קהילות עשייה: מבוא קצר

מבוא

​​המונח "קהילת עשייה" נטבע לאחרונה יחסית, אף על פי שהתופעה שאליה הוא מתייחס עתיקת יומין. תפיסה זו התגלתה כיעילה בהספקת נקודת מבט שימושית על אודות ידיעה ולמידה. מספר הולך וגדל של אנשים וארגונים במגזרים שונים מתמקדים כעת בקהילות עשייה כמפתח לשיפור תפקודם.

מבוא קצר וכללי זה עוסק בשאלה מהן קהילות עשייה ומדוע חוקרים ואנשי מקצוע בהקשרים כה רבים ומגוונים מוצאים בהן גישה שימושית לידיעה וללמידה.

מהן קהילות עשייה?

קהילות עשייה נוצרות על ידי אנשים הלוקחים חלק בלמידה קולקטיבית במאמץ אנושי משותף: שבט הלומד כיצד לשרוד, קבוצת אמנים המחפשת אחר דרכי ביטוי חדשות, קבוצת מהנדסים העובדת על בעיות דומות, חבורת תלמידי בית ספר המגדירה את זהותה בבית הספר, רשת של מנתחים החוקרת טכניקות חדשניות, מנהלים הנפגשים זה עם זה בתפקיד הניהול הראשון שלהם ומסייעים זה לזה להתמודד. בקצרה:

שימו לב כי הגדרה זו מאפשרת, אך איננה מניחה, כוונה מראש: למידה עשויה להיות הסיבה שלמענה התגבשה הקהילה או שהיא יכולה להיות תוצאת אגב של הקשרים בין החברים. לא כל מה שמכונה קהילה הוא בהכרח קהילת עשייה. שכונה מכונה לעתים קרובות קהילה, אך לרוב היא איננה קהילת עשייה. שלושה מאפיינים חיוניים להגדרת קהילת עשייה:

1. התחום. קהילת עשייה איננה רק מועדון של חברים או רשת של קשרים בין בני אדם. היא בעלת זהות המוגדרת באמצעות תחום עניין משותף. לפיכך החברוּת בה מעידה על מחויבות לתחום, ומתוך כך על יכולת המבחינה את חברי הקהילה מאנשים אחרים (אפשר שתשתייך לאותה רשת עם אדם אחר בלי שתדע זאת לעולם). התחום אינו בהכרח מזוהה כ"התמחות" מחוץ לקהילה. כנופיית הנוער עשויה לפתח דרכים מגוונות להתמודדות עם התחום שלה: כיצד לשרוד ברחוב ולשמר סוג כלשהו של זהות שעמה היא יכולה לחיות. חבריה מעריכים את יכולתם הקולקטיבית ולומדים זה מזה, גם אם מעטים מחוץ לקבוצה יעריכו את מומחיותם או יכירו בה.
2. הקהילה. כחלק מדבקותם בתחום הנידון החברים לוקחים חלק בפעילויות ובדיונים משותפים, עוזרים זה לזה וחולקים מידע. הם בונים מערכות יחסים המאפשרות להם ללמוד זה מזה. אתר אינטרנט כשלעצמו אינו קהילת עשייה. העובדה שלאנשים יש אותה עבודה או שתפקידם נושא אותו תואר אינה הופכת אותם לקהילת עשייה, אלא אם כן החברים מקיימים ביניהם אינטראקציות ולומדים יחדיו. ייתכן שלפקידים המטפלים בתביעות בחברת ביטוח גדולה או לתלמידים בבתי ספר תיכון בארצות הברית יש הרבה מן המשותף, אך אם אינם מקיימים אינטראקציות ולומדים יחד, הם אינם קהילת עשייה. עם זאת, חברי קהילת עשייה אינם בהכרח עובדים יחד על בסיס יומיומי. האימפרסיוניסטים למשל נהגו להיפגש בבתי קפה ובחדרי סטודיו כדי לדון בסגנון הציור שאותו המציאו יחדיו. אינטראקציות אלו היו חיוניות בהפיכתם לקהילת עשייה, אף על פי שלעתים קרובות ציירו לבדם.
3. הפרקטיקה. קהילת עשייה איננה רק קהילה החולקת עניין משותף, למשל עם אנשים האוהבים סוגים מסוימים של סרטי קולנוע. החברים בקהילת עשייה הם אנשי מקצוע. הם מפתחים רפרטואר משותף של משאבים: התנסויות, סיפורים, כלים, דרכים להתמודדות עם בעיות חוזרות – בקצרה, פרקטיקה משותפת. תהליך זה דורש זמן ואינטראקציה מתמשכת. שיחה מוצלחת עם אדם זר במטוס עשויה להניב סוגים שונים של תובנות מעניינות, אך היא אינה יוצרת כשלעצמה קהילת עשייה. התפתחות פרקטיקה משותפת עשויה להתרחש מתוך מודעות עצמית גבוהה יותר או גבוהה פחות. המהנדסים המתכננים את מגבי השמשה הקדמית במפעל לייצור מכוניות עושים מאמץ מתואם לאסוף ולתעד את כל השיטות המתוחכמות והלקחים שלמדו ולהפכם לבסיס ידע. מנגד, ייתכן שאחיות הנוהגות להיפגש בקביעות לארוחת צהריים במזנון בית החולים אינן מודעות לכך ששיחותיהן בעת הארוחה יוצרות את אחד ממקורות הידע העיקריים שלהן בכל הנוגע לטיפול בחולים. עם זאת במהלך כל השיחות פיתחו האחיות מערך של סיפורים ומקרים שהפכו לרפרטואר משותף לצורכי הפרקטיקה שלהן.

שילוב שלושת היסודות האלה הוא זה היוצר קהילת עשייה, ובאמצעות פיתוחם בד בבד אפשר יהיה לטפח קהילה מעין זו.

כיצד נראות קהילות עשייה?

קהילות מפתחות את הפרקטיקה שלהן באמצעות מגוון פעילויות. הלוח שלהלן מספק כמה דוגמאות אופייניות:

קהילות עשייה אינן מכונות בשמן זה בכל הארגונים. הן ידועות במגוון שמות, כגון: רשתות למידה, קבוצות נושא או מועדוני טכנולוגיה.

אף על פי שכולן כוללות את שלושת היסודות – תחום, קהילה ופרקטיקה – הן קיימות בצורות מגוונות. חלקן קטנות למדי וחלקן גדולות מאוד, לעתים קרובות עם קבוצה גרעינית מרכזית וחברים רבים בפריפריה. חלקן מקומיות וחלקן מכסות את העולם כולו. חלקן מקיימות בעיקר מפגשים פנים מול פנים וחלקן מקוונות בעיקרן. חלקן מצויות בתוך ארגון וחלקן כוללות חברים מארגונים שונים. חלקן מוכרות רשמית, ולעתים נתמכות תקציבית, וחלקן לא רשמיות לגמרי ולעתים אף לא נראות.

קהילות עשייה היו מאז שבני אדם למדו יחדיו. בבית, בעבודה, בבית הספר, בשעות הפנאי – כולנו משתייכים לקהילות עשייה, ובדרך כלל לכמה קהילות. בחלקן אנו חברים מרכזיים. ברבות מהן אנו רק חברים פריפריאליים. אנו נעים דרך מספר לא מבוטל של קהילות במהלך חיינו.

קהילות עשייה נמצאות בכל מקום. הן חוויות מוכרות, אולי כה מוכרות עד שלעתים הן חומקות מתשומת לבנו. אך כאשר אנו מכנים את התופעה בשם ומתמקדים בה, היא הופכת לנקודת מבט שיכולה לסייע לנו להבין טוב יותר את עולמנו. בייחוד, הדבר מאפשר לנו להביט מעבר למבנים פורמליים ברורים יותר דוגמת ארגונים, כיתות או אומות ולתפוס את המבנים המוגדרים על פי מעורבות בפרקטיקה ובלמידה הלא פורמלית הנובעת ממנה.

מהו מקור המושג?

חוקרים במדעי החברה השתמשו בגרסאות של המושג קהילת עשייה למגוון מטרות אנליטיות, אך המקור של המושג והשימוש העיקרי בו היו בתאוריית למידה. האנתרופולוגית ז'אן לאווה (Jean Lave) ואנוכי טבענו את המונח כאשר חקרנו את החניכוּת (apprenticeship) כמודל למידה. אנשים נוהגים לחשוב על חניכוּת כעל מערכת יחסים בין תלמיד לבין אומן מומחה, אך חקירת החניכוּת חושפת מערך מורכב יותר של יחסים חברתיים, שבאמצעותם מתרחשת הלמידה, בעיקר עם בעלי מלאכה מיומנים ועם חניכים מתקדמים יותר. המונח קהילת עשייה נטבע כדי להתייחס אל הקהילה הפועלת כתכנית למידה חיה בעבור החניך. מרגע שהמושג נוצר, התחלנו לראות קהילות כאלו בכל מקום, אפילו במקומות שבהם אין מערכות חניכוּת פורמלית. למידה בקהילת עשייה איננה מוגבלת כמובן ל"מתחילים" בלבד. הפרקטיקה של קהילה היא דינמית וכרוכה בלמידה המיועדת לכולם.

היכן מיושם המושג?

למושג קהילת עשייה כמה יישומים מעשיים בעסקים, בייעוץ ארגוני, בממשל, בחינוך, באיגודים מקצועיים, במיזמי פיתוח ובחיי האזרחות.

ארגונים. המושג אומץ בקלות על ידי אנשי עסקים בזכות ההכרה בכך שידע הוא נכס חיוני שיש לנהלו באופן אסטרטגי. מאמצים ראשוניים לניהול ידע התמקדו במערכות מידע והביאו לתוצאות מאכזבות. קהילות עשייה הציעו גישה חדשה, המתמקדת בבני אדם ובמבנים החברתיים המאפשרים להם ללמוד זה עם זה וזה מזה. כיום אין כמעט ארגון בסדר גודל סביר שבו אין יוזמה כלשהי שהיא פרי קהילת העשייה. כמה מאפיינים מסבירים את העניין הרב והפתאומי שהתעורר בקהילות עשייה כאמצעי לפיתוח יכולות אסטרטגיות בארגונים:

• קהילות עשייה מאפשרות לאנשי מקצועות לקבל על עצמם אחריות קולקטיבית לניהול הידע שלו הם זקוקים, אגב הכרה בכך שבהינתן המבנה הראוי הם נמצאים בעמדה הטובה ביותר לעשות כן.
• קהילות של אנשי מקצועות יוצרות קשר ישיר בין למידה לבין ביצועים, מפני שאותם האנשים משתתפים הן בקהילות העשייה הן בצוותים וביחידות העסקיות.
• אנשי מקצועות יכולים לטפל הן בהיבטים הסמויים והדינמיים של יצירת מידע ושיתוף מידע והן בהיבטים הגלויים יותר.
• הקהילות אינן מוגבלות על ידי מבנים פורמליים: הן יוצרות קשרים בין אנשים החורגים מעבר לגבולות ארגוניים וגאוגרפיים.

מנקודת מבט זו, הידע בארגון מתנהל במערך של קהילות עשייה, כאשר כל אחת מהן עוסקת בהיבט מסוים של היכולות שלהן נזקק הארגון. עם זאת, אותם מאפיינים ההופכים קהילות עשייה למתאימות כל כך לשמש כסוכנוֹת ידע – אוטונומיה, אוריינטציה של אנשי מקצוע, היעדר פורמליוּת, חציית גבולות – הם גם המאפיינים ההופכים אותן לאתגר בעבור ארגונים בעלי הייררכיה מסורתית. יש להמתין ולראות כיצד ישפיע אתגר זה על ארגונים אלו.

ממשל. כמו הגופים העסקיים גם הארגונים הממשלתיים ניצבים בפני אתגרי ידע שמורכבותם והיקפם הולכים וגדלים. הם אימצו את תפיסת קהילות העשייה מסיבות דומות, אם כי הפורמליות הנוקשה של הביורוקרטיה עלולה להקשות על המבקשים לחלוק בידע פתוח. מעבר לקהילות פנימיות, ישנן בעיות ממשל אופייניות דוגמת חינוך, בריאות וביטחון, המצריכות תיאום ושיתוף בידע לאורכן ולרוחבן של דרגות הממשל השונות. גם במקרה זה, קהילות עשייה טומנות בחובן את ההבטחה לאפשר קשרים בין אנשים החורגים מעבר למבנים הפורמליים. גם במקרה זה, ישנן סוגיות ארגוניות לא מעטות שיש להתגבר עליהן.

חינוך. בתי ספר ומחוזות הם ארגונים בזכות עצמם, וגם הם ניצבים בפני אתגרי ידע הולכים וגוברים. היישומים הראשונים של קהילות עשייה נעשו במסגרת הכשרת מורים ובדרך של מתן גישה לעמיתים לאנשי הנהלה שעבדו בבידוד זה מזה. יש גל התעניינות בפעילויות של התפתחות מקצועית שבמרכזה עבודת עמיתים. אך במגזר החינוכי, למידה אינה רק אמצעי להשגת מטרה: היא גם התוצר הסופי. נקודת המבט של קהילות עשייה היא לפיכך רלוונטית גם ברמה זו. בעולם העסקים, ההתמקדות בקהילות עשייה מוסיפה שכבה של מורכבות לארגון, אך היא אינה משנה מן היסוד את תכליתו של העסק. בבתי ספר, שינוי בתאוריית הלמידה הוא עמוק הרבה יותר. הגישה של קהילות עשייה משפיעה על פרקטיקות חינוכיות בשלושה ממדים:

• הממד הפנימי. איך לארגן את החוויות החינוכיות המעגנות למידה בית ספרית בפרקטיקה באמצעות השתתפות בקהילות המתמקדות תחומי לימוד?
• הממד החיצוני. כיצד לקשור התנסויות של תלמידים לפרקטיקה מעשית באמצעות השתתפות בקהילות רחבות יותר החורגות מכותלי בית ספר?
• הממד המלווה את כל חייהם של התלמידים. כיצד לשרת את צורכי הלמידה של תלמידים לאורך כל חייהם באמצעות ארגון קהילות עשייה המתמקדות בנושאים המעניינים תלמידים באופן מתמשך, מעבר לתקופת החינוך בבית הספר?

מנקודת מבט זו בית הספר אינו אתר הלמידה העיקרי. הוא אינו עולם סגור העומד בזכות עצמו, שבו רוכשים התלמידים ידע שאותו יש ליישם בעולם החיצוני. השיעור אינו אירוע הלמידה העיקרי. החיים עצמם הם אירוע הלמידה העיקרי. בתי ספר, חדרי כיתות ומסגרות הכשרה ממלאים עדיין תפקיד במסגרת חזון זה, אך עליהם לשרת את הלמידה המתרחשת בעולם.

איגודים. מספר הולך וגדל של איגודים – איגודים מקצועיים ואחרים – מחפשים דרכים להתמקד בלמידה באמצעות רפלקציה על פרקטיקה. חבריהם חסרי מנוחה ונאמנותם שברירית. עליהם להציע פעילויות למידה שערכן גבוה. פעילויות של למידת עמיתים, האופייניות לקהילות עשייה, מציעות חלופה המספקת גם הצעות מסורתיות יותר של קורסים ופרסומים.

המגזר החברתי. בתחום האזרחי ניכרת התעניינות גוברת ביצירת קהילות עשייה בקרב אנשי מקצועות. כך למשל בעולם המוסדות ללא כוונות רווח (מלכ"ר) הקרנות הממנות מכירות בכך שהפילנתרופיה צריכה להתמקד במערכות למידה כדי למנף באופן מלא את הפרויקטים. אך אנשי מקצועות מחפשים קשרים עם עמיתים והזדמנויות למידה עם או בלי סיוע מצד מוסדות. במסגרת זו אפשר להזכיר פיתוח כלכלי מקומי, הכולל קהילות פנים-אזוריות בתחומים מגוונים, וכן למידה בין אזורית המשתפת קהילות של אנשי מקצועות מאזורים שונים.

פיתוח בינלאומי. גוברת ההכרה בכך שהאתגר שמציבות מדינות מתפתחות הוא אתגר של ידע לא פחות מאשר אתגר כלכלי. יש המאמינים שהגישה של קהילת עשייה עשויה לספק פרדיגמה חדשה לקידום העבודה. חלק מסוכנויות הפיתוח רואות כיום את עצמן כסוכנויות שתפקידן לכנס קהילות מסוג זה, ולא כספקיות של ידע.

רשת האינטרנט. טכנולוגיות חדשות דוגמת האינטרנט הרחיבו את גבולות האינטראקציה שלנו אל מעבר לגבולות הגאוגרפיים של קהילות מסורתיות, אך העלייה בזרימת המידע אינה מבטלת את הצורך בקהילה. היא דווקא מרחיבה את אפשרויות הקהילה ומזמינה היווצרות סוגים חדשים של קהילות המתבססות על פרקטיקה משותפת.

התפיסה של קהילות עשייה משפיעה על התאוריה ועל העשייה בתחומים רבים. המושג, שהחל את דרכו הצנועה בחקר החניכוּת, אומץ על ידי גורמים עסקיים שהתעניינו בניהול ידע והמשיך לצעוד ולהתקדם עד שמצא את מקומו גם במגזרים נוספים. כיום הפך המושג לתשתית של גישה לידיעה ולמידה ההופכת ניסיונות ליצור מערכות למידה לניסיונות מושכלים במגוון מגזרים והיקפים, החל בקהילות מקומיות, עבור בארגונים יחידים, שותפויות, ערים ואזורים, וכלה בעולם כולו.

© All rights reserved to the author