מוציאים מתוק מעז

מה למדנו מדפנה ורונן על ניהול בזמן חירום?

המורה היא מטרה ולא אמצעי – דיברנו על חשיבות קיום שיחות אישיות עם כל אנשי ונשות הצוות, יחד עם מנהיגות הביניים, במטרה לאתר צרכים ולתת מענים מסוגים שונים: הקלות בשיבוץ במערכת, הפניה לגורמים מקצועיים, פתרון בעיות ועוד. הדגשנו את חשיבות ההכלה של מורים שחוו קושי עצום, חרדה ושיתוק.

המתח בין ריכוז לביזור מועצם – לדוגמה, דפנה ריכזה את סידור המערכת כדי לווסת את העומס על המורים בהתאם ליכולותיהם, ואילו רונן מצפה מהמורים שיקחו לידיהם את המושכות ויובילו, בעוד הוא מרכז את נושא ביטחון והבטיחות.

התייעצות שוטפת עם צוות ניהול – המנהלים קיימו סדירויות קבועות לצוות ניהול וצוות צל"ח, ובנוסף קיום ישיבות אד-הוק בהתראה קצרה, ומי שיכול מצטרף להתייעצות ממוקדת וקבלת החלטה.
בדיקת דופק – לא מסתפקים בדיווח הצוות ונכנסים מדי פעם לשיעורים ולישיבות מורים מקצועיות כדי להרגיש את השטח באופן בלתי אמצעי.

נוכחות פיזית – שני המנהלים החלו לעבוד מבית הספר מיד עם פרוץ המאורעות ומראים נוכחות. זה משרה ביטחון ומושך יותר ויותר מורים ותלמידים להגיע לבית הספר.

המוטו של רונן: אין בית ספר אופטימלי, יש אופטימלי בכל תלמיד.
המוטו של דפנה: ביחד ברגישות ובנחישות.

תודה למנהלים ולמנהלות שהשתתפו בשיח.