לא מצליח להירדם

במשך עשור ניהל אהוד בהצלחה בית ספר תיכון קטן ואינטימי המונה כ-350 תלמידים. לאחר שהחליט לעבור לניהול בית ספר גדול יותר, נבחר אהוד בתהליך מסודר לנהל בית ספר תיכון אזורי במרכז הארץ המונה כ-1,300 תלמידים בכתות ז'-י"ב.

בחודש ספטמבר, עם תחילתה של שנת הלימודים, כאשר הקיץ עדיין בעיצומו, החצבים הפורחים והרוח הקלילה והנעימה הנושבת מעת לעת מבשרים על הסתיו הקרב ובא, נפגשתי עם אהוד בבית ספרו החדש. בכניסתי אני מריח את ריח הצבע הטרי המעיד על התחדשותו של בית הספר בחודשי הקיץ, תמונות שצוירו בידי תלמידים תלויות על הקירות, ולנגד עיניי מתנוסס שלט ועליו כתוב: "ברוכים הבאים ושנה טובה". בפרוזדורים המחברים בין חדרי הכיתות מוצבים עציצים ובתוכם פרחים היוצרים תחושה של קבלה.

השעה היא שעת בוקר. עשרות אוטובוסים בצבע צהוב עוצרים בחניה ומתוכם יוצאים מאות תלמידים ומורים הצועדים לעבר הכיתות לקראת "שחרית" ושיעור ראשון בתחילתו של יום.

בחדרו המטופח של אהוד המנהל שמעתי ממנו את תחושותיו: "בימים אלה אני חווה את חוויית המעבר מבית ספר קטן ואינטימי שהוא כל כך שלי, לבית ספר גדול ולא מוכר, שבו אני מרגיש תחושת זרות עמוקה. אל תבין אותי לא נכון – אני שמח על החלטתילנהל בית ספר גדול ושונה מזה שהכרתי. מחד גיסא יש כאן אתגר מעניין וגם סיכוי להתקדמות ברמת הניהול אך מאידך גיסא אני חרד, חושש, אפילו מבוהל ולא מצליח להירדם בלילות. אני סמוך ובטוח כי יש ביכולתי להצליח להוביל, להנהיג ולנהל את בית הספר, אך החשש שמא לא אצליח בתפקידי בכל זאת קיים, ואני שואל את עצמי שוב ושוב, האם אנחנו כמחנכים וכמורים מכינים את תלמידינו לתקופות של מעברים ושינויים בחייהם".

אהוד ממשיך בפנים אדומות מהתרגשות. "אני מהלך ברחבי בית הספר זקוף, גאה ומחייך אבל בתוכי מרגיש חוסר שייכות ובדידות איומה. קיימתי פגישות אישיות עם כל בעלי התפקידים הקשורים לתפעולו התקין של בית הספר: מנהלות החטיבה העליונה וחטיבת הביניים, המִנהלן, רכזי מחזורים וצוותים, חברי הנהלה, חלק מהמחנכים המורים, יושבת ראש מועצת ההורים, מנהלת מחלקת החינוך במועצה האזורית, ומפקחת בית הספר. כולם קיבלו אותי בחום, ולמדתי מהם עד כמה הציפיות ממני גבוהות ואולי אפילו מוגזמות. בית הספר הזה הוא בית חינוך עם היסטוריה ומסורת מפוארות. מדובר בבית ספר פורץ דרך. האם אעמוד בחלק מן הציפיות, האם אצליח, או חלילה אפול, האם אדע לנווט ולמצוא את האיזון הנכון בין עבודתי כמנהל ומנהיג בית ספר גדול לבין חיי הפרטיים מחוץ לבית הספר?"

תוך כדי דבריו של אהוד נכנסת לחדר נעמי מזכירתו ומוסרת לו פתק ובו מידע המחייב טיפול מיידי, כאן ועכשיו. הסתכלתי על אהוד וחשתי שהוא מוצף ועייף מאוד כבר בימים הראשונים של שנת הלימודים. תהיתי מה אוכל לומר כדי להרגיעו. הצעתי לו לעצור כדי לעשות חושבים, ובמקביל להמשיך לנהל בדרכו ותוך כדי התהליך ללמוד את בית הספר, התרבות, ההוויה והשפה. תוך כדי עבודה הצעתי לאהוד לסמן סדרי עדיפויות לטיפול בטווח הקצר ובטווח הארוך, ולהקים צוות של מזכירות פעילה, שאיתו ייפגש אחת לשבוע. גוף זה יהיה הגוף המבצע והוא יוביל את בית הספר ביום-יום. כמו כן הצעתי לו להיפגש אחת לשבוע עם כל אחת ממנהלות שתי החטיבות בנפרד, לבנות יחסי עבודה טובים עם מזכירתו, ובהדרגה לזהות ולבחור שותף להתלבטויות, לסודות ולהכרעות.

הדגשתי בפניו של אהוד שמכיוון שהוא נכנס לנהל ארגון גדול ומורכב, יש לטפח את עבודת צוותי ההנהלה וצוותי בית הספר כולם. כיום, בעקבות הרפורמות והשיח של מינהל החינוך בעולם, מקבלים ארבעה תחומים בעבודתו של המנהל בּוֹלטוּת: היבטים פדגוגיים של בית הספר, ניהול דמוקרטי ומשתף, קידום שינויים והכנסת חידושים, וניהול קשרי חוץ עם סביבת בית הספר וקהילותיו יחד עם חיזוקו של הרכיב הפוליטי בתפקיד.

"בכדי שתצליח לעמוד ברוב המשימות הצפויות לך בתפקידך כמנהל בית ספר גדול", אמרתי לאהוד בתום פגישתנו, "עליך לשמש דוגמה ומופת אישי, ולטפח את הנכס החשוב ביותר למען התלמידים – האדם, המורה, המחנך – ולעבוד בשיתוף פעולה עם כל באי בית הספר".

אהוד סיכם ואמר שפגישתנו אפשרה לו לעצור לרגע להתבוננות פנימה, להקשיב ולקחת תובנות משמעותיות להמשך דרכו כמנהל ומנהיג בית ספר אזורי גדול ומורכב.

כעבור חודשים מספר פגשתי את אהוד באירוע של אנשי חינוך. "בעקבות שיחתנו עברתי שינוי משמעותי", הוא סיפר לי, "אני נעזר בקביעות בצוות עבודה מסור, אני מהלך ברחבי בית הספר זקוף וגאה ומחייך בפה מלא, אני מצליח למצוא את האיזון הנכון בין עבודתי לבין חיי הפרטיים,  ואפילו נדודי השינה שמהם סבלתי חולפים להם בהדרגה". 

 © כל הזכויות שמורות למכון אבני ראשה, ירושלים.