רשתות בתי ספר: מרעיון למעשה
מאת חן שכטר, אורנה חביב
זמן קריאה: 17 שניות
בתי ספר עובדים בדרך כלל כיחידות עצמאיות סגורות. כאשר צצות בעיות בתוך בית ספר, ברוב המקרים הן נפתרות בין כתליו. ואולם לעתים בבית ספר יחיד אין די משאבי ידע או משאבים אחרים לפתרון הבעיות הללו. רשתות בתי ספר הן קבוצות של בתי ספר – קבוצות של מורים וקבוצות של מנהלים – שמשתפות פעולה כדי להעשיר את הידע והניסיון של כל חברי הרשת וכדי לספק להם מקום מקצועי בטוח לדבר בפתיחות עם עמיתים. המאמר מציג את הרעיון הפילוסופי, סוגי רשתות וכן יתרונות וחסרונות של רשתות בתי ספר
אחד המודלים החשובים לארגון בתי–הספר, לשינוי דפוסי ההוראה והחינוך ולשיפורם, הוא המודל של רשתות בתי–ספר. רשת של בתי–ספר היא קבוצה של אנשי חינוך מבתי–ספר שונים המתכנסים יחדיו על מנת לקדם את העשייה החינוכית בבית–הספר, לחלוק מומחיות מקצועית עם עמיתים או לרכוש אותה מהם, ולחפש פתרונות לבעיה משותפת לכולם, בעיה שבית–ספר יחיד אינו יכול להתמודד עמה לבדו. אמנם יש יתרונות חברתיים, פסיכולוגיים, כלכליים ופוליטיים לרשת, אך יש גם קשיים הנובעים מרתיעה מן החדשנות שבעבודת הרשת ומתחרותיות. מאמר סקירה זה בוחן את הרקע להתפתחותן של רשתות, את התפקידים השונים בהן,
את מאפייניהן, את היתרונות הטמונים בעבודתן ואת הקשיים שבהם הן נתקלות. בנוסף לזאת, המאמר מציג שתי רשתות מרחבי העולם ומסיים בהצעת נושאים למחקרים נוספים בנושא רשתות למידה. בחינת תיאוריות הידע שעליהן מושתתות הפעילויות של רשתות הלמידה יכולה להאיר כיוונים שונים להרחבת הפוטנציאל של מבנה הרשתות בעתיד.
לקריאת המאמר לחצו:
מקור
עיונים במינהל ובארגון החינוך: 33, 237-260, 2013
מקורות
- חן שכטר ואורנה חביב, "רשתות בית ספר: מרעיון למעשה", עיונים במינהל ובארגון החינוך, כרך 33, 2013, עמ' 260-237 .
© כל הזכויות שמורות לעיונים במינהל ובארגון החינוך
תכנים נוספים שעשויים לעניין אותך
המקרה מתאר בית ספר תיכון אזורי שעבר מהפך בעקבות גידול היישובים ושינוי צורכי התושבים, והצליח לשפר את הדימוי שלו ולמצב את עצמו כבית ספר שמוביל את תלמידיו להצלחה בבגרות. כעת נדרש בית הספר להתמודד עם צרכים חדשים של הקהילה והרשות ועם מגמות חדשניות המשפיעות עליו. המקרה מעלה שאלות על הצורך להתאים את בית הספר לצרכים משתנים, כיצד לעשות זאת, מי יסייע לבית הספר בכך ועוד.
48
דוח על מחקר בינלאומי בשאלה כיצד מתמודדים חמישה מנהלים של בתי ספר רב-אתניים עם הסביבה הייחודית שבה הם פועלים.
46
מטרת המאמר היא להציג שני יסודות של השאיפה למעורבות של ההורים, או הימנעות ממנה, שמוגדרים כהזדהות ההורים עם בית הספר, מטרותיו ותכניו, וכערות של ההורים למתרחש בבית הספר ולשינויים בו.
45
פרופ' ג'ון הטי מאוניברסיטת מלבורן, מחוקרי החינוך המשפיעים ביותר כיום, מציג בריאיון זה את המסרים המרכזיים המובאים בספרו האחרון (2012): "למידה גלויה למורים: מקסום ההשפעה על הלמידה". מסרים אלה מנוסחים כשמונה "מסגרות חשיבה", או תפיסות יסוד, שלדעת הטי אמורות לעמוד בבסיסה של כל פעולה והחלטה המתקבלת ברמת הכיתה, בית הספר או מערכת חינוך. הטי מבסס את טענותיו על עשרות שנים של מחקרי מטא-אנליזה שרוכזו בספרו הקודם והמשפיע "למידה גלויה: סינתזה של יותר מ-800 מטא-אנליזות בנוגע להישגים לימודיים".
59
בראיון זה מציג פרופ' ריצ'רד אלמור מאוניברסיטת הרווארד את גישתו ביחס לתפקיד המרכזי של מנהלי בתי ספר בשיפור מעמיק של תהליכי הוראה ולמידה. אלמור מחבר את תפיסותיו לניסיון המחקרי שנצבר בעקבות עשורים של רפורמות מבוססות-אחריותיות, וממנו בלטו המגבלות של הצבת סטנדרטים לתוצאות רצויות. לצד החשיבות של סטנדרטים אלה, מסתבר כי מנהלי בתי ספר צריכים לפתח יכולות ותחושת מסוגלות בתחום שהוא מכנה "ליבת ההוראה" על מנת ליצור שיפור בר קיימא בהישגי התלמידים.
51
בשנים האחרונות עלתה לראש סולם העדיפויות יכולתם של בתי ספר לשפר במיוחד את ביצועיהם של תלמידים בעלי צרכים מיוחדים ותלמידים מרקע מגוּון. לצורך מחקר זה זוהתה קבוצת בתי ספר שתלמידיהם הפגינו באופן עקבי ביצועים טובים יותר מאילו של בתי ספר בעלי נתונים דמוגרפים והושוותה לקבוצת בתי ספר בעלי מאפיינים דמוגרפיים דומים, המחקר השתמש במתודולוגיה של מחקרי אירוע מרובים, עריכת ראיונות ואיסוף מסמכים בכל אחד מחמישה-עשר בתי הספר. הממצאים מעלים שארבעה דפוסי עבודה (פרקטיקות) הקשורים זה בזה מייחדים את בתי הספר בעלי הביצועים הגבוהים לעומת מקביליהם הממוצעים. דפוסי העבודה האמורים כרוכים בהתמקדות בפועל בתובענוּת אקדמית, היכולת לחדש, תקשורת פתוחה ושקופה בתוך בית הספר ועם הקהילה בכללותה, וכן נכונות ויכולת להשתמש במגוון ראיות לקבלת החלטות אסטרטגיות. המאמר מציג ומפרט דפוסים אילו.
50
עוד ועוד מנהלים מבקשים בשנים האחרונות לחזק את הקשרים בין בית הספר ובין הקהילה המקומית. על פי רוב, שיתופי הפעולה הללו ממוקדים בפעילויות "שמעבר לתכנית הלימודים", כגון אירועי התנדבות של תלמידים או אירועי שיא בבית הספר, ואליהם מוזמנים הורים וחברים אחרים בקהילה. כותבות המאמר שלהלן מציעות לרתום את שיתופי הפעולה עם הקהילה להוראת תחומי הדעת בעזרת שלוש פרקטיקות המקדמות למידה משמעותית: הוראה אותנטית, למידה מבוססת בעיות ולמידת שירות. בלמידת שירות תלמידים לומדים ידע עיוני ומיומנויות דרך התנסות בשירות קהילתי. למידת שירות שונה מאוד מתפיסתנו את ההתנדבות או את השירות הקהילתי משום שהיא כרוכה ביעדי למידה אקדמיים ואישיים, השירות קשור ישירות בתכנית הלימודים והלמידה מועצמת באמצעות רפלקציה על חוויית השירות. הכותבות טוענות כי עירוב תלמידים בפעילויות המשתלבות בסביבה החברתית מחוץ לגבולות בית הספר יעודד למידה משמעותית של תכנים עיוניים. במלים אחרות, הן מציעות מענה למצב מוכר – תלמידים אינם תופסים את "חומר הלימוד" כרלוונטי לעולם האמִתי שמחוץ לכיתה, והם עוסקים בלמידה קצרת טווח כדי לקבל את הציון המבוקש. המאמר מציג את הרקע התאורטי שבבסיס פרקטיקות ההוראה המוצעות וכן עקרונות ליישום מיטבי שלהן במסגרת שיתוף פעולה עם הקהילה. לא פחות חשוב, המאמר מציף אתגרים ומכשולים אפשריים בדרך ליישום מוצלח של פרקטיקות אלה ומציע למנהל בית הספר כיצד להתמודד אתם
48
יש מורים שיצר המנהיגות טבוע בהם. בדרך כלל אלה מורים חדורי שליחות, סקרנים ורפלקטיביים, השואפים להשפיע על הסביבה הבית ספרית ופועלים לשפרה. אך פוטנציאל המנהיגות קיים בכל מורה, וסביבה מעודדת ותומכת תסייע באיתור המנהיג הטמון בכל מורה. מאמר זה טוען כי בית ספר שמאופיין ביכולת מנהיגות גבוהה ייצור סביבת עבודה והזדמנויות לכלל המבוגרים בקהילת בית הספר להתפתח כמנהיגים. התשתית לסביבה זו תהיה חקירה, דיאלוג ורפלקציה ממוקדי למידה, וכן אימון מנהיגות למורים.
48