שיחה על עבודה עם מתווי שיחה

מתווה שיחה (פרוטוקול) הוא כלי לתכנון וניהול של שיחה מקצועית. המתווה מגדיר את מהלך השיחה, את השאלות המנחות, את חלוקת הזמנים ואת הדגשים להנחיה. יש מתווים מסוגים שונים המשמשים למטרות שונות. מתווה שיחה מאפשר לתכנן, לכוון ולווסת את הדיון, ועל כן הוא יכול לסייע:

ביצירת מערכת ציפיות משותפת באשר למטרת הדיון ולאופן התנהלותו;

בשמירה על נורמות של כבוד ורגישות לזולת החיוניות ליצירת אקלים של אמון ופתיחות;

ביצירת מהלך הגיוני לשיחה (למשל, הקדמת התיאור לניתוח ולהצעת פתרונות);

בתכנון חלוקת הזמן באופן שמשקף את סדרי העדיפויות של הצוות;

במיקוד הדיון וצמצום הסטיות ממנו;

בשמירה על מבנה השתתפות מאוזן.

לעִתים העקרונות שבבסיס המתווה מופנמים כנורמות של השיחה בצוות, וכך אפשר להיצמד פחות להנחיות הפורמליות של המתווה. עם זה, השימוש במתווי שיחה יכול להיות מנוגד לתרבות ולצרכים הקיימים: הרצון לנהל דיאלוג פתוח שאיננו בהכרח שיטתי ותכליתי; הצורך "לשחרר קיטור"; הצורך להעיר, לבקר או להעריך במצבים מסוימים. ​

עבודה בצוות כמענה לבדידות מקצועית

מתן: המאמר של מקדונלנד ועמיתיו פותח בהנחת יסוד שלפיה בתי ספר המבוססים על נורמות של הוראה פרטית יתקשו לאמץ מתווי שיחה, אבל צוותים מקצועיים שמתמסרים לעבודה עם מתווים מגלים שהם מזמנים לארגון את האפשרות להפוך לארגון לומד. כלומר, הנחת היסוד שלהם היא שהמתווים הם פתח ליצירת שותפות מקצועית. מה דעתך על ההנחה הזאת?

דינה: אשיב לך באמצעות דוגמה: יש לנו השנה ארבעה צוותי מורים ועוד צוות של מורות לשפות שנוצרו עקב צורך של המורות לעברית, ערבית ואנגלית. הן התלכדו יחד בגלל הבדידות שהן הרגישו. נכון, לכל שפה יש מאפיינים ודקויות, אבל בסוף כולם צריכים לרכוש אותיות, להבין תנועות, לקרוא קריאה שוטפת, מוטעמת ומותאמת לגילם. כולם צריכים לדעת לכתוב ולקבל אסטרטגיות של כתיבה והבנת הנקרא, והמורות גילו שהעבודה בצוות נותנת להן מענה. המורה לערבית, למשל, היא מורה יחידה. אין לה צוות מקצועי. כלומר, ברמה האישית היא חלק מהצוות שלנו ואנחנו אוהבים אותה אהבה גדולה, אבל אין לה צוות מקצועי. אין עוד ארבעה מורים לערבית בבית הספר. אם היא רוצה להחליף דעה מקצועית על לימוד השפה, אין לה את מי לשתף בשיקולי הדעת שלה ובבחירות שלה בתהליכי הלמידה וההוראה. אלה דברים שחסרים מאוד כשאתה לבד. כשאתה עובד בצוות ובשיתוף פעולה, יש מי שנותן לך משוב, שמאפשר לך לקיים רפלקציה בקול רם. לעִתים קרובות אתה צריך לשמוע את עצמך אומר את הדברים, לפעמים לא מספיק לומר אותם לעצמך.

מתווה השיחה ככלי לניהול שיחה מקצועית בצוות

מתן: את מחדדת כאן את הצורך בשותפות מקצועית שבאה לידי ביטוי, למשל, באפשרות להתלבט עם עמיתים בסוגיות מקצועיות, לקבל מהם משוב, לחשוב יחד; על החשיבות של השיחה המקצועית הזאת בשגרת העבודה. בעצם, את אומרת שהשותפות המקצועית היא אמצעי להיחלץ מתחושה של בדידות מקצועית.

דינה: נכון.

מתן: אבל שיחה או התכנסות של צוות כשלעצמן אינן ערובה לכך השיחה תהיה מקצועית, פורייה או אפקטיבית. איך בכל זאת מבטיחים שהשיחה תהיה מקצועית ומועילה? איך מונעים מה"שוטף" להשתלט על הזמן? אילו כלים או מנגנונים עומדים לרשות אנשי הצוות בעבודתם המשותפת?

דינה: בשנתיים האחרונות אנחנו עובדים עם מתווי שיחה שעוזרים לנו לנהל את השיחה המקצועית שלנו: המתווה של ההיוועצות, המתווה של מתן משוב לסרטון של שיעור מצולם, למערך שיעור, לאירוע או להתלבטות מקצועית, כגון בניית מבדק, יצירה של דף עבודה או תכנון מהלך הוראה של יחידת לימוד. העבודה עם המתווה מאפשרת לנו ונטילציה של מועקה מקצועית או אישית וגם תכנון ובנייה של דרכי פעולה. וגם אם אינך בונה דרך פעולה, אתה מבין שיש לך אל מי לפנות, שאתה יכול להיוועץ.

דוגמה תבהיר את כוונתי: אחת המורות שלנו התמודדה עם שני קשיים. היא הרגישה שהיא אינה די מעניינת בשיעורים שלה ושהיא אינה יודעת לתת מענה דיפרנציאלי לקבוצות השונות בכיתה. היא הביאה את זה לפני הצוות ועבדנו לפי מתווה ההיוועצות. במהלך ההיוועצות סיפרה המורה שבשיעורים שלה היא מתרכזת בעיקר בתלמידים המשולבים והמתקשים ופחות בתלמידים החזקים. לכן היא יצרה קבוצה עבור התלמידים האלה וביקשה מהם לחקור נושא שהיא הגדירה עבורם באופן כללי, ולהציג את הממצאים במצגת. המורה הזמינה להיוועצות שלנו את אחת התלמידות, וזו סיפרה לנו על תהליך הלמידה – היא הציגה לפנינו את המצגת שערכה וסיפרה על התהליך שהוביל אותה לבחור בנושא שבחרה ובדגם שבנתה. לאחר מכן חזרה התלמידה לכיתה ואנחנו העלינו שאלות הבהרה במסגרת המתווה של ההיוועצות. ניסינו לקבל מהמורה עוד מידע והגענו למסקנה – בעצם היא הגיעה למסקנה, לא אנחנו – שהבעיה אינה דווקא התוכן (כלומר, בחירת התכנים ואסטרטגיית הלמידה), אלא איך ללמד את הילדים לעבוד בקבוצה ולשתף פעולה. היא חשבה שטבעי לילדים לשתף פעולה, אבל הבינה שבעצם אין להם כלים לעשות את זה.

מתן: מה היה התפקיד של המתווה בסיטואציה הזאת?

דינה: המתווה עזר לנו להפוך את הסיטואציה מאישית למקצועית. המתווה מאפשר לך להרגיש לא מאוים ולנתח את דפוסי העבודה ולא את המורה עצמה. כלומר, לא המורה עומדת פה לדיון אלא הקושי שהיא מציגה והרצון שלה להיוועץ ולקבל כלים ועזרה. המתווה עוזר לה להבין, באמצעות ההיוועצות, מה עליה לעשות, אבל הוא גם יוצר חיץ שמאפשר לאנשים להיות פתוחים.

מתן: פעמים רבות אנחנו נתקלים באנשי חינוך שאומרים שמתווי השיחה סוגרים אותם כי הם מלאכותיים ולא מאפשרים להם לדבר. המתווים מחייבים לדבר על-פי סדר מוגדר ולדון בכל שלב רק בשאלה מוגדרת, ולא תמיד זה פשוט. לפעמים אנחנו רוצים להגיב "מהבטן" ולהגיד "מה שבא לנו", אבל המתווה אינו מאפשר את זה. המתווה יכול ליצור תחושה של שיחה מלאכותית ולא אותנטית.

דינה: בהתחלה כן, צריך להתרגל לזה. האמת היא שזה די מעצבן בהתחלה. די מעצבן לעבוד עם מתווה כזה של שיח היוועצות. צריך להתרגל לזה ולהתאמן בעבודה עם המתווים, ולא תמיד מצליחים. לא תמיד אני מצליחה לעשות את כל המהלכים, ולפעמים אנחנו חוטאים בשיפוטיות ובביקורתיות ובכל מה שהמתווה אמור לשמור עלינו מפניו. אבל כשאתה מתרגל הרווח שלך גדול מאוד, ולא רק שהמתווה אינו סוגר את האפשרות לדיון פורה ולשיח קרוב ופתוח, אלא הוא מאפשר אותו. המתווה מייצר איזושהי אובייקטיביות וריחוק מסובייקטיביות, מהפרטי והספציפי. הריחוק הזה מאפשר לקיים דיון עקרוני ולא על רחל, נחמה או שושנה שהתנהגה כך או אחרת.

מתן: מקדונלד מדבר במאמר על מתווה שיח ככלי שמאפשר מיקוד. את מסכימה עם האמירה הזאת?

דינה: כן. מה המתווה של ההיוועצות כולל? יש הצגת העניין; אחר כך מוצג ההקשר כולו ואפשר לשאול שאלות הבהרה כדי לרדת לעומקם של דברים; אחר כך מגיע שלב ניתוח הבעיה והצעות להתמודדות. בסופו של התהליך מתקבלות כמה הצעות, ומתוכן בדרך כלל בוחרים יחד את ההצעה הטובה ביותר, או שעל בסיס כל ההצעות האלה בונים איזשהו מתווה פעולה או פתרון לקושי.

מתן: אבל איך זה עוזר למיקוד?

דינה: אני יכולה להעיד על עצמי שלפעמים יש לי קושי או בעיה ואני לא מצליחה להישאר אובייקטיבית וממוקדת וקרה כדי לנתח את הקושי – אם משום שאני מעורבת רגשית או אישית, או משום שאין לי די כלים או שאינני יודעת איפה לחפש את המידע שדרוש לי. כשמביאים את הבעיה להיוועצות, העמיתות שלי עוזרות לי "לעשות סדר" בדברים – מה חשוב ומה חשוב פחות, ומתוך הסדר אפשר לראות איזה ידע חסר לנו, נלך ללמוד אותו ונראה אל מי עוד אפשר לפנות כדי לקבל עוד עזרה. וזה ממקד ממש. וזו היוועצות. היוועצות היא לא רק כשאני יושבת במליאה; יש כל מיני דרכים להיוועצות בינינו.

מתן: כלומר, עצם זה שעמיתים מסתכלים על עבודת חבריהם ודנים בה מאפשר התמקדות; ההתדיינות מאפשרת הבהרה של הסוגיה והתמקדות בה.

דינה: נכון.

מתן: ויש פה עוד משהו: להיוועצות יש מטרה; בחירה במתווה מסוים נעשית לאור מטרה מסוימת. ומה שאני מבין ממך הוא שיש משהו בשלבים ובאנליטיות של התהליך ובאבחנה בין השלבים שגם עוזר להתמקדות.

דינה: וגם – אתה לא עסוק במישהו שעשה טוב יותר או טוב פחות. אנחנו נוטים ללכת הישר אל השיפוט של מישהו שעשה טוב יותר או פחות, אבל אסור להישאר שם.

מתן: כלומר, משהו במבנה של המתווה מאפשר לכוון את הדיון אל יתרונות וחסרונות במקום לדון בטוב או רע.

דינה: נכון. המתווה מייצר אובייקטיביות ונטרול. הוא מייצר גם סוג של שותפות בידע. הידע מיוצר בינינו עכשיו, והוא של כולנו. זה מאפשר לנו לעבוד בקוהרנטיות ואחר כך להיכנס עם הידע המשותף הזה לכיתות.

השפעת השימוש במתווי השיחה על התרבות הבית ספרית

דינה: אני מרגישה שבמקרים מסוימים אני כבר מיישמת את מתווה ההיוועצות באופן אינטואיטיבי.

מתן: איך זה קורה?

דינה: אני אסביר לך. בדיוק עכשיו השלמתי עם הצוות שלי תהליך היוועצות ארוך שקשור לסוגיה כואבת מאוד. בבית הספר שלנו פועלת חטיבה צעירה, ובגלל שינויים דמוגרפיים המועצה החליטה לסגור אותה. החטיבה הצעירה פועלת מיום הקמת בית הספר, ובצוות אנחנו חשים סוג של אובדן. אני מבינה את כל המהלכים – הבירוקרטיים והטכניים, ואת צורכי התושבים – ובכל זאת, לנו זו החלטה קשה. אנחנו עושים מאמצים גדולים לנסות לגרום לחטיבה הצעירה להיסגר באופן טבעי בתשע"ח ולא בשנה הבאה, ומנסים לרתום את כל מי שיכול לסייע. המהלכים שעשינו בעניין אמנם לא צלחו, אבל את כולם אנחנו עושים יחד, בהיוועצות משותפת של הצוות.

מתן: אבל למה את קושרת את התהליך הזה לעבודה עם המתווים?

דינה: יש מהלך שהרשות רוצה לעשות, ובמפגשים של הצוות שלנו עלתה השאלה איך אנחנו מתמודדות עם זה. והכול נעשה בתהליך של היוועצות ולמידה ושאלות שעלו מתוך הצוות.

מתן: כלומר, משהו בהטמעה של עקרונות השיח המלאכותי של המתווים בא לידי ביטוי בכל מיני אינטראקציות אחרות במהלך העבודה, לאו דווקא בישיבות צוות.

דינה: נכון. זה מחלחל לפעולות הניהול של בית הספר, לאירועים שאנחנו מתכננים. הדרך הזאת – להיוועץ יחד, לבחור בין חלופות, לדעת בסופו של התהליך אילו פעולות ננקוט, מה התוצאה המצופה מבחינתנו שתוגדר הצלחה, באילו קשיים אנחנו עתידים להיתקל ולהכין עצמנו מראש לתרחישים שונים ואיך אנחנו פועלים בתרחיש כזה או אחר – כל זה הופך להיות חלק מתרבות בית הספר.

מתן: כלומר, המתווה טומן בתוכו את האפשרות לשחרר את ההיררכיה – כי יש לנו הסכמה על פרוצדורה שאנחנו מאמינים בערך שלה.

דינה: זה נהדר, מה שאמרת. אם אתה מסכים למתווה הזה של ההיוועצות, למשל, הוא הופך להיות לך טבע שני, וזה עובד גם אם אני לא יושבת עם הדף ואומרת – טוב, עכשיו שאלות הבהרה. זה עובד באופן אינטואיטיבי.

מתן: זה הופך להיות תרבות שיש בה הסכמה או נורמה איך אנחנו מנהלים שיחה מקצועית. וברור שיש כאן גם צמיחה של אנשים שמובילים את השיחה הזאת, שמייצרים אותה ומנחילים נורמה שפעמים רבות מנוגדת לתרבות הקיימת. ומה שמעניין הוא שמצד אחד יש כבוד רב לשיחה ולשיתוף, ומצד שני המתווים עוזרים לווסת את השיחה הטבעית ולמקד אותה.

דינה: אתה לא יכול לשבת שעה וחצי ו"לברבר".

מתן: ולכן בסופו של דבר המתווים גם הופכים אותנו לאפקטיביים יותר.

דינה: בדיוק.

דינה פלד היא מנהלת בית הספר היסודי " בית חינוך מתן" ביישוב מתן שבשרון.

מתן ברק הוא חבר צוות מחקר ופיתוח במכון אבני ראשה​.

מאמר זה פורסם במסגרת הספר "עושים בית ספר", בהוצאת מכון אבני ראשה, 2016, ונכתב בתגובה למאמר:

McDonald J. P., Mohr, N., Dichter, A., and Elizabeth C. McDonald, E. C. (2013). "The Basic Ideas" (chapter 1) in: The power of protocols: An educator's guide to better practice. The Series on School Reform, pp. 1-11.​