בחינת בגרות בהסטוריה
מאת רמי אלוני
זמן קריאה: 2 דקות
הסיפור
ירון היה תלמיד שלי בבית הספר התיכון. בחור חסון ויפה תואר, גבה קומה, בעל תספורת קצרצרה ומוקפדת. כיום הוא מורה להיסטוריה, המשלים את לימודיו לתואר MA (מוסמך) בחוג להיסטוריה של אוניברסיטת תל אביב.
באחת מפגישותינו הוא סיפר: "לימודי ההיסטוריה בבית הספר תמיד ריתקו אותי וריגשו אותי, כי הייתה זו למידה פעילה – שאלנו שאלות, ניהלנו דיאלוג, פגשנו מקורות ומסמכים היסטוריים, והתנסינו בחשיבה ובהעלאת דילמות. גם הבחינה הסופית הייתה חלק בלתי נפרד מתהליך הלמידה הרציף בכיתה, שבמהלכו התנסינו בשאלוני בחינות שוב ושוב".
במסגרת תפקידי כמלווה של מנהלי בית ספר הנמצאים בתחילת דרכם, פנתה אליי המנהלת עלמה וסיפרה לי שהמורים בבית ספרה מרבים להשתמש בבחנים ובבחינות, ונראה לה שחלק גדול מהשאלונים, בעיקר במקצועות ההומניים, עניינם שינון המנותק מהבנה ומחשיבה.
לתפיסתי, כך אמרתי, שאלוני בחינות צריכים להיות מחוברים לתהליך הלמידה הרציף בכיתות. אם תהליך הלמידה עניינו בעיקר זיכרון, שינון והספק חומר, כל אלה יבואו אחר כך לידי ביטוי בסגנון השאלות המופיעות בבחינות. ואילו אם תהליכי הלמידה כוללים תרגול חשיבה, יצירה ופעילות תלמיד, אזי כל אלה צריכים לבוא לידי ביטוי גם בשאלון הבחינה. הוספתי וסיפרתי לעלמה כי בבית הספר שבו לימדתי, חלק מהתוכנית הייחודית מבוססת על השקפה לימודית כוללת – שבה אני מאמין ואותה אני מנסה ליישם – כי תפיסת הלמידה היא בעיקרה התנסות אישית פעילה המתקיימת כאן ועכשיו. בתהליך הלמידה מודגש מעמדו של החניך כאדם פעיל המתייחס אל תחומי הדעת, רוכש אותם ובונה אותם תוך בניית עצמו. לפיכך אנו רואים כעיקר לא רק את "המוצר" ו"ההישג" אלא גם את התהליך עצמו. אנו מדגישים את ה"איך" ולא רק את ה"מה", וחשוב שכל אלה יבואו לידי ביטוי הן בתהליך הלמידה הרציף והן בבחינות.
לשם המחשת הרעיון הצגתי בפני עלמה דוגמה לבחינת בגרות בהיסטוריה המדגימה גישה חינוכית זו.
שאלות לדוגמה מתוך בחינת בגרות בהיסטוריה
המפגש בין עולים לוותיקים בתקופת העלייה ההמונית
מקור מספר 1
…מבחינה זו הגשימה ישראל את הייעוד ההיסטורי שקבעו לה אבותיה המייסדים: ניצולי השואה התיישבו בערי הארץ, בכפרים ובקיבוצים, שירתו בצבא, למדו מקצוע ועבדו, התחתנו, רכשו דירות, הולידו ילדים ודיברו איתם עברית. זה קרה, קודם כל, בזכותו של יצר החיים שהעבירם גם את ימי המלחמה. רבים מהם רצו מאוד להיות ישראלים ועל כן אימצו להם את צווי הישראליות החדשה ואורחותיה: אלפים שינו את שמותיהם לשמות עבריים, כביכול נטלו להם זהות חדשה. אך הם התקשו בכך, או אם רצו לשמור על זהותם הקודמת –
מצאו עצמם בעימות עם ארצם החדשה.
כי בארץ ישראל חששו מפניהם וביקשו לשנותם. זו הייתה המשימה העיקרית שראשי הציבור הציבו לעצמם: לעצב לניצולי השואה אישיות חדשה ולהחדיר בהם ערכים חדשים. "יש להקנות להם אהבה למולדת, ערכי עבודה ומוסר אדם", אמרה אחת ממנהיגות מפא"י, ואחר הוסיף כי "יש ללוש את קלסתר פניהם". באחת הישיבות של מזכירות מפא"י אף אמרו כי יש "לחנך אותם מחדש".
תום שגב, המיליון השביעי, 1991, עמ' 169-168
מקור מספר 2
…אני הייתי בן המושבה, דור שלישי בארץ, צבר, שזוף, מהלך יחף על אדמת הארץ, פגשתי בשמואל הילד אשר זה עתה עלה ארצה. לרגליו נעליים כבדות ושחורות, בגדיו ארוכים, ולראשו כובע ברט חום המכסה את שערותיו הבלונדיניות. שפתו של שמואל היא השפה הפולנית וגם מעט אידיש. שפתי שלי הייתה עברית, מעט ערבית ומעט אידיש. מילים באידיש קישרו בינינו. הושטתי לשמואל את ידי. יד ביד זמין אותי שמואל לאוהלו ולעיניי נגלית משפחתו אשר הצטמצמה בעקבות השואה, ומסביב אוהליהן של משפחות נוספות אשר הגיעו זה עתה מגליציה שבפולין…
…באחד מימי החורף נפל אוהלו של שמואל בסערת רוחות וגשמים והוא חי בביתי שלי. לימים השמנתי את שמואל לתנועת המחנות העולים. שמואל נפרד מכובע הברט, מהנעליים הכבדות והשחורות, מהבגדים הארוכים, ונעל סנדלים תנ"כיות, מכנסיים קצרים, חולצה כחולה ועליה סמל התנועה – מפת ארץ ישראל ולפיד והכתובת "עלה נעלה". שנינו ישראלים.
מעובד מתוך ספרו של רמי אלוני, צידה לדרך, 2002, עמ' 45-44
א. ציין מהם שני סוגי המקורות שקראת. הצג יתרון אחד בשימוש בכל אחד מסוגי מקורות אלה לעבודתו של ההיסטוריון. הדגם את היתרון שהצגת באמצעות שני מקורות אלה.
ב. הסבר את הדומה והשונה בתיאורם של שני הכותבים את המפגש בין הוותיקים לעולים החדשים.
ג. הצג שני גורמים שאינם מוזכרים במקורות המובאים בשאלה זו אשר הקשו על המפגש בין הוותיקים בארץ לבין העולים ניצולי השואה.
© כל הזכויות שמורות למכון אבני ראשה, ירושלים.