שיחת טלפון עם מנהל בקו חירום

בין יתר פעילותיי לאורך השנים, הייתי פעיל בקו"ל – קו ייעוץ למנהלים – אשר נותן מענה לפניות שמתקבלות בטלפון ובדואר אלקטרוני. המרכז לפיתוח עובדי הוראה בכירים העמיד לרשות קו הייעוץ מומחים לפיתוח מנהלים הנמנים עם צוות המרכז, ובכללם גם אני. הפונים לקו"ל יכולים לשמור על אנונימיות, וגם היועצים מחויבים לשמירה על כללי סודיות.

באחד הערבים, בעודי תורן בקו"ל, התקשרה אדוה, מנהלת בית ספר אזורי בצפון הארץ. בקולה של אדוה נשמעו כעס, חוסר ביטחון וחוסר אונים. אדוה חזרה ואמרה שוב ושוב כי היא זקוקה לעזרה ולתמיכה ואני, תוך כדי הקשבה לדבריה, חשבתי לעצמי: עבודת הניהול מלאה אתגרים המתגלגלים לפתחם של המנהלים בסוגיות מתחומים מגוונים, המשימות רבות ותובעניות ומחייבות על פי רוב תגובות מידיות. יתרה מזאת, במצבים רבים מתעצמת תחושת הבדידות של המנהל, וגוברים הרצון והצורך שלו בשיתוף ובהתייעצות עם גורמים נוספים. האם אהיה קשוב, אושיט יד, אתמוך, אציע כיוון נכון, או אתן עצה מועילה?

אדוה זקוקה לייעוץ ואני מתלבט ביני לביני, האם באמת אוכל להיות לה לעזר. וכך סיפרה: "רונית היא בוגרת מכללת אורנים לחינוך, מורה לאנגלית בחטיבת הביניים, וזו לה השנה השנייה לעבודתה בהוראה. בהיותה ילדה, בשנת 1990 עלתה לארץ ממוסקבה שברוסיה.

מחד גיסא, רונית חרוצה, משתדלת, מלאת חן ורצון טוב. אני יודעת שהיא תהיה מורה טובה, ואני בהחלט מאמינה בה. מאידך גיסא, היא נתקלת בקשיים הנובעים מאי-שליטתה בשפה העברית.

נפגשתי עם רחל, מנהלת אגף החינוך בעירייה," ממשיכה אדוה, "והיא דרשה ממני לפטר את רונית לאלתר בגלל לחץ של ההורים. אלה טוענים שרונית היא מורה כושלת, ואין סיכוי שילדיהם יצליחו ללמוד ולעמוד בדרישות וברמה של בחינת הבגרות באנגלית". שוב ושוב חוזרת אדוה ואומרת: "אני מאמינה ברונית ולא רוצה לפטר אותה. מה דעתך, מה עליי לעשות? כיצד עליי לפעול?"

אינני מכיר את אדוה. השיחה בינינו היא טלפונית ורק את קולה אני שומע והיא את קולי. "זו החלטה שאת כמנהלת צריכה לקבל בעצמך", אמרתי לאדוה. "באפשרותך להתייעץ עם מי שאת מוצאת לנכון בבית הספר כדי לקבל החלטה מקצועית ופדגוגית. אך לא יהיה זה נכון שגורם אחר, גם אם הממון בידו, יקבל את ההחלטה או ישפיע עליה. אסור לך להתבלבל בין רצון למעורבות הורים לבין התערבות הורים או מחלקת החינוך של העירייה. היה ותגלי חולשה ותיכנעי לרצונה של רחל, תקבעי נורמה שעל פיה יתנהל בית הספר. בסמכותו של מנהל לקבל החלטה ולעמוד על ביצועה. אני מציע לך לקבוע פגישה עם רחל מנהלת אגף החינוך, ולהסביר לה את הנימוקים להחלטתך. עמדי על שלך בלי חשש וללא פחד".

השיחה עם אדוה על רונית החזירה אותי אחורה, אל שליחותי במוסקבה בשנת 1990 ועבודתי בהוראת העברית, ההיסטוריה והיהדות. לנגד עיניי עמדה כיתת הלימוד, שעל קירותיה מראות ובתוכה זוג פסנתרים, לוח וגיר. בתוך הכיתה ישבו כ-40 ילדים אשר חלקם נושאים כינורות וכלי נגינה אחרים, הורים, סבתות וסבים. נוף אנושי, מגיל שבע עד 80, כולם צמאים ללמוד עברית, יהדות וציונות. התרגשות אחזה בי ולבי התמלא שמחה נוכח הידיעה כי לשליחותי יש המשכיות. 

כעבור כשבועיים חזרה אליי אדוה בשיחת טלפון ועדכנה: "בעניין פיטוריה של רונית המורה לאנגלית פעלתי לפי רוח הדברים של שיחתנו הראשונה. עמדתי על דעתי ורחל אכן קיבלה את עמדתי ואת עמדת בית הספר. כערך מוסף התחזק ביטחוני העצמי ואיפשר לי לקבל החלטות כמנהלת". 

 © כל הזכויות שמורות למכון אבני ראשה, ירושלים