סדירויות ארגוניות והתנהגותיות

מאת סימור ב' סרסון
זמן קריאה: 20 דקות

המאמר מנתח את התרבות הבית ספרית לאור ההלימה – או אי ההלימה - בין מטרות בית הספר לבין הארגון שלו. על-פי סרסון, מקובל לחשוב שהסדירויות הבית ספריות – הפעילויות והַסדרים החוזרים על עצמם תדיר בתרבות הבית ספרית – טבעיות ואינן ניתנות לשינוי, ולפיכך, הוא טוען, יש בהן כדי להקשות על מימוש המטרות החינוכיות והפדגוגיות של בית הספר. אך מכיוון שסדירויות ארגוניות אלו הן שמעצבות סדירויות התנהגותיות בבית הספר, שינוי בית ספרי משמעותי ובר-קיימא מוכרח להתבסס על שינוין של הסדירויות הארגוניות.

מקור

סרסון, ס"ב (2012). סדירויות ארגוניות והתנהגותיות. בתוך ג' פישר ונ' מיכאלי (עורכים), שינוי ושיפור במערכות חינוך: אסופת מאמרים (עמ' 70-88). ירושלים: מכון אבני ראשה ומכון ברנקו וייס 2012

תרגום

יניב פרקש

עריכה לשונית

רעיה כהן

עריכה מדעית

גל פישר וניר מיכאלי

הערות שוליים

  1. ​כדי להבין את התרבות הבית-ספרית (אף שהעניין בוודאי אינו ייחודי לה), חשוב שלא להניח שהעמדות הפומביות שנוקטות קבוצות בתוך התרבות הזו זהות לעמדותיהם האישיות של כל היחידים המרכיבים את אותן קבוצות או אפילו של רובם. רבים בתרבות הבית-ספרית מפקפקים בהיבטים רבים של הסדירויות הארגוניות ומוכנים לשקול חלופות אחרות. אבל כמה גורמים מנציחים את אופיים הפרטי של סימני השאלה הללו. ראשית, ישנה הנחה לא-בדוקה שרק מעטים חושבים כמוהם. כפי שאמרנו במקום אחר (Sarason et al., 1966), "ההוראה היא מקצוע בודד", למרות העובדה שבית הספר מאוכלס בצפיפות. שנית, הכלים הקיימים לדיון ולתכנון בתוך בית הספר (ישיבות סגל, מגעים בין מורים למנהלים, מגעים בין מורים למפקחים וכן הלאה) מבוססים על עקרון ההימנעות ממחלוקת. שלישית, בכל הרמות (הוראה, ניהול, פיקוח), ישנה תחושה של חוסר-אונים אישי. רביעית, ישנה קבלה של הנחה לא-בדוקה נוספת: שהציבור יתנגד לכל שינוי משמעותי או דרסטי בסדירויות הקיימות. בקיצור, גורמים אלה ואחרים מאפשרים כמעט לכל השותפים בתרבות הבית-ספרית לפעול במונחים של נורמות קבוצתיות, על חשבון ביטויָן של מחשבות אישיות "חריגות" – מצב שאינו מוסיף לא לסיכויי השינוי ולא לשביעות הרצון מן העבודה. רק אחרי עבודה אינטנסיבית בת כמה חודשים בבתי הספר, ולאחר שפיתחתי יחסי אמון הדדי עם הסגל, יכולתי לעמוד על הפער בין ההצהרות הפומביות לעמדות האישיות.
  2. מאז מחקרו של זיסקינד, נערכו מחקרים רבים בנוגע לשאלות מורים ותלמידים ומשמעותן. מהממצאים עולה תמונה דומה לזו שסארסון מתאר. ראו למשל: ;Cazden, 1988 Dilton, 1990; Alexander, 2004). (הערת העורכים)
  3. ילדים הם הקבוצה היחידה שמעריכה באופן מציאותי (או פשוט יודעת) את הסדירות ההתנהגותית. סקר לא-רשמי שערכתי בקרב עשרות ילדים אינו מותיר מקום לספק בדעתי שהם רואים בכיתה מקום שבו מורים שואלים שאלות וילדים מספקים תשובות.
  4. מעניין להזכיר בהקשר זה את העמדה לפיה דווקא שאילת שאלות רבות, ובעיקר מסוג straight recall מהווה פרקטיקה ממשמעת בעצמה. ראו למשל, Lemke, 1985. (הערת העורכים).
  5. במסגרת המחקר ניתנו לנו שמות כל הילדים בשנתם הראשונה בחטיבה שהופנו למי מצוות ההנהלה בשל בעיה, או שהתרעה נשלחה לביתם. כך יכולנו לראות את הקשר בין מה שאמר (ובמרומז חזה) המורה האחרון של אותו ילד בבית הספר היסודי לבין מניין וסוג הבעיות שתועדו בתיקו. במשך שנתיים רצופות, הערכתו של הילד בידי המורה האחרון שלו היתה הגורם המנבא הטוב ביותר להתרחשותן של בעיות בשנה הראשונה ללימודיו בחטיבה.
  6. המצב זהה, כמובן, באוניברסיטאות, שבהן מי שמלמדים רק קורסים לתארים מתקדמים נוטים לראות עצמם כמי שעושים עבודה חשובה, ראויה או קשה יותר בהשוואה למרצים שמלמדים רק קורסים לתואר ראשון. בחינוך הציבורי, כמו גם באוניברסיטאות, נדמה כאילו עֶרכּו של המורה נמדד באופן חלקי לפחות בידי גילם של תלמידיו.
  7. כשבתי שלי למדה בכיתה ו' בבית הספר היסודי – בית ספר שנודע כטוב ביותר באזור – היא נדרשה לכתוב עבודה אחת בלבד.
  8. הקורא עשוי לזכור שאנחנו וסגל בית הספר הופתענו מכך שהמתמטיקה לא הניבה את מספר ההתרעות הגדול ביותר. אחת הסיבות לכך עשויה להיות שמורים למתמטיקה מצפים מילדים להתקשות, ועל כן מתקדמים לאט יותר או מקלים במתן הציונים או בהערכותיהם. אני מציג את ההסבר האפשרי הזה כדי להדגיש שהבנתה של התרבות הבית-ספרית דורשת מאיתנו לנסות להבין מדוע סדירות צפויה (או תבנית של סדירות) אינה מתרחשת.

תכנים נוספים שעשויים לעניין אותך

מאת: מאיה בוזו, גל פישר

ההוראה שבויה בדפוס דיבור המכונה ימ"מ — המורה יוזם, התלמידים מגיבים, המורה מעריך. דפוס הדיבור הזה מיועד לחלץ את "התשובה הנכונה" מהתלמידים ולחזק את שליטתו של המורה בכיתה; הוא מונע מהתלמידים את היכולת לחשוב בכוחות עצמם. דפוס זה צומח אמנם מן המבנה של בית הספר, אך אפשר להיחלץ ממנו ולהנהיג בכיתות דפוס דיבור חינוכי יותר.

75

דברי הפתיחה של גלית שטאובר, מנכ"לית משרד החינוך, במהפכות של יום יום, הכנס הארצי השלישי למנהלי בתי ספר

80

משאל רחוב במהפכות של יום יום, הכנס הארצי השלישי למנהלי בתי ספר

78

תפיסת תפקיד המנהל כמנהיג פדגוגי גורסת, שמושאי השינוי המרכזיים של המנהיג הפדגוגי צריכים להיות ההוראה והלמידה המתרחשות בכיתות. הצגנו מקרה בוחן של תהליך המשוב בכיתה, שכן מן המחקר עלה שהמשוב הוא אחד הגורמים המשפיעים ביותר על הלמידה. בחנו יחד כיצד יכול מנהל לקדם פרקטיקת הוראה זו ואחרות בבית הספר, ובאילו כלים. תיעוד המושב במהפכות של יום יום, הכנס הארצי השלישי למנהלי בתי ספר

77

הדרך לחולל שינוי משמעותי אינה כרוכה במאמץ משמעותי. לרוב די במאמץ קטן, שמקורו בתשומת לב ובגישה שונה, כדי להוביל לשרשרת תגובות שיחוללו מהפכה של ממש וייצרו מציאות חדשה, טובה יותר. במושב זה הוצגו דרכים ודוגמאות לתכנון וליצירה של שיח אנושי ההולם את המרקם האנושי המאפיין את סביבת העבודה בבתי ספר. בחנו אמצעים לניהול שיחות קשות בדרך מקצועית וממוקדת, לצד דרכים לנִטרול התנגדויות וקונפליקטים במציאות מורכבת, רבת-ממדים ועתירת שותפים. תיעוד המושב במהפכות של יום יום, הכנס הארצי השלישי למנהלי בתי ספר

73