פרידה קשה

יהודה מלמד בבית הספר התיכון האזורי מזה 30 שנה, וגילו כבר יותר מ-60. בריאותו לקויה ובגופו ניכרים סימנים ראשונים של זיקנה. בצעירותו היה גבר גבה קומה, בעל עיניים כחולות ושערות בגוון בלונדי. הוא צבר, היה חניך תנועת נוער ומצעירי הפלמ"ח, ואישיותו הקרינה תמיד מנהיגות וביטחון.

יהודה, תלמיד חכם, לימד תנ"ך, ספרות והיסטוריה, וידיעותיו בנושאים אלה רבות. הוא היה מחנך בעל שיעור קומה, תלמידיו הלכו אחריו ואף העריצו אותו. הוא מושך בעט, כותב שירה, מדבר וכותב בעברית רהוטה, ומקפיד על כל אות ומילה. בנוסף, היה יהודה בין מייסדי בית הספר האזורי ומוביליו. היו בו תכונות של מנהיג כריזמטי אשר אנשים הלכו אחריו. הוא ליווה והדריך מורים רבים במקצועות ההומניים. אך לצד הערצתם של התלמידים והמורים, הייתה בהם גם יראה ממנו, בגלל ידיעותיו הרבות ותביעותיו המחמירות.

בהיותי מנהל פדגוגי, נפגשתי עם יהודה פעמים רבות, ובאחת מפגישותינו הוא סיפר לי על הקשיים שלו עם התלמידים, על ההשפלה והזלזול שהם מפנים כלפיו ועל הקושי שלו להתמודד איתם. יהודה ביקש ממני להיכנס לשיעור בכיתה י"א, שבה הוא מלמד ספרות, ולפתע פרץ בבכי. החזקתי בידו וניסיתי להרגיעו.

נכנסתי לשיעור ופגשתי 30 תלמידים בכיתה הטרוגנית. את רוב התלמידים הכרתי  מהמפגשים איתם כמורה להיסטוריה – רובם לומדים כהלכה, קשובים, אני מכבד אותם והם מכבדים אותי. להפתעתי ולצערי, בשיעורו של יהודה פגשתי מציאות אחרת לגמרי. יהודה היה חסר ביטחון, לא ממוקד, לעתים מבולבל, ידיו רעדו, הוא צעק וכעס לעתים קרובות מדי. ואילו תלמידיו לא היו מרוכזים, שוחחו איש עם רעהו כאילו לא נכחו בשיעור כלל, צחקו, גיחכו וזלזלו. עצבות גדולה אחזה בי על התנהגותם של התלמידים ועל תפקודו של יהודה. חשבתי לעצמי שזהו לא אותו אדם שהכרתי והערכתי.

בעקבות החוויה הקשה בשיעור, קיימתי עם תלמידי כיתה י"א שיחה על דרך ארץ, על כבוד למורה ולאדם המבוגר, על הרגשת השפלה וגם על חולשתו של יהודה. בתום השיחה עם התלמידים, ניגשתי לחדרו של יהודה. עדיין יכולתי להרגיש במצוקתו: ידיו רעדו, עיניו היו אדומות ודמעות זלגו מהן. שוחחנו על השיעור שבו נכחתי ועל הרגשתו של יהודה, ובמחשבותיי חזרתי ליהודה הצעיר יותר –  אל רוחו, אל מנהיגותו, אל הצלחתו ואל יופיו.

לקראת סיום הפגישה הציע יהודה להיפרד מן ההוראה בבית הספר. בתחושה של עצבות גדולה קיבלתי את הצעתו והזכרתי לעצמי, שחשוב לדעת להיפרד בזמן מעבודת החינוך וההוראה. 

 © כל הזכויות שמורות למכון אבני ראשה, ירושלים.