קהילה ורשתות
"שיפור הקהילות משמעו שיפור בתי-הספר ולהפך", טוענים מומחי המכון האנגלי למנהיגות בית ספרית (NCSL), במאמר המופיע כאן לעיונכם/ן (2006)." האמנם? ואם כן- מה מרכיב שיתופי פעולה אפקטיביים בין קהילות לבתי ספר (ולהפך)?
"שיפור הקהילות משמעו שיפור בתי-הספר ולהפך", טוענים מומחי המכון האנגלי למנהיגות בית ספרית (NCSL), במאמר המופיע כאן לעיונכם/ן (2006). האמנם? ואם כן- מה מרכיב שיתופי פעולה אפקטיביים בין קהילות לבתי ספר (ולהפך)? כמה מרכיבים חיוניים לשיתופי פעולה אפקטיביים בין בתי ספר לקהילות, סקרה וילמס (2012) במאמרה, ואלו עשויים לדידה לקדם את השיפור ההדדי הזה. ראשית: מודעות לחפיפה בין תחומי השפעה על התפתחות תלמידים. שנית: מנהיגות של צוותי פעולה- צוותי פעולה עשויים לכלול מנהלים, מורים, תלמידים, הורים ונציגי קהילה שמספקים נקודות מבט שונות על פיתוח תכניות לשיתוף פעולה. שלישית: סביבות ממוקדות בתלמיד- שותפויות קהילתיות קשורות בלי ספק במאמצי בית הספר לתמוך בתלמידים, לשפר הישגים ולטפח אפשרויות לקריירות עתידיות. רביעית: תמיכה ברמת המדינה והמחוז. תמיכה זו כוללת ייזום של דיאלוג מתמשך ומשוב על הפרקטיקה החינוכית, תכנון מדיניות לבניית שותפויות בית ספריות ומתן הזדמנויות לפיתוח מקצועי. דימוק וחבריו (2005) הוסיפו מימד שנוגע לסדר עדיפויות ניהולי. לדידם- מנהיגיהם של כל בתי-הספר שקשרו קשרים הדוקים עם הקהילות של תלמידיהם העמידו את הנושא גבוה בסדר העדיפויות והוא נתפס כחיוני. כל המנהיגים הבית-ספריים הקדישו משאבים ניכרים, הן במונחים של זמן ומחויבות והן מצד משאביו הרחבים יותר של בית-הספר, לפיתוח קשרים אפקטיביים עם הקהילה. אחד המאפיינים של בתי-הספר האלו היה שהקשר עם הקהילה לא נתפס כמותרות או כנספח אלא כחלק מרכזי מפעילות הליבה של בית-הספר: העבודה מחוץ לגבולות בית-הספר נתפסה כתנאי מקדים להישגי התלמידים בתוכם. אף שחלק מן העבודה בוצעה בידי הצוות הבכיר בבית-הספר או בידי מי שנשאו תפקיד רשמי של קשר עם הקהילה, היה ברור שכל המנהלים בבתי-הספר שנחקרו ייחסו חשיבות עליונה להשתתפותם האישית בפיתוח הקשרים הללו. המנהיגים הפגינו את מחויבותם לקהילות שלהם באמצעות העבודה הגלויה בהן ועמן. מנסיונך, אלו רכיבים של שיתופי פעולה בין בית הספר לקהילה- אפקטיביים יותר ואלו פחות? מדוע?
דוח על מחקר בינלאומי בשאלה כיצד מתמודדים חמישה מנהלים של בתי ספר רב-אתניים עם הסביבה הייחודית שבה הם פועלים.
עוד ועוד מנהלים מבקשים בשנים האחרונות לחזק את הקשרים בין בית הספר ובין הקהילה המקומית. על פי רוב, שיתופי הפעולה הללו ממוקדים בפעילויות "שמעבר לתכנית הלימודים", כגון אירועי התנדבות של תלמידים או אירועי שיא בבית הספר, ואליהם מוזמנים הורים וחברים אחרים בקהילה. כותבות המאמר שלהלן מציעות לרתום את שיתופי הפעולה עם הקהילה להוראת תחומי הדעת בעזרת שלוש פרקטיקות המקדמות למידה משמעותית: הוראה אותנטית, למידה מבוססת בעיות ולמידת שירות. בלמידת שירות תלמידים לומדים ידע עיוני ומיומנויות דרך התנסות בשירות קהילתי. למידת שירות שונה מאוד מתפיסתנו את ההתנדבות או את השירות הקהילתי משום שהיא כרוכה ביעדי למידה אקדמיים ואישיים, השירות קשור ישירות בתכנית הלימודים והלמידה מועצמת באמצעות רפלקציה על חוויית השירות. הכותבות טוענות כי עירוב תלמידים בפעילויות המשתלבות בסביבה החברתית מחוץ לגבולות בית הספר יעודד למידה משמעותית של תכנים עיוניים. במלים אחרות, הן מציעות מענה למצב מוכר – תלמידים אינם תופסים את "חומר הלימוד" כרלוונטי לעולם האמִתי שמחוץ לכיתה, והם עוסקים בלמידה קצרת טווח כדי לקבל את הציון המבוקש. המאמר מציג את הרקע התאורטי שבבסיס פרקטיקות ההוראה המוצעות וכן עקרונות ליישום מיטבי שלהן במסגרת שיתוף פעולה עם הקהילה. לא פחות חשוב, המאמר מציף אתגרים ומכשולים אפשריים בדרך ליישום מוצלח של פרקטיקות אלה ומציע למנהל בית הספר כיצד להתמודד אתם
המאמר בוחן סוגיות של מנהיגות אפקטיבית בבתי-ספר בהם שיעור גבוה של תלמידים מקהילות מיעוטים אתניות. חלק זה בוחן את את נקודת המבט של הקהילה ואת השלכותיה על עניין המנהיגות.
3 מתוך 3 פריטים