מורה ותיק ומוערך מתקשה בשל גילו להתמודד עם תלמידים ומחליט לפרוש מההוראה.
יהודה מלמד בבית הספר התיכון האזורי מזה 30 שנה, וגילו כבר יותר מ-60. בריאותו לקויה ובגופו ניכרים סימנים ראשונים של זיקנה. בצעירותו היה גבר גבה קומה, בעל עיניים כחולות ושערות בגוון בלונדי. הוא צבר, היה חניך תנועת נוער ומצעירי הפלמ"ח, ואישיותו הקרינה תמיד מנהיגות וביטחון.
יהודה, תלמיד חכם, לימד תנ"ך, ספרות והיסטוריה, וידיעותיו בנושאים אלה רבות. הוא היה מחנך בעל שיעור קומה, תלמידיו הלכו אחריו ואף העריצו אותו. הוא מושך בעט, כותב שירה, מדבר וכותב בעברית רהוטה, ומקפיד על כל אות ומילה. בנוסף, היה יהודה בין מייסדי בית הספר האזורי ומוביליו. היו בו תכונות של מנהיג כריזמטי אשר אנשים הלכו אחריו. הוא ליווה והדריך מורים רבים במקצועות ההומניים. אך לצד הערצתם של התלמידים והמורים, הייתה בהם גם יראה ממנו, בגלל ידיעותיו הרבות ותביעותיו המחמירות.
בהיותי מנהל פדגוגי, נפגשתי עם יהודה פעמים רבות, ובאחת מפגישותינו הוא סיפר לי על הקשיים שלו עם התלמידים, על ההשפלה והזלזול שהם מפנים כלפיו ועל הקושי שלו להתמודד איתם. יהודה ביקש ממני להיכנס לשיעור בכיתה י"א, שבה הוא מלמד ספרות, ולפתע פרץ בבכי. החזקתי בידו וניסיתי להרגיעו.
נכנסתי לשיעור ופגשתי 30 תלמידים בכיתה הטרוגנית. את רוב התלמידים הכרתי מהמפגשים איתם כמורה להיסטוריה – רובם לומדים כהלכה, קשובים, אני מכבד אותם והם מכבדים אותי. להפתעתי ולצערי, בשיעורו של יהודה פגשתי מציאות אחרת לגמרי. יהודה היה חסר ביטחון, לא ממוקד, לעתים מבולבל, ידיו רעדו, הוא צעק וכעס לעתים קרובות מדי. ואילו תלמידיו לא היו מרוכזים, שוחחו איש עם רעהו כאילו לא נכחו בשיעור כלל, צחקו, גיחכו וזלזלו. עצבות גדולה אחזה בי על התנהגותם של התלמידים ועל תפקודו של יהודה. חשבתי לעצמי שזהו לא אותו אדם שהכרתי והערכתי.
בעקבות החוויה הקשה בשיעור, קיימתי עם תלמידי כיתה י"א שיחה על דרך ארץ, על כבוד למורה ולאדם המבוגר, על הרגשת השפלה וגם על חולשתו של יהודה. בתום השיחה עם התלמידים, ניגשתי לחדרו של יהודה. עדיין יכולתי להרגיש במצוקתו: ידיו רעדו, עיניו היו אדומות ודמעות זלגו מהן. שוחחנו על השיעור שבו נכחתי ועל הרגשתו של יהודה, ובמחשבותיי חזרתי ליהודה הצעיר יותר – אל רוחו, אל מנהיגותו, אל הצלחתו ואל יופיו.
לקראת סיום הפגישה הציע יהודה להיפרד מן ההוראה בבית הספר. בתחושה של עצבות גדולה קיבלתי את הצעתו והזכרתי לעצמי, שחשוב לדעת להיפרד בזמן מעבודת החינוך וההוראה.
© כל הזכויות שמורות למכון אבני ראשה, ירושלים.
מקור
אלוני, ר' (2011). פרידה קשה. בתוך: מקלו, קולו ותרמילו: רשימות משדה החינוך (עמ' 124-125). ירושלים: מכון אבני ראשה 2011
תכנים נוספים שעשויים לעניין אותך
תהליכים מקבילים בהדרכה אישית
'תהליכים מקבילים' מסמן תופעה שבה המנהל משחזר ביחסי ההדרכה את דפוס היחסים שהוא חווה מול הצוות בבית הספר. זהו תהליך מורכב וסמוי מן העין, שאם הוא נחשף ומזוהה על ידי המדריך האישי, יש בכוחו לחולל שינוי עמוק בהדרכה ובדפוסי הניהול, ולשפר משמעותית את מערכות היחסים והתפקוד של המדריך האישי והמנהל במסגרת ההדרכה ובבית הספר.
אירוע בהדרכה – מנוף לקידום המודרך
כלים מושגיים ומעשיים להתמודדות של המדריך האישי עם אירועים בהדרכה שעשויים להתפרש כהאשמה או התקפה כלפי המדריך – בהתבסס על תפיסות ומושגים מהעולם הטיפולי: השלכה הזדהותית, הכלה, מסגור-מחדש. ההתמודדות עם אירועים כאלו מורכבת משני שלבים - שלב ההבנה ושלב ההתערבות. בשלב ההבנה המדריך מונחה להתעלם מהגוון המאשים של דברי המודרך ולזהות את המסר הסמוי בדבריו. בשלב ההתערבות המדריך ישתמש בהבנות שרכש על מנת לגזור התערבות הולמת, ולהציע למודרך זוית ראיה חדשה שתסייע לו להתמודד עם הקשיים ולצמוח מתוכם.
שאילת שאלות בהדרכה האישית
שאילת שאלות אינה רק פרקטיקה מרכזית, אלא גם אמנות השיח בין מדריך למודרך. חשיבותה ותהליך פיתוחה מוצגים כאן בתמציתיות, ולצדם גם רשימת שאלות לשימושו של המדריך האישי, מחולקות על-פי מטרות.
"אין הזדמנות שנייה לפגישה הראשונה"... כמו בכל פגישה ראשונה, גם הפגישה הראשונה בין המדריך האישי למודרך מעוררת התרגשות ומתח ומעלה שאלות: היכן כדאי להיפגש? על מה כדאי לדבר? האם להעלות סוגיה מקצועית בפגישה הראשונה? ועוד. כלי זה, שפותח במיוחד עבור מדריכים אישיים למנהלי בתי ספר בראשית דרכם, נועד להפיג חששות ולהציע המלצות והנחיות על המקום, המסגרת והתוכן של הפגישה הראשונה.
שיקוף בהדרכה אישית למנהלים חדשים
שיקוף הוא כלי מרכזי בתהליכי גיבוש זהות, ומכאן חשיבותו בכל הדרכה של מנהלים חדשים. תפקיד המדריך האישי להציב לפני המנהל המודרך "מראות" כדי לסייע לו בהתבוננות פנימה והחוצה ובתהליכי בניית הזהות הניהולית שלו. הכלי מציג תיאור של שיקוף, מיפוי סוגי שיקוף ועקרונות עבודה למדריך האישי.
מטפורות בהדרכה אישית
מטפורות הן כלי רב-עצמה שיכול לחולל שינוי חשיבתי. שינוי כזה עשוי להוביל גם לשינוי במציאות. בעזרת מטפורה אפשר לנסח מחדש חוויה או מצב, וכך להתמודד עמם מזווית אחרת. בצד הבהרה מהי חשיבה מטפורית ומה יתרונותיה מוצעת לקוראים דרך להשתמש במטפורות כדי להבהיר ולהבין סיטואציות מורכבות או מציפות.
ההוראה שבויה בדפוס דיבור המכונה ימ"מ — המורה יוזם, התלמידים מגיבים, המורה מעריך. דפוס הדיבור הזה מיועד לחלץ את "התשובה הנכונה" מהתלמידים ולחזק את שליטתו של המורה בכיתה; הוא מונע מהתלמידים את היכולת לחשוב בכוחות עצמם. דפוס זה צומח אמנם מן המבנה של בית הספר, אך אפשר להיחלץ ממנו ולהנהיג בכיתות דפוס דיבור חינוכי יותר.
דברי הפתיחה של גלית שטאובר, מנכ"לית משרד החינוך, במהפכות של יום יום, הכנס הארצי השלישי למנהלי בתי ספר