ללמוד וללמד – חטיבת הביניים מג'ד אל-כרום

המורים של חטיבת הביניים במג'ד אל-כרום הגיעו ליום ההיערכות לקראת השנה החדשה בציפייה דרוכה, מודאגים מהבאות. המנהל הוותיק עזב, ועתיד בית הספר היה לוט בערפל סמיך. כניסתו לחדר המורים של אדם צעיר בעל חיוך נבוך וישיבתו מאחורי שולחן המנהל לא הרגיעה איש מהם.

בשקט הגדול שהשתרר זרק המנהל הצעיר את הבשורה הקשה: 'בגלל הירידה המתמשכת בהישגי התלמידים, חטיבת הביניים של מג'ד אל-כרום סומנה במשרד החינוך כ"בית ספר אדום" '.[1] לצד המשפט הזה ריחפו בחלל החדר גם המילים שלא נאמרו אבל היו ידועות לכולם: אם לא ישתנה המצב, הנהגת הכפר תסגור את בית הספר ותספח את כיתותיו לתיכון ולבית הספר היסודי הסמוכים.

המנהל הביט במורים השותקים והמשיך בקול נמוך: 'מעכשיו, אנחנו שותפים לתהליך של התחדשות ושינוי'.[2]

כמצופה היה המורל בחדר המורים נמוך, והספק ביכולתו של המנהל הצעיר וחסר הניסיון להציל את מה שנותר מבית הספר היה רב. 'במבט לאחור, הסימון כ"בית ספר אדום" וההצטרפות לתכנית שוחרי שינוי היו הדבר הטוב ביותר שקרה לנו', אומר אחד המורים הוותיקים, 'אבל באותו רגע, ב-31 לאוגוסט 2007, הופתענו, הובכנו וחששנו מאוד'.

השיפור העיקרי בבית הספר התרחש בתחום הפדגוגי: שיפור איכות ההוראה ויצירת נהלים ומנגנונים לעבודה פדגוגית וחינוכית. לדעת חוסיין הרבה ממה שקרה אפשר לזקוף לזכות גיבוש הצוות, כי 'כשמורה מרגיש שייך, יש לזה ביטוי בעבודה הפדגוגית'. צוות המורים התגייס לשינוי התרבות הפדגוגית והארגונית הבית-ספרית בכלל, ולפרקטיקה של 'הליכה לימודית' בפרט.   

המקור להליכה הלימודית – classroom walkthrough – הוא כלי ניהולי הקורא למנהלים להגביר את האפקטיביות הניהולית שלהם על-ידי הסתובבות בשטח – walking around – כדי ללמוד ולהכיר מקרוב את הנעשה בארגונם. בתרגומו לחינוך הפך הכלי לפרקטיקה פדגוגית של הסתובבויות קצרות בכיתות לשם איסוף נתונים על ההוראה והלמידה ובעקבותיהן שיח פדגוגי בית-ספרי על בסיס הנתונים שנאספו.[3] את ה'הליכה' במג'ד אל-כרום מבצע צוות בית-ספרי של כארבעה מורים. המורים מבקרים למשך פרקי זמן קצרים ביותר בשיעורים וממלאים שאלון ייעודי בעניין ספציפי ומוגדר שהוחלט עליו מראש. לאחר התצפיות, צוות היגוי מעבד את הממצאים ומנתח את התוצאות כדי להביא לפני חדר המורים את הסטנדרטים באותו עניין וכן את נקודות התורפה שהתגלו. לאחר דיון צוותי מתקבלת החלטה משותפת איך לשפר את הדרוש תיקון.

להלן מתכונת 'ההליכה הלימודית' כפי שהתבצעה בבית הספר מג'ד אל-כרום: 

לפני הכניסה לכיתות  

• ועדת ההיגוי הפדגוגית מתכנסת ומחליטה על מוקד הצפייה. הוועדה בונה שאלון צפייה על סמך קריטריונים המקובלים על כולם (ראו למשל נספחים 2+1). הנושא והשאלון מתפרסמים על לוח המודעות הייעודי.
• המנהל מכין ומפרסם את מערכת הצפייה בשיעורים.

הכנה

• המנהל או הרכז הפדגוגי מכנסים את כל 'צוות ההליכה' לישיבה כדי להדגיש את המיקוד הנבחר בכיתות.
• הצוות מחליט איזה חבר צוות יבחן איזו נקודה בכל כיתה.
• המנהל מחלק טפסים למשוב לכל חבר ב'צוות ההליכה', לכל אחת מהכיתות שבהן יצפה.

הכניסה לכיתות

• כל חברי הקבוצה נכנסים לכיתה יחד, בשקט. המבקרים יושבים בסוף הכיתה משך 10–15 דקות, על כיסאות שהמורה המלמד בכיתה הכין מראש.
• כל חבר בצוות צופה במה שהתבקש  ומסמן את התשובה בשאלון המשוב. בתום הדקות שנקבעו מראש, הצוות עוזב יחד את הכיתה בשקט, לפי סימן מוסכם.
• אין לייצר שום התנהגות 'מושכת עין' (של תלמיד ומורה כאחד), אין להסתובב בכיתה או לגעת בחומרי למידה, במחברות או בספרים של התלמידים; המנהל או מנהיג הסיור יכול לאסוף תוצרי תלמידים.

עדכון ודיווח – מחוץ לכיתה

• חברי הצוות מתרחקים מרחק קצר מהכיתה, עומדים יחד במסדרון ומחליפים דעות והתרשמויות (בשקט ובמשך כ-5 דקות) באשר למה שראו בכיתה, ואז ממשיכים לכיתה הבאה.

עדכון ודיווח סופי

• חברי 'צוות ההליכה' נפגשים לישיבה בחדר המנהל או בחדר אחר שהוחלט עליו מראש.
• כל חבר בצוות מדבר על מה שראה ותומך את דבריו בעובדות שרשם ותיעד.
• חברי הצוות, יחד, מזהים דפוסים ונטיות וכן נקודות חוזק וחולשה ומציינים את הטעון שיפור.
• המנהל אוסף את הטפסים ורושם את כל הנאמר.

סיכום 'ההליכה הלימודית' ועיבוד מסקנות ולקחים

• בסיום כל ה'הליכות' המתוכננות מתכנסת ישיבה בנוכחות כל השותפים, הן הצופים והן הנצפים, בראשות המנהל והרכז הפדגוגי.
• אחד משני האחרונים מציג את עיבוד הנתונים מהשאלונים שמולאו בכיתות ופותח דיון בסטנדרטים שנחשפו, בחוזקות המורים ובנקודות התורפה שהתגלו.
• לאחר מכן מועלים רעיונות לטיפול בנקודות החלשות.

 משוב ושיח פדגוגי

המשוב הוא רכיב חשוב בתהליך 'ההליכה הלימודית'. חברי 'צוות ההליכה' חולקים עם המנהל את התרשמויותיהם.

• המשוב צריך להיות בונה, כתוב וממוקד בתהליך הוראה-למידה למטרות פיתוח מקצועי. הוא יכוון לצוות ההוראה (מורים) בכלל ולמורים שנצפו בפרט. הוא יתמקד בעניינים ש'צוות ההליכה' צפה בהם.
• המשוב יציין חוזקות וחולשות ש'צוות ההליכה' איתר. רק המנהל יהא מוסמך לשוחח עם המורה על חולשות שהתגלו בשיעורו. המורים האחרים יציינו רק חוזקות.
• המשוב יכלול צעדים עתידיים ומעשיים לחיזוק החוזקות וטיפול בצרכים שזיהה 'צוות ההליכה'.

טיפול ומעקב

• בית הספר – במסגרת המשוב שהוא מקבל ובניית תכנית העבודה המקיפה שלו – צריך לזהות את הצעדים הדרושים כדי להעצים חוזקות ולטפל בחולשות שהעלה 'צוות ההליכה'.
• על 'צוות ההליכה' לשמור תיעוד מדויק של 'ההליכה', ובו את מכתב המשוב שנשלח למנהל. הצוות (או חלקו) אף צריך לבקר בכיתות שוב (לאחר זמן שנקבע מראש) ולעקוב אחר העניינים שבהם נדרש תיקון.

'ההליכה הלימודית' הפכה לשגרה בית ספרית במג'ד אל-כרום. היא שינתה את התרבות הבית-ספרית ושיפרה במובהק את איכויות ההוראה של המורים. על השאלה 'מה כבר אפשר לראות ולהבין בעשר דקות של שיעור?' מסבירים בבית הספר שכל דקה היא ייצוג של סך הכול ושעל המורה לשאוף שהפרט ייצג את הכלל. 'ההליכה הלימודית' משמשת גם מנגנון למשוב הדדי ומסגרת ללמידת עמיתים – עם הפנים לשיפור מתמיד של איכות העשייה הבית-ספרית (ראו נספחים 2+1).  

'ההליכה הלימודית' וממצאיה (דהיינו, המשוב, ניתוח המצב, הדיון במליאת המורים וההחלטות המשותפות של כל הצוות) גורמים למאמצי שיפור מתמידים של מרבית המורים – באיכות ההוראה והלמידה. 'אין תחושה של "האח הגדול" שמתבונן ומסמן אותך וינזוף. זה ממש לא זה. ואין סיבה להרגיש מאוים מהצפייה', מסבירים המורים. 'מבחינתי זה כלי לזהות נקודות שלבד לא הייתי רואה, מקומות שמתפספסים לי בגלל הרגל או חוסר תשומת לב', אומר אחד המורים; 'אני אפילו לא יכול להשוות את המקום שהייתי בו והמקום שאני נמצא בו עכשיו מבחינה מקצועית. אפילו דברים שהיו טבע שני שלי עברו תהליך. דברים שבלטו בעבודה שלי עברו לתשומת הלב של כל המורים, ומי שרצה אימץ לעצמו. דברים שהיו ראויים לשינוי נאמרו לי באופן יחידני ומכבד. אין כאן ממה להיפגע, לדעתי. גם כי כולם נצפים, כולם צופים; ותמיד אפשר להגיד שאני לא מעוניין להיראות. הפתיחות הגדולה הופכת מה שיכול להיתפס כמבחן מפחיד ומאיים לשיעור מצוין עבורי כמורה.' המורים משתדלים לתכנן ולבצע שיעורים מעניינים יותר, מגוונים יותר ומקצועיים יותר, ומי שיוצא נשכר הם התלמידים.