המעבר לחיטוב של בית ספר גדול, הישגי ומצליח דורש מבית הספר להפסיק למיין את התלמידים הנרשמים אליו ולעסוק בשינויים בזהותו ואופיו של בית הספר בכלל ובהרכב אוכלוסייתו בפרט. מנהל בית הספר התמנה לתפקידו על מנת להוביל את תהליך החיטוב, אך המורים מתנגדים לשינוי, והמנהל נאלץ להתמודד עם פערים בין תפיסתו החינוכית לבין עמדותיהם. ברקע: פער בין ציוני המגן הנמוכים שנתנו המורים לתלמידים מתוך תפיסה חינוכית שכך נכון לבין הציונים הגבוהים שהתלמידים קיבלו בבחינות הבגרות החיצוניות. על המנהל להתמודד גם עם תפיסות המורים הקשורות למדיניות ההערכה הבית ספרית
נושאים במאמר
מבוא
חקר המקרה מבוסס על אירוע שהתרחש בחטיבה העליונה בבית ספר על-יסודי שש-שנתי, ובמרכזו הפער שבין הציונים השנתיים (ציוני מגן) לבין הציונים בבחינות הבגרות.
'אחדות' תיכון וחטיבת ביניים הטרוגני 1400 תלמידים 110 מורים |
רקע – מארבע-שנתי לשש-שנתי, מהומוגני להטרוגני
משנת 1954 ועד שנת 1994 היה "אחדות" בית ספר תיכון עיוני ארבע-שנתי (כיתות ט-יב), והוא קיבל רק בוגרי כיתות ח שהישגיהם הלימודיים טובים ואין להם בעיות התנהגות. ואכן, הישגי התלמידים בבחינות הבגרות היו גבוהים, גם בשיעורי הזכאים וגם בממוצע הציונים. בית הספר אופיין בתרבות של הישגיות בלימודים; מורי בית הספר והנהלתו עסקו בעיקר במדידת הישגים, בשמירה על כללי המשמעת ובפיקוח על הכללים והנהלים. הייתה הפרדה בין התחום הפדגוגי לתחום החברתי. הצלחת המורים נמדדה בהישגים.
התיכון שהיה ארבע-שנתי הפך לחטיבה עליונה, ואליה צורפה חטיבת ביניים חדשה. בעקבות החיטוב ועל-פי החלטת מינהל החינוך העירוני, הופסק תהליך מיון התלמידים, ומאז בית הספר קולט את כל התלמידים בתחומי האזור שלו.
בעקבות השינוי חלו שינויים רבים גם בחטיבה העליונה: ירידה מתמדת בהישגי התלמידים, ירידה משמעותית רציפה בשיעור התלמידים הזכאים לבגרות, "בריחה" של תלמידים טובים וכן ריבוי בעיות משמעת והתגברות של מעשי ונדליזם.
הצוות החינוכי חש אי נחת ואוזלת יד מול המציאות החדשה: "אין פתרונות. אין כלים אמִתיים לעבוד בכיתה", קבע מורה אחד. רכזת אחת טענה: "ולא ברור למה צריך להחזיק את התלמידים האלה. למנהל בית הספר ולבעלי התפקידים אין תשובות, ובמקום להיות בשטח – הם מסתתרים בחדרים שלהם." למרות זאת לא חל שינוי בהתנהלות, במבנה, ביעדים ובדרכי העבודה בבית הספר. "הצוות החינוכי מתרפק על העבר", קובלים המורים.
רוח חדשה
בשנת תשס"ד (2004) מונה לבית הספר מנהל חדש, גדעון, אשר צמח במערכת החינוך: הוא היה מורה מן המניין, מחנך, רכז שכבה ומנהל חטיבת ביניים. עם כניסתו לתפקיד המנהל ב"אחדות" הבהיר גדעון לצוות המורים כי לדידו "אחד המרכיבים המרכזיים והבסיסיים לעבודה החינוכית הוא שיח פדגוגי מפרה בין כל המעורבים (מורים ותלמידים)", ובעיקר כי "הצלחה נמדדת בשילוב של התלמידים בכיתתם מתוך מימוש היכולות שלהם ובחינת תפקודם השוטף." גדעון הבהיר את התפיסות החינוכיות שהביא אִתו וזכה להנהונים והסכמות מקיר לקיר.
מדברי גדעון:
"בית הספר חייב ליצור תשתית ארגונית ומצבים המזמנים שיח מפרה, אחרת לא יהיו תהליכי הוראה-למידה משמעותיים. אחרת לא תהיה הצלחה. אני מאמין שכדי ליצור שיח כזה צריך גמישות במבנה הארגוני, בתחום החברתי ובארגון הלימודים. רק גמישות תאפשר התאמה למציאות משתנה, לשונות בין התלמידים ולצרכים המשתנים. צריך חיבור של כל מעגלי העשייה בבית הספר (משמעת, תהליכי הוראה-למידה, הערכה, חינוך חברתי) למערכת אחת, עם השקות וחיבורים משמעותיים המזינים זה את זה וביחד יוצרים את הסיטואציה החינוכית האמִתית.
ואת זה אי אפשר לעשות לבד. המורים, ובוודאי הצוות הניהולי, חייבים להיות שותפים. וזו אינה סיסמה. היעד שלי הוא יצירת תרבות שיתופית בניתוח, בחשיבה, בהחלטות ובביצוע, וכמובן – באחריותיות. מדובר על עבודת צוות לא כסיסמה אלא כמכשיר מרכזי לעבודה בבית הספר, כאורח חיים.
לכן יש צורך בקיום תכניות עבודה תהליכיות של כולם. צריך לקבוע יעדים ברורים ומדידים ודרכי ביצוע והערכה. ברור לי שזה כולל גם את הניהול. ניהול צריך להיעשות בשקיפות מרבית של המטרות, של תכניות העבודה, של פתרון הבעיות, של קבלת ההחלטות וכדומה. הכנסת שינויים וחידושים לבית הספר מחייבת הפיכת בית הספר לארגון לומד. למידה והדרכה על ידי כוחות חיצוניים וגם כוחות פנימיים. אבל בסופו של דבר האחריות הכוללת היא של המנהל."
המנהל ופורום רכזי המקצוע
"הרגשתי שיש עם מי לעבוד, שיש הסכמה עקרונית על הדרך", אמר גדעון, "שיש מקום לחידוש ולרענון." זה היה משמח ומעודד מאוד. "לפחות עד שהדברים הגיעו להישגים ולהישגיות", נושא שבו נתקלה גישתו בביקורת חמורה. "בדקתי איך מוגדרים ציונים שנתיים, על פי מה מודדים התקדמות, מה מהות הפער העמוק בין ציוני המגן לציוני הבגרות, שוחחתי עם מורים, תלמידים והורים והשתוממתי."
גדעון כינס את הפורום הפדגוגי המוביל מבחינתו, פורום רכזי המקצוע, לדיון בנושא הערכה כדי לנסח תרבות הערכה בית ספרית.
מדברי גדעון:
"הגעתי לידי מסקנה שעלינו, כמוסד חינוכי, לפתוח בתהליך בנייה של מסמך הערכה בית ספרית. מטרת המסמך – לשקף את המדיניות שלנו במתן ציונים בתחומי הדעת השונים, וכן להגדיר לעצמנו איך לתת לתלמידינו ציון בית ספרי בתום לימודיהם לקראת בחינת הבגרות. אני מתכוון לציון המכונה בפי העם ציון מגן. המטרות העיקריות של המסמך: לכוון את העשייה שלנו כצוות חינוכי; ליצור אחידות בתוך תחומי הדעת ובין התחומים; להוות סוג של תיאום ציפיות בינינו לבין התלמידים והוריהם."
רכזת הספרות:
"מה זה מסמך מדיניות הערכה? אם זה אומר שאני אהיה חייבת להיצמד למה שיוחלט במסמך – זה לא מקובל עליי. לכל אחד מאִתנו יש שיקול דעת משלו. איפה המרחב שלי כאדם מקצועי? האם שוב מנסים להכניס את כולנו למסגרת אחת?"
רכזת המקרא:
"לדעתי, זה דווקא נפלא! כך לא נצטרך לשבור את הראש! ניקח מחשב, נחשב באופן מדויק את הציון לפי ההנחיות, ואם יבואו אליי בטענות, אשלוף את המסמך ואגיד: 'הנה, אמרתי לכם מראש איך אני מחשבת את הציון', וזהו, נגמרו הוויכוחים. אתה יודע מה, גדעון? – קדימה, בואו נלך על זה!"
תגובת גדעון:
"אני מעוניין לשמוע אנשים נוספים. קדימה! כל אחד יגיד מה עמדתו!"
רכז המתמטיקה:
"אני רוצה להרחיב לכם את שדה הראייה; אנחנו דורשים רמה גבוהה, שלא כמו משרד החינוך, שבכל פעם מוריד את רמת המבחן כדי להעיד על עלייה בציוני בגרות. זה המוניטין שלנו! באוניברסיטה או בטכניון – התלמידים שלנו יודעים מתמטיקה ולא צריכים להתחיל הכול מחדש, כמו שאנחנו שומעים מהמוסדות להשכלה גבוהה."
תגובת גדעון:
"אני מבקש לא להתמקד רק בסוגיית ציוני המגן, אף שהיא תהיה חלק חשוב במסמך המדיניות בנושא ההערכה. בואו נשאל את עצמנו: מה הפוטנציאל של מסמך כזה? מה כדאי לכלול בו?"
רכזת האנגלית:
"אני מוכנה להתייחס. כידוע לכם, אצלנו יצאה תכנית לימודים חדשה הכוללת סטנדרטים ברורים לכל שנה."
רכז המתמטיקה:
"המושג 'סטנדרטים' מתחיל לחלחל לכל המקצועות. אני חושבת שרוצים ליצור סטנדרטים לכל מקצוע ולהכניס אותנו לסד, כאילו שלנו, המורים, אין שיקול דעת."
רכזת הספרות:
"כדאי שנקבל מידע מקצועי יותר על תהליכים כאלה. אני לא יודעת על מה מדברים."
רכזת האנגלית:
"אנחנו השתתפנו בהשתלמויות רבות בתכנית. עלה בהן גם נושא ההערכה, והראו לנו כמה מסמכים של מדיניות הערכה בית ספרית. במסמך כזה כתוב, למשל, שכלי ההערכה והמבחנים בתחום האנגלית ייבנו בהתאם לסטנדרטים בתכנית הלימודים. ראיתי גם מסמך המפרט את דרך ההערכה בכל מקצוע בכל שנה, כלומר – המרכיב של הציון, למשל: פורטפוליו – כך וכך אחוזים, מבחן – כך וכך…
אני חושבת שמסמך כזה דווקא יכול להיות טוב לנו. זה יעשה סדר למורים ולתלמידים וגם ייצור אחידות. זה חשוב לכל ארגון וגם לבית הספר."
רכזת המקרא:
"אני רוצה להגיד משהו. כשמתחילים לדבר אִתי בשפה של התעשייה: סטנדרטים, מדדים, תפוקות, תשומות – זה מקומם אותי! אנחנו מוסד חינוכי, ואצלנו יש תהליכים חינוכיים. אנחנו מתאימים את עצמנו לתלמידים שלנו, להרכב הכיתה, לעניין שהם מגלים. יש כיתה שנעסוק בה במנהיגותו של משה במשך שיעור אחד, ובכיתה אחרת אולי אעשה זאת בחמישה שיעורים, כי הם מתעניינים, שואלים. אז איך אני יכולה להיכנס לסטנדרטים ולחוקים חיצוניים?"
רכזת הספרות:
"אצלנו במקצוע אי אפשר לעשות דבר כזה. אולי זה אפשרי במדעים המדויקים."
רכז האמנויות:
"אתם רוצים להגיד לי שזה יחייב גם אותי? אנחנו מטפלים ביצירות אמנות. מה לזה ולמסמכי מדיניות?"
תגובת גדעון:
"אני מבין שאתם לא רואים את הנחיצות של מסמך כזה, ואחדים מכם אפילו טוענים שיש בו כדי להזיק לתהליך החינוכי, לשמו של בית הספר ובכלל…"
מדברי גדעון לאחר המפגש
"היה קשה! לא קל להוביל תהליכי שינוי. מדובר כאן בשינוי תפיסות חינוכיות ועמדות מקצועיות, וזה תהליך ארוך. לפחות הגענו למצב שמבינים שצריך ושכדאי להמשיך ולדבר. תראו את הנתונים – זה מזעזע:
ברור שמשהו צריך להיעשות. המורים חיים במציאות של לפני עשרים שנה! התלבטתי אם אני צריך להוביל או להזמין מנחה חיצוני. עוד לא החלטתי. אני מתלבט עם יועצת שהבאתי כדי לייעץ לי בכל תהליך השינוי הזה. אולי אבקש ממנה שהיא תתייצב לפני הצוות? ברור לכל הצוות שיש לי תפיסות חינוכיות מוצקות, ושברור לי מה צריך לעשות בבית הספר הזה.
מקצוע הלימוד | ציוני בתי הספר (ממוצע) | ציונים ארציים (ממוצע) | ||
הציון בבחינה | הציון השנתי | הציון בבחינה | הציון השנתי | |
היסטוריה | 77.8 | 74.5 | 74.4 | 77.8 |
אנגלית | 88.0 | 70.7 | 75.1 | 73.0 |
מתמטיקה (3 יח"ל) | 82.4 | 65.6 | 79.8 | 88.1 |
צריך 'להחליף למורים את הדיסקט'… בכל פעם אני עוצר את עצמי מלהגיב על כל מילה, כי אני באמת מאמין שאי אפשר לשנות בלי לתת לאנשים לדבֵּר, אבל זה קשה לי מאוד! למשל, אני משתוקק לשאול את רכזת המתמטיקה איך היא הייתה מגיבה אילו הבן שלה היה רוצה להתקבל לטכניון, ורק בגלל ציון המגן הוא לא היה מתקבל.
יש כאן שאלות ערכיות ממדרגה ראשונה, ואני רוצה מאוד שנתרומם ונגיע לשם, אך לא הייתי רוצה שיראו בי סותם פיות. אני מבין שהחבר'ה האלה זקוקים ללמידה של תחום ההערכה וללמידה של תפיסות חינוכיות חדשות. ברור לי לאן אני רוצה להוביל. החלטתי שבסוף השנה נוציא מסמך מדיניות הערכה בית ספרית, אך אני מתלבט בקשר לדרך."
© כל הזכויות שמורות למטח – המרכז לטכנולוגיה חינוכית, תל אביב.
מקור
עיבוד ל: מיטלמן-בונה, ט' (2007). "של מי ה'מגן' הזה?" – ציוני בית הספר מול ציוני הבגרות. בתוך: חקרי מקרה למנהלים: מנהלים לומדים מסיפורי מנהלים (עמ' 180-186). תל-אביב: מטח – המרכז לטכנולוגיה חינוכית 2007
תכנים נוספים שעשויים לעניין אותך
כל הכיתה, כל הזמן
האתגר נראה עצום אך אפשרי: לשתף את התלמידים כל הזמן במהלך השיעור. המחבר מציע דרכים לעשות זאת - למשל, לשאול שאלות משתפות, לתת יותר זמן להמצאת תשובות, לבקש מכל התלמידים לענות בכתיבה חרישית במחברת, לבקש מהתלמידים לסכם את השיעור.
במרכז חקר המקרה ישיבת ציונים של המועצה הפדגוגית שעניינה כיתה ז1 בתום המחצית הראשונה של שנת הלימודים. מחנכת הכיתה מופתעת לגלות שרוב הנתונים על התלמידים חסרים ומתרעמת על התרבות הארגונית בבית הספר. במהלך הישיבה נחשפים פערים בין עמדות המורים בעניין הוראה בכיתות הטרוגניות ובין ה"אני מאמין" של המנהל – סוגיות ארגוניות-ערכיות ושאלות על מנהיגות המנהל.
מעברים
שלושה סיפורי ניהול הממוקדים בפערים ונטווים לכדי נקודת מבט אחת, הומניסטית, של מנהלת. הסיפור הראשון מציג את תגובתם של בני נוער לפערים חברתיים דרך עיני המנהלת, השני מציע התבוננות על הפערים בין החינוך הפרטי לחינוך הממלכתי, השלישי מציג התבוננות אוהבת על חדר המורים והפער בין השפה המקצועית לשפה האישית. בכל אחד מהסיפורים עולה מקומם של פערים ושל השפה – גם מכשול וגם הזדמנות לצליחת מעברים. הכלי מיועד למנחי קבוצות מנהלים המעוניינים לעסוק בסוגיות של פערים, יחסים פנים-בית-ספריים ואי-שוויון וכן למנהלים הרוצים לחדד עמדותיהם בנושאים אלו.
תמונות מחיי המנהל
הסיפור מעלה מגוון של סוגיות בהקשר של ניהול פנימייה לבני נוער בסיכון. מתוך כלל המקרים עולות שאלות על פירושה של הצלחה, על הדרך להעצים תלמידים, על מקום הלמידה בחיי התלמידים, על החשיבות שבתמונת עתיד ועל מקומו של המנהל במורכבות שבין סיפורי חיים ודרישות המערכת.
זהו סיפורו של בית ספר שהתחולל בו תהליך שינוי מערכתי מקיף ומורכב; בית הספר הפך מבית ספר תיכון ארבע-שנתי קטן, מאופיין בבריחת תלמידים ובעזיבת מורים, לבית ספר שש-שנתי מבוקש בקרב תלמידים ומורים. מנהלת חדשה צמחה מתוך צוות בית הספר והובילה תהליך –תחילתו בבירור פנימי מעמיק כלל-בית-ספרי והמשכו בשינויים ארגוניים ופדגוגיים מרחיקי לכת. המקרה מעלה סוגיות של יצירת חזון בית ספרי ותהליך מימושו, של הובלת שינוי והטמעתו וכן של הצלחות מחד גיסא וקשיים והתנגדויות מאידך גיסא.
המקום: חדר המנהל
מבוא לספר בו מוצג הסיפור מאיר עיניים. הספר מגיש לקוראים תמונות מכורסת המנהל: הקשר בין האובייקטיבי-מקצועי לסובייקטיבי-רגשי כפי שהמנהל רואה אותו. הסיפורים מציגים רגישות אנושית לתלמידים, הורים ומורים הבאה לידי ביטוי למשל בתשומת לב לפרטים הקטנים – הכרח בפעולת הניהול. הם מעמידים במרכז את היחסים בין המנהל לסובבים אותו במסגרת הדילמות שעמן על המנהל להתמודד. הסיפור מיועד למנהלים ולמנחי קבוצות מנהלים שעניינם בממד האישי ובהשפעתו על המקצועי.
יומן מסע
סיפור מנהלים על מעבר חד מניהול שִכבה בבית ספר אליטיסטי לניהול בית ספר מתפורר של החינוך המיוחד. יומן של סצנות ואירועים. יחד הם טווים תמונה עשירה: מצד אחד,מציאות חברתית קשה ובתוכה בית ספר שאינו מתפקד ושרוי בכאוס; מצד שני, מקומם של חזון, דבקות, אומץ ומקצועיות בהפיכת בית הספר למוסד חינוכי בעל הישגים. הסיפור מציג גם את המורכבות שבמציאות הבית-ספרית מבחינת מורים, תלמידים, נורמות ומבנים ארגוניים ומספק קווים מנחים ברורים לפעולה. הכלי מיועד למנחי קבוצות מנהלים המעוניינים לעסוק בסוגיות של בתי ספר שנסיבותיהם מאתגרות ובכניסת המנהל לתפקיד וכן למנהלים המתמודדים עם סוגיות אלו ולמדריכיהם האישיים.
המקרה מתאר בית ספר תיכון אזורי שעבר מהפך בעקבות גידול היישובים ושינוי צורכי התושבים, והצליח לשפר את הדימוי שלו ולמצב את עצמו כבית ספר שמוביל את תלמידיו להצלחה בבגרות. כעת נדרש בית הספר להתמודד עם צרכים חדשים של הקהילה והרשות ועם מגמות חדשניות המשפיעות עליו. המקרה מעלה שאלות על הצורך להתאים את בית הספר לצרכים משתנים, כיצד לעשות זאת, מי יסייע לבית הספר בכך ועוד.