בית ספר יפה, מושקע ומטופח, הן מבחינת פיזית הן מבחינת האקלים הבית ספרי; ונדליזם של תלמידי כיתה י"ב בסוף השנה הורס באחת את התמונה הפסטורלית.
בית הספר שכן בתוך שמורת טבע, בין בריכות דגים, בקרבת חוף ים פראי ויפהפה. מרבדי דשא נרחבים ומטופחים ועצים עבי גזע, שימיהם כימי בית הספר היו פזורים בין המבנים. ספסלי עץ ניצבו בפינות החצר ודגל מדינת ישראל התנוסס במרכזה בגאווה.
מבנה החטיבה העליונה שגילו כ-40 שנה נקי, מסודר ומלא חן, בנוי מחדרי כיתות ופרוזדורים אשר תקרתם נמוכה. על קירות הפרוזדורים, המחברים בין הכיתות, תלויות בטוב טעם תמונות המתחלפות מעת לעת ורובן עבודות יצירה של תלמידי בית הספר, תלמידיהן של אירע ועדנה המורות לאמנות.
הספרייה, הנקראת המרכז הלימודי, מהווה את לב לבו של בית הספר. עשרות תלמידים שוהים בה ועסוקים בקריאה, עיון במקורות היסטוריים, תעודות, עיתונים או חיפוש חומר לימודי באינטרנט. הרהוט נאה, עציצי נוי מונחים בפינות הספרייה. שטיח גדול מידות פרוס על הרצפה ומקרין חום. החלונות פונים מערבה והים התיכון נשקף מכל פינה. זהו מקום אשר כל הנכנס לתוכו נשאב להקשבה, ללמידה וליצירה.
היו אלה הימים האחרונים של שנת הלימודים תש"ע ושל מחזור י"ב המסיים את לימודיו ופניו לעבר בחינות הבגרות אשר לאחריהן ילכו התלמידים מי לשנת שירות ומי לגיוס לצה"ל. היה זה מחזור טוב, בוגר, לומד, פעיל ומתנדב, שתלמידיו אהבו את בית הספר ובית הספר אהב אותם.
התלמידים נפרדו מבית הספר במפגשים לא פורמאליים ובמסיבת סיום תרבותית וראויה אשר כללה ברכות, חיבוקים, תכנית אמנותית, שמחת נעורים והתרגשות אינסופית. בנוסף, ביקשו נציגי המחזור מהנהלת בית הספר אישור לקיים מסיבה פנימית בתחומי בית הספר בשעות הלילה. מתוך הערכה ואמון, אישרה הנהלת בית הספר את מסיבת י"ב.
למחרת המסיבה פגשתי את רחל, מנהלת בחטיבה העליונה, ובעיניים אדומות, כשקולה נקטע מדי פעם מהתרגשות ובכי שמעתי ממנה את פרטי המקרה: "הגעתי לבית הספר בשעת בוקר מוקדמת לאחר מסיבת י"ב. ראיתי ולא האמנתי – פחי אשפה הפוכים, אשפה פזורה בכל פינות החצר, גלילי ניר זרוקים ועוטפים כל עץ, צמח ופרח, על מרבדי הדשא הגדולים והרחבים פזורים שאריות מזון ובקבוקי שתייה, ספסלי העץ הנאים ניזוקו, כיסאות ושולחנות נזרקו לכל עבר. בדמעות בעיניי המשכתי לתוך בית הספר. הפרוזדורים המחברים בין כיתות הלימוד היו מטונפים, חלק מהתמונות אשר היו תלויות בטוב טעם נתלשו מהקירות ושרידיהן שכבו על הרצפה.
בייאושי המשכתי אל הספרייה – המרכז הלימודי – קודש הקודשים, לבו של בית הספר שאווירת לימודים תמידית שררה בו, ולנגד עיניי הלא מאמינות נגלו המחשבים המשמשים נאמנה את התלמידים, פגועים, שבורים ומרוסקים. העציצים וצמחי הנוי שקישטו את הספרייה היו זרוקים לכל עבר. ריח צחנה עלה באפי והלכתי בעקבותיו כועסת, מושפלת ועצובה עד שזיהיתי שרידי צואה על השטיח הגדול והיפהפה המכסה את כל רצפת המרכז הלימודי. אני שואלת את עצמי האם אני במציאות החיים או אולי בחלום רע? מהיכן נובעת השנאה הזו, הניכור, הרצון לנקום, או שאולי זהו מעשה קונדס חסר מחשבה, שביצעו אותו רק קומץ תלמידים מופרעים. ואם אכן כך, היכן היו יתר תלמידי המחזור? איך נתנו להם להשתולל? ואיך הרגישו תלמידים שלא היה להם חלק בונדליזם? מה ירגישו יתר תלמידי בית הספר בכיתות ז'-י"א לאור ההתפרקות הזאת? ומה פִּשרה? מה קרה למחזור המוצלח שלנו, וכיצד אנו, הנהלת בית הספר ומוריו, אמורים להגיב? היכן טעינו ומהם הלקחים שעלינו להפיק? האם מחזור י"ב המסיים בשנת תש"ע ייפרד מבית הספר לאור החורבן שגרם?"
חורבן בבית הספר.
© כל הזכויות שמורות למכון אבני ראשה, ירושלים.
מקור
אלוני, ר' (2011). חורבן בבית הספר. בתוך: מקלו, קולו ותרמילו: רשימות משדה החינוך (עמ' 86-87). ירושלים: מכון אבני ראשה 2011
תכנים נוספים שעשויים לעניין אותך
ההוראה שבויה בדפוס דיבור המכונה ימ"מ — המורה יוזם, התלמידים מגיבים, המורה מעריך. דפוס הדיבור הזה מיועד לחלץ את "התשובה הנכונה" מהתלמידים ולחזק את שליטתו של המורה בכיתה; הוא מונע מהתלמידים את היכולת לחשוב בכוחות עצמם. דפוס זה צומח אמנם מן המבנה של בית הספר, אך אפשר להיחלץ ממנו ולהנהיג בכיתות דפוס דיבור חינוכי יותר.
כל הכיתה, כל הזמן
האתגר נראה עצום אך אפשרי: לשתף את התלמידים כל הזמן במהלך השיעור. המחבר מציע דרכים לעשות זאת - למשל, לשאול שאלות משתפות, לתת יותר זמן להמצאת תשובות, לבקש מכל התלמידים לענות בכתיבה חרישית במחברת, לבקש מהתלמידים לסכם את השיעור.
במרכז חקר המקרה ישיבת ציונים של המועצה הפדגוגית שעניינה כיתה ז1 בתום המחצית הראשונה של שנת הלימודים. מחנכת הכיתה מופתעת לגלות שרוב הנתונים על התלמידים חסרים ומתרעמת על התרבות הארגונית בבית הספר. במהלך הישיבה נחשפים פערים בין עמדות המורים בעניין הוראה בכיתות הטרוגניות ובין ה"אני מאמין" של המנהל – סוגיות ארגוניות-ערכיות ושאלות על מנהיגות המנהל.
זהו סיפורו של בית ספר שהתחולל בו תהליך שינוי מערכתי מקיף ומורכב; בית הספר הפך מבית ספר תיכון ארבע-שנתי קטן, מאופיין בבריחת תלמידים ובעזיבת מורים, לבית ספר שש-שנתי מבוקש בקרב תלמידים ומורים. מנהלת חדשה צמחה מתוך צוות בית הספר והובילה תהליך –תחילתו בבירור פנימי מעמיק כלל-בית-ספרי והמשכו בשינויים ארגוניים ופדגוגיים מרחיקי לכת. המקרה מעלה סוגיות של יצירת חזון בית ספרי ותהליך מימושו, של הובלת שינוי והטמעתו וכן של הצלחות מחד גיסא וקשיים והתנגדויות מאידך גיסא.
המקום: חדר המנהל
מבוא לספר בו מוצג הסיפור מאיר עיניים. הספר מגיש לקוראים תמונות מכורסת המנהל: הקשר בין האובייקטיבי-מקצועי לסובייקטיבי-רגשי כפי שהמנהל רואה אותו. הסיפורים מציגים רגישות אנושית לתלמידים, הורים ומורים הבאה לידי ביטוי למשל בתשומת לב לפרטים הקטנים – הכרח בפעולת הניהול. הם מעמידים במרכז את היחסים בין המנהל לסובבים אותו במסגרת הדילמות שעמן על המנהל להתמודד. הסיפור מיועד למנהלים ולמנחי קבוצות מנהלים שעניינם בממד האישי ובהשפעתו על המקצועי.
סיפור התמודדותו של מנהל עם שילובו בבית הספר של תלמיד עם צרכים מיוחדים: במשך כמה שנים עבר התלמיד מבית ספר לבית ספר בשל בעיות התנהגות קשות. למרות מאמצי הצוות החינוכי לא הצליח להשתלב גם בבית ספר זה. תיאור התנהלות המנהל מול ההורים, המורים, הרשות, הפיקוח והתקשורת וטיפולו בדילמה המורכבת של "טובת הפרט לעומת טובת הכלל".
תחרות טרקטורונים בין שני תלמידי כיתה י"ב סיכנה חיי תלמידים ומורים בדרכם חזרה מבית הספר. הסיפור מתאר את התמודדות בית הספר עם המקרה.
חורבן בבית הספר
בית ספר יפה, מושקע ומטופח, הן מבחינת פיזית הן מבחינת האקלים הבית ספרי; ונדליזם של תלמידי כיתה י"ב בסוף השנה הורס באחת את התמונה הפסטורלית.