקשיים והתנגדויות מאידך גיסא.
המקום: חדר המנהל
מבוא לספר בו מוצג הסיפור מאיר עיניים. הספר מגיש לקוראים תמונות מכורסת המנהל: הקשר בין האובייקטיבי-מקצועי לסובייקטיבי-רגשי כפי שהמנהל רואה אותו. הסיפורים מציגים רגישות אנושית לתלמידים, הורים ומורים הבאה לידי ביטוי למשל בתשומת לב לפרטים הקטנים – הכרח בפעולת הניהול. הם מעמידים במרכז את היחסים בין המנהל לסובבים אותו במסגרת הדילמות שעמן על המנהל להתמודד. הסיפור מיועד למנהלים ולמנחי קבוצות מנהלים שעניינם בממד האישי ובהשפעתו על המקצועי.
יומן מסע
סיפור מנהלים על מעבר חד מניהול שִכבה בבית ספר אליטיסטי לניהול בית ספר מתפורר של החינוך המיוחד. יומן של סצנות ואירועים. יחד הם טווים תמונה עשירה: מצד אחד,מציאות חברתית קשה ובתוכה בית ספר שאינו מתפקד ושרוי בכאוס; מצד שני, מקומם של חזון, דבקות, אומץ ומקצועיות בהפיכת בית הספר למוסד חינוכי בעל הישגים. הסיפור מציג גם את המורכבות שבמציאות הבית-ספרית מבחינת מורים, תלמידים, נורמות ומבנים ארגוניים ומספק קווים מנחים ברורים לפעולה. הכלי מיועד למנחי קבוצות מנהלים המעוניינים לעסוק בסוגיות של בתי ספר שנסיבותיהם מאתגרות ובכניסת המנהל לתפקיד וכן למנהלים המתמודדים עם סוגיות אלו ולמדריכיהם האישיים.
המקרה מתאר בית ספר תיכון אזורי שעבר מהפך בעקבות גידול היישובים ושינוי צורכי התושבים, והצליח לשפר את הדימוי שלו ולמצב את עצמו כבית ספר שמוביל את תלמידיו להצלחה בבגרות. כעת נדרש בית הספר להתמודד עם צרכים חדשים של הקהילה והרשות ועם מגמות חדשניות המשפיעות עליו. המקרה מעלה שאלות על הצורך להתאים את בית הספר לצרכים משתנים, כיצד לעשות זאת, מי יסייע לבית הספר בכך ועוד.