דרורית, מנהלת בית ספר בשבתון, ואבי, בעלה, התעוררו מקולות פיצוץ בשבת בבוקר. באותה עת היו בביתם ילדיה, יובל ואשתו יסכה, יעל ואיילת, וגם תמר, אהרון ונגב, משפחה צעירה שהיא בת בית בביתם. אהרון יצא מהבית. תמר הראתה לה את הטנדר בשדרות בטלוויזיה וכולם נכנסו לממ"ד. בשלב מסוים החלו לחפש את אהרון. רק ב-16:00 התקשר ודיווח שהוא נפצע ומוטס לבי"ח שיבא. התברר שהלך לעזור בכפר עזה ונפצע שם. במוצאי שבת הגיעו חיילים ושמרו מהגג. בראשון בבוקר הגברים במשפחה נקראו למילואים. בשני בבוקר, כל נשות המשפחה והילדים נפגשו במלון נבו בים המלח. שם החלו להקים מערכת חינוך עצמאית ודרורית גויסה להקמת התיכון יש מאין בעזרת חברי הקהילה ומתנדבים. בהמשך נעזרו במורי תיכון אורט בערד. נבנתה מערכת גמישה לשלושה ימים בשבוע. בית הספר נסגר לקראת מרץ 2024, כשחזרו לסעד. בראשית תשפ"ה חזרה דרורית לנהל את בית הספר שלה.