עדויות מנהלים ומנהלות - צפו בקטע מן העדות או לחצו לצפייה בעדות המלאה
טוני מיטלמן, אולפנת אלומה: "אנחנו צריכות להושיט יד לתלמידות שלנו. הן צריכות סיבה לקום בבוקר"
בשישה באוקטובר הייתה טוני מיטלמן מנהלת אולפנת אלומה בשדות נגב, מוסד בן 300 תלמידות עם תוכניות מסודרות לשנה מלהיבה וחדשנית. בשמונה באוקטובר מצאה את עצמה מנהלת מוסד שנסגר, צוות ותלמידות מפוזרים ברחבי הארץ, וכאוס מערכתי. מתוך ההלם, החרדה והעצב, החלה טוני לבנות מחדש מסגרת חינוכית לאנשי הצוות והתלמידות, שהחלה בזום אחד ביום משותף לכולן, ועד לחזרה הביתה, לבית האולפנה בשדות נגב, ללמידה ולחינוך במלוא הקצב. באותם חודשים ארוכים עמלה טוני להחזיר לצוות המורים את האמונה ביכולתם לחזור וללמד, ולתלמידות את היכולת לחזור לשיגרה של לימודים, עם משימות שהציב בפניהן המערך החינוכי והלימודי.
בנובמבר נפתח בית ספר אלטרנטיבי ביד בנימין. בשיאו, איכלס בית הספר החלופי שלושה מבנים. בחנוכה חזרו למערכת לימודית שדמתה לתוכנית לימודים רגילה, ובטו בשבט חילקו תעודות מחצית, שהיוו אות ניצחון למורות ולתלמידות שעמדו באתגר שלהם, הפכו את המעשה הלימודי למכונן ומרפא וגישרו מחדש בין העולם שנמחק ברגע, להווה ולעתיד
יצחק בן נעים, תיכון ישיבתי נריה: "זה אירוע שמתגלגל עלינו גם עכשיו"
בשבת בבוקר יצחק הבין שיש אירוע, אבל לא את ההיקף, והם המשיכו להתפלל, בדיעבד התחרט שלא יצא לעזור. במוצאי החג התקשר לצוות המורים ושמע מה עבר עליהם. למוחרת נסע למועצה והחל לסייע בפינוי עלומים ובמטלות לוגיסטיות שונות בד בבד לניהול ביה"ס. לאחר כשבוע הבינו בצוות ביה"ס שצריך להכין מערכת וללמד את התלמידים עד כמה שזה נשמע לא הגיוני. ביה"ס החל בלמידה מרחוק בזום, אך היה צורך במפגש פנים אל פנים. הם עברו ללמוד בצורה חלקית ביד בנימין למשך כחודש. משם חזרו ללמידה בביה"ס והתמודדו עם אתגרים רבים. יצחק מוטרד מאוד ממצב החברה הישראלית ומקווה לשיקום האזור והמדינה.
יצחק שלומי, דע"ת סעד: "נקלענו לחוד החנית, הרגשנו על הכתפיים שלנו את הקהילה"
יצחק שלומי, אשתו אפרת ושבעת ילדיהם מתגוררים בסעד. יצחק, דור שלישי ביישוב, מנהל חטיבת דע"ת במקום וחבר כיתת הכוננות. בשבת, עם תחילת המתקפה יצא להגן על הקיבוץ, תוך סיוע לשורדי נובה שהגיעו למקום. בהמשך הצטרף לקהילה שפונתה לים המלח, והתמקד בביסוס תהליכי חינוך ולמידה לתלמידים המפונים והפזורים בארץ. המערך שהוקם דאג לשמירת קשר רציף עם התלמידים והמורים. בית הספר הפך להיות מקור הכוח והחוסן של הקהילה. בבסיס ההחלטות החינוכיות עמדו חיזוק החוסן של התלמידים ומתן משמעות לסיפור חייהם. בית הספר חזר לקיבוץ, תוך הצבת מטרות עדכניות ורלוונטיות לתלמידים ולמורים. דרך כתיבת הסיפור האישי ניתנה האפשרות לזיהוי חוזקות וכוחות אישיים, לצד המשמעות בשותפות בסיפור הציוני ובתקומת היישוב, העוטף והחברה כולה. יצחק מאמין בחוסן האנושי. אנשים יחזרו ליישובים, כשיחזור האמון במערכות. המפגש המחזק עם העם בישראל, בשעות הקשות, הוא מפגש שמחזק את האמונה ומעורר תקווה.
מירב קרסנטי מכפר מימון, אמא לשישה, נכנסה השנה לניהול במקום המנהלת שיצאה לשבתון. בית הספר מקיף דתי לבנות, שנחשב למאד משפחתי.
בשמחת תורה רוב המשפחה היתה בבית בלי מתח. בשבת בבוקר התעוררו לקול אזעקות יותר מכרגיל ונכנסו לממ״ד. באיזשהו שלב הבינו שזה גדול מהרגיל, אבל רק בשבת בצוהרים התחילו להבין את גודל האסון. במוצאי שבת התחילה בסבב טלפונים ראשוני למורים וגילתה שכמעט כולם בסדר. למוחרת החליטו לעזוב את הכפר.
כשיצאה, לקחה איתה גם תיק של העבודה, והיה מתח בין צורכי בית הספר לצרכים של המשפחה. המטרה הראשונית היתה מיפוי ראשוני של התלמידות והצוות, והיה הרבה מאד בלבול, היו אנשי צוות שחוו אבדן אישי. בבית הספר חלק מהתלמידות חזרו ואחרות היו מפוזרות, חצי מהצוות היה מפונה רשמית. בהתחלה חשבו רק על הימים הקרובים, והסתמכו על הניסיון שצברו בקורונה.
בסוף נובמבר בית הספר הפך לירוק והם יכלו "לחזור הביתה". השיחה ממשיכה על הדרך החינוכית, על האתגרים ועל הקשיים בניהול.
אייל דבורי, בי"ס מפונים ים המלח: "אין ספר הדרכה לאיך פותחים בי"ס שבו כל ילד הוא במעגל טראומטי וגם המורים"
אייל דבורי הוא חבר קיבוץ בארי והיה רכז שכבת י״ב בתיכון נופי הבשור. בשבת היו אייל ומשפחתו המורחבת בקפריסין, כך שליוו את האירוע מרחוק בתחושת חוסר אונים ופחד גדול. אחת מתלמידות השכבה נרצחה, ואחת ממחנכות השכבה נחטפה. אחרי יומיים חזר לארץ לבית המלון בים המלח שם היו חברי בארי. תוך כשבועיים הקים שלוחה של התיכון באזור ים המלח וניהל אותה. היה עליו לגייס צוות כי מורי ביה"ס היו מפוזרים בכל הארץ. בנוסף התלמידים והצוות היו בטראומה קשה. הם הבינו שמטרת ביה"ס כעת היא שיקומית, ולא לימודית. בהמשך בנו איזון בין למידה לתמיכה ולשיקום. תלמידי שכבת י״ב שאותה ריכז דרשו לסיים את השנה ביחד, ופתחו להם פנימיה בעין גדי, והם למדו בביה"ס שאייל ניהל.
נעמה הניג, מדעים "אלון" שדרות: "רגשות מעורבים: בדידות, אחריות, הקרבה אך מצד שני סיפוק, הצלחה ותחושת משמעות"
נעמה קמה מוקדם בשבת בבוקר, כדי להתארגן לפתיחת ביה"ס שלה בשדרות למוחרת. ב- 6:45 הבינה שקורה משהו חריג, פתחה את הטלוויזיה וראתה את הטנדרים של חמאס בשדרות. ב- 8:35 כבר כתבה לצוות שלה, ומאז כתבה כל יום. רוב המורים עזבו את שדרות בימים הראשונים ונעמה החלה לערוך מיפוי של קהילת בית הספר וללוות מורים ותלמידים בלוויות ובשבעות. לאחר שבוע קיבלה הודעה לפתוח מרחב חינוכי במשמרת ערב בבי"ס "גורדון" בתל אביב לילדי המפונים משדרות. זה לא הצליח והיא חיפשה מקום בו ניתן ללמד במשך היום. בה בעת שמרה על קשר קבוע עם הצוות המקורי שלה ועם התלמידים המפוזרים בארץ. לבסוף נמצא מקום בבית החייל. הגיעו מורים מתנדבים והמערך פעל עם 230 תלמידים, כולל הפיכת החנייה למגרש משחקים. בפברואר חזרו לשדרות והמרחב נסגר. בית הספר "אלון" נפתח מחדש ונעמה בתחושה שהצליחה למצוא את הדרך להחזיק את קהילת בית הספר.
רות בן ואליד, מפקחת במחוז דרום: "ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם"
רות בן ואליד מאשקלון, מפקחת פדגוגית ותיקה במחוז דרום על בתי ספר יסודיים ממלכתיים בשדרות, בחוף אשקלון ובאשקלון, נערכה היטב וציפתה לשנת לימודים מוצלחת. בשבת בבוקר התעוררה מהאזעקות למציאות לא מוכרת. תוך כדי תקיפות טילים, ותוך שהיא עדה לנפילת טיל בבית הבת, התייצבה ותיפקדה בחמ"ל העירוני. ראשית דרשה בשלום המנהלות, עובדי ההוראה והתלמידים ולאחר מיפוי ראשוני הפעילה באשקלון מערכת למידה מרחוק ובנתה מערך למידה דינמי במרכזי הפינוי. רות מתארת באופן רהוט את השינויים וההתפתחות שלה, של עובדיה, בעיקר המנהלות, ברמה האישית וברמה המערכתית תוך התמודדות עם אובדן ומעגלי פגיעות מתרחבים במצבים משתנים, תוך קשב והתייחסות לכל פרט ואדם. רות מרגישה כעת יותר חזקה ומקצועית, ולה תקווה רבה, לצד תובנות, מסקנות והמלצות להיערכות לקראת הבאות בדגש על יצירת שיגרה ודבקות בה.
פרויקט התיעוד של המנהיגות החינוכית סביב 7 באוקטובר (בשיתוף עדות 710) ולאחריו נועד להראות את ההתמודדות יוצאת הדופן של מנהלות ומנהלי בתי הספר, המפקחות והמפקחים, בתקופה בלתי אפשרית. מטרת המיזם היא להקים ארכיון עדויות מקיף שיצטרף למאגר העדויות הלאומי לאירועי ה-7 באוקטובר. המאגר בהתהוות ובינתיים עולות 7 עדויות ראשונות מתוכו.
