בין נראות למהות

העיצוב ככח לשינוי חברתי

העיצוב הסובב אותנו הוא למעשה כלי יוצא דופן המשמש אותנו בחינוך, בעיצוב החברה, בהגדרת המציאות שסביבנו. העיצוב שואף לגעת בממשות, בדבר עצמו, וכשילדים נוגעים בממשות- משהו בהם משתנה.

סיכום אירוע

העיצוב ככח לשינוי חברתי- מר אמנון זילבר, מנהל תחום החינוך במוזיאון העיצוב

העיצוב הסובב אותנו הוא למעשה כלי יוצא דופן המשמש אותנו בחינוך, בעיצוב החברה, בהגדרת המציאות שסביבנו. העיצוב שואף לגעת בממשות, בדבר עצמו, וכשילדים נוגעים בממשות- משהו בהם משתנה.

בהרצאה זו ניחשף לדוגמאות מן העולם בהן הצליחו המעצב והעיצוב לפתור בעיה שדרשה פתרון 'אחר' ובלתי צפוי.

• הכיפה הגאודית כאידיאל עיצובי- בקמיניסטר פולר היה אדריכל שחיפש פתרונות דיור זולים וברי- קיימא לפליטים הרבים שהפכו חסרי בית לאחר מלחמת העולם. הוא החליט ליצור בית שיעמוד בכל התנאים הפיזיים של השטח בו הוא מוקם אך שגם יאפשר פירוק והובלה זולים ומהירים.
  
• מחסה משקי חול- באופן דומה, גם נאדר חלילי, אדריכל איראני, מעצב מחסות העשויים משקי חול באיראן- מדינה מוכת רעידות אדמה. כיוון שאנשים רבים הופכים חסרי בית תוך דקות, הוא פיתח מבנה בעל מבנה כיפתי עגול, שיכול לתמוך את עצמו בצורה מעולה. ניתן לבנות אותו מהר מאוד, על ידי מילוי של שקי חול מוארכים וטיוח של המבנה כולו בבוץ שאנחנו מפיקים מהקרקע שמסביב. המבנים הללו עמידים לרעידות אדמה.
  
• LIFESTRAW – טיהור מים דרך 30 ס"מ- במדינות העולם השלישי קיימת בעיה חמורה של תמותה ממחלות מעיים הנגרמות משתיית מים מזוהמים. הפתרון המתבקש היה להקים מפעל טיהור ליד מקורות המים העיקריים. אך פתרון כזה ודאי לא היה יעיל, כיוון שהילדים המסתובבים במרחבים העצומים אינם נמצאים ליד מפעל הטיהור בכל רגע נתון. הפתרון העיצובי שנמצא לבעיה הוא ה- LIFESTRAW- קשית באורך 30 סנטימטר שיכולה לסנן את כל החיידקים מהמים, בזמן ששותים ממנה. מחירה של קשית כזו הוא חמישה דולרים והיא מחזיקה מעמד שנה שלמה. כל ילד יכול לשאת אותה על צווארו לכל מקום אליו הוא הולך.
  
• העיצוב ככלי המסייע להשתלבות 'חריגים' בחברה -קיימים בשוק מוצרים המאפשרים להחזיר את התחושה לגפיים שאינן מתפקדות בשל חוסר תחושה, על ידי עיצבוב מחדש של אותם איברים. הפן העיצובי של המוצר מספק פתרון לתחושת חוסר הנוחות המנטלית, שנגרמת על ידי לבישה תמידית של מכשיר רפואי נראה לעין. על ידי עיצובו של המכשיר כמכשיר ספורטיבי, האדם הלובש אותו יכול לחוש בנוח – פיזית ונפשית.
  
• דוגמה נוספת לכך היא ילדים בעלי ליקוי ראייה במדינות העולם השלישי. פעמים רבות לא יכולים הילדים האלו להגיע לאופטומטריסט כלל, או שלחילופין מסופקים להם משקפיים גדולים ומגושמים הגומרים להם לספוג הקנטות ולעג מחבריהם.
  המעצב איב בהר עיצב משאית המסוגלת להגיע לכל מקום ולייצר בו במקום לכל ילד זוג משקפיים אופנתיות ועמידות, בהן הוא יכול להתגאות.
  
• מחזור ועיצוב- המעצב הית' נאש החליט לעבוד עם ילדים המתגוררים באזורים הקשים של דרום אפריקה. על ידי שימוש מחדש במוצרי צריכה, כגון בקבוקי שמפו, מיכלי חומרי ניקוי וכו', הוא יוצר עם הילדים גופי תאורה מרהיבים, אותם הם מוכרים למרכזים ציבוריים שונים (קניונים, חנויות וכו').
  
• התמודדות עם שינויים: "העיצוב התפשט כמו גז כמעט לכל היבט של הפעילות האנושית, ממדע וחינוך ועד לפוליטיקה וקביעת מדיניות. הסיבה הפשוטה: אחת המשימות החשובות ביותר של עיצוב היא לסייע לאנשים להתמודד עם שינויים."  פאולה אנטונלי, אוצרת ראשית של מוזיאון ה- MOMA בניו יורק. העיצוב הוא כלי חזק העוזר לנו להתמודד עם העידן רווי השינויים בו אנו חיים. הוא מאפשר לנו נקודות מבט חדשות, ניסוי וטעייה מול העולם ומעל הכל- הוא מאפשר לנו לשאוף להיות אנשים טובים יותר, חברה מתוקנת יותר וכך להתקדם  ולהשתפר.

במסגרת 'נקודת המפגש' שמענו שתי הרצאות נוספות:

הרצאתה של גב' צפי שומר, אדריכלית המתמחה בתכנון בתי ספר חדשים ושיפור בתי ספר קיימים.

בהרצאה עלו מספר נקודות למחשבה על עיצוב בית הספר:

• כיצד מבטא העיצוב אידאולוגיה חינוכית ופדגוגיות?
• האם אופן הישיבה בכיתות והתפאורה משקפים את ערכי המקום?
• מה הקשר בין חללים ציבוריים לאלו הכיתתיים?
• של מי הכיתה הזו? של המורה או של התלמידים? וכיצד זה בא לידי ביטוי בעיצוב?
• כיצד ניתן לנצל את המבנים הקונפורמיים וליצור סיטואציות גמישות ומשתנות בהלימה לצרכים?

הרצאתה של גב' רותי אנזל, מנהלת קריית החינוך שרת בחולון, הציגה תהליך עמוק של עיצוב ומיתוג מחדש של בית הספר. בהרצאתה הציגה רותי את התהליך שעבר בית הספר, את החשיבה שליוותה אותה, המהלכים הניהוליים והביטויים העיצוביים.

ניתן לצפות במצגות של שתי הרצאות אלו, תחת קטגוריית מצגות.

השתמעויות לחינוך וניהול

• עיצוב מהווה כלי לביטוי רעיונות, תפיסות עולם ואידאולוגיות אך בה בעת גם לפתרון בעיות. במרחב הבית ספרי העיצוב קודם כל מבטא אידאולוגיה פדגוגית, ביטוי לאופן בו אנו תופסים התרחשות של למידה, תפיסות של שיתוף פעולה, שקיפות ועבודת צוות. העיצוב בא להעביר מסרים רבים ובין השאר הוא מגדיר את הציפיות מן היחד והקבוצה, מהי התנהגות רצויה או נאותה..
• כאשר אנו ניגשים לביצועו של תהליך עיצובי כל שהוא בבית הספר, ראשית עלינו להגדיר במדויק את הבעיה. מה מפריע לנו במצב הנוכחי? מה אנחנו רוצים לפתור או לשפר? הגדרת הבעיה היא השלב החשוב ביותר בתהליך. הגדרה מדויקת מכוונת למענה מתאים! האם המראה של בית הספר משעמם ו'מרדים' את הנמצאים בו? או שהמראה עמוס מדי ומבלבל? אילו ערכים אנחנו רוצים להביא קדמת הבמה? איזו פדגוגיה אנו מבקשים להדגיש? איזו שינוי בשפה העיצובית כדאי לבצע על מנת לנתב את הלומדים ללמידה משמעותית? כיצד העיצוב יכול  לתמוך בפדגוגיה ובערכים שאנחנו דוגלים בהם (לדוגמא: פתיחה של חלונות בין הכיתות עצמן ובין המסדרונות לכיתות, על מנת לייצג ולקדם את ערך השקיפות והשיתוף בבית הספר)? כשנדע להגיד מהי בדיוק הסוגיה איתה אנו מתמודדים- גם הפתרון יהיה מדויק ויעיל יותר.
• העיצוב מהווה כלי אסתטי, המשקף שפה, ערכים ותרבות מסוימת. הוא משמש קרקע פורייה למיתוג הארגון או בית הספר ולפיכך יש לשים לב לקוהרנטיות בכל האלמנטים העיצוביים.. תוך התמודדות עם הסוגיות הללו, אנו נדרשים גם לחשוב על בית הספר כמותג בפני עצמו. כאשר אנחנו נתקלים במוצר של גוגל, למשל, אנחנו מיד יודעים שזה מוצר של גוגל, גם אם השם המפורש לא כתוב עליו. הצבעים מהדהדים לנו, השפה מוכרת , המסרים ברורים לנו. כך גם צריך למתג את בית הספר בקרב כל הקהילות איתן מצטלבות דרכו: הקהילה המקומית, הקהילה המקצועית… כאשר אנשים נתקלים בפרסום או פעילות של בית הספר, השאיפה היא שיהיה להם ברור באופן מיידי שמדובר בבית הספר שלכם. הם כבר יזהו אתכם- את הצבעים, את השפה, את הלוגו, את הרוח. הכל צריך להיות מוקפד- הקירות בבית הספר, המצגות להורים, המסמכים המודפסים… כל אספקט של בית הספר כארגון צריך לדבר שפה אחידה, מובנת, מוכרת.

ובכל זאת- זוהי מערכת החינוך. תקציבים לא נולדים יש מאין. החכמה היא לעבוד עם מה שיש. להמציא מחדש תוך שימוש במשאבים הקיימים- אנשי הצוות, התלמידים, ידידי בית הספר.

כמאמרו של ברונו מונארי: "אחת הדרכים הטובות ביותר לפיתוח יצירתיות היא פשוט לשחק".