נעמה קמה מוקדם בשבת בבוקר, כדי להתארגן לפתיחת ביה"ס שלה בשדרות למוחרת. ב- 6:45 הבינה שקורה משהו חריג, פתחה את הטלוויזיה וראתה את הטנדרים של חמאס בשדרות. ב- 8:35 כבר כתבה לצוות שלה, ומאז כתבה כל יום. רוב המורים עזבו את שדרות בימים הראשונים, ונעמה החלה לערוך מיפוי של קהילת בית הספר וללוות מורים ותלמידים בלוויות ובשבעות. לאחר שבוע קיבלה הודעה לפתוח מרחב חינוכי במשמרת ערב בבי"ס "גורדון" בתל אביב לילדי המפונים משדרות. זה לא הצליח, והיא חיפשה מקום בו ניתן ללמד במשך היום. בה בעת שמרה על קשר קבוע עם הצוות המקורי שלה ועם התלמידים המפוזרים בארץ. לבסוף נמצא מקום בבית החייל. הגיעו מורים מתנדבים והמערך פעל עם 230 תלמידים, כולל הפיכת החנייה למגרש משחקים. בפברואר חזרו לשדרות והמרחב נסגר. בית הספר "אלון" נפתח מחדש ונעמה בתחושה שהצליחה למצוא את הדרך להחזיק את קהילת בית הספר.