משחק ילדים – פירוק כיתות והרכבתן

חקר המקרה עוסק בהחלטה של מנהל בית ספר יסודי ושל צוותו לפרק את שלוש כיתות האֵם של שכבת כיתות ה ולבנותן מחדש לקראת שנת הלימודים הבאה (כיתה ו). הסיבה להחלטה הייתה ממצאי המיצ"ב וסקר חיצוני, שנתוניהם הראו חוסר איזון בין שלוש כיתות ה'. הורי התלמידים התנגדו להחלטה, נאבקו בה וניסו למנוע את מימושה.

לפרק ולהרכיב – ההחלטה

​במהלך שנת הלימודים תשס"ד הגיעו לבית הספר נתוני המיצ"ב, ואלה חשפו בעיות בתחום האקלים הבית ספרי. כמו כן התגלו פערים בין שלוש כיתות ה – בהישגים, בממצאי התפלגות התלמידים לפי עמידתם בדרישות הלימודים ובדיווחים על מצב האלימות והאווירה הכללית בבית הספר:

כיתה ה/1: רמה טובה בשני ממדי הבדיקה (רמת ההישגים וההתנהגות).

כיתה ה/2: רמת הישגים מעל הממוצע בארץ ורמת התנהגות טובה, יחסית לבית הספר.

כיתה ה/3: בעייתית בשני ממדי הבדיקה – הישגים נמוכים מהממוצע ודיווחים על התנהגות חריגה (כולל אלימות).

תמצית דוח מיצ"ב: תמונת המצב של כיתות ה בבית הספר "חלוקי נחל" בשנת תשס"ד

​הישגי התלמידים במקצועות השונים[1]

תלמידים מדווחים על האווירה הכללית ועל מצב האלימות בבית הספר

בעקבות ממצאי המיצ"ב תִגבר בית הספר את מערכת השעות של כיתה ה/3: נוספו למערכת מפגשים של המחנכת והיועצת עם הכיתה, וכן גם שעות סיוע לתלמידים במשך יום הלימודים. הסיוע ניתן על-ידי סטודנטים של פר"ח וסמינריסטיות, ואלה עבדו עם התלמידים בהדרכת המורות.

לאחר כמה חודשי פעילות מתוגברת ערך בית הספר סקר חיצוני אשר בחן את ההתקדמות בהישגי התלמידים, ברמת הלימודים ובהתנהגות התלמידים בשלוש כיתות ה. מטרת הסקר הייתה לבדוק אם התגבורים גרמו לשינוי וכן לאשש או להפריך את ממצאי המיצ"ב, ולבדוק אם ההבדלים בין שלוש כיתות ה נותרו בעינם.

הסקר הראה שהתגבור לא גרם שינוי של ממש ברמת ההישגים, ושהפערים בין הכיתות נותרו בעינם. כיוון שכך, התכנסו המחנכים והמורים המקצועיים למועצה פדגוגית מיוחדת, והחליטו לפזר את שלוש הכיתות ולהרכיבן מחדש לקראת שנת הלימודים הבאה.

דברי מנהל בית הספר:

"זאת הייתה ישיבה סוערת! הגעתי לישיבה מוכן. הבאתי את התיקים של התלמידים שנדונו במהלך השנה בישיבות הפדגוגיות, ולא ראיתי שם הבדלים מי-יודע-מה בין שלוש הכיתות. אולי פה ושם, אבל זה סביר. התנגדתי לפירוק הכיתות, כי הילדים לומדים ביחד כבר חמש שנים, ונשארה להם רק שנה אחת. וחוץ מזה – אני יודע מהניסיון שלי עוד בבית הספר הקודם, כשהייתי סגן ורכז שכבה, שכמה שלא משקיעים בבניית כיתות מאוזנות, תמיד ייווצרו כל מיני הבדלים שלא חשבנו עליהם.

אבל בישיבה הייתי במיעוט. הרכזים הזכירו לי את מה שקרה בבית הספר המקביל לנו. שם סיים בשנה שעברה מחזור של שלוש כיתות, וכיתה שלמה מתוכו לא התקבלה לתיכון ביישוב. ההורים רתחו. הם התריסו כלפי ההנהלה: 'בגללכם הכול!' לטענתם, מי שלמד בכיתה ו/1 היה ידוע מראש שאין לו סיכוי! הבן הצעיר של שרה, הסגנית שלי, למד שם, ואלמלא היא, שיש לה גם ידע וגם קשרים, מי יודע מה היה קורה. בסופו של דבר קיבלו 15 ילדים מהכיתה הזאת 'על תנאי' – בחינות מעבר וכל מיני התניות. עד סוף שליש א הם היו באי-ודאות נוראה. וזה גם עלה ממון רב, כי הם לקחו שיעורים פרטיים לכל דבר.

בדיון התייחסנו גם לשאלת ההטרוגניות. בית הספר שלנו צריך ומחויב לעבוד בכיתות הטרוגניות. זה ב'אני מאמין' שלנו, וגם הנקודה הזאת הכריעה. כך, בסוף הערב, השתכנעתי. קיבלנו החלטה, פה אחד, לפזר את שלוש הכיתות לקראת שנת הלימודים הבאה ולהרכיבן מחדש."

דברי חניתה, רכזת שכבת כיתות ה:

" האמת – די הופתעתי מתוצאות המיצ"ב. אמנם בהתנהגות הפערים גדולים בכיתות האלה, אבל בלימודים?! בזה לא ראינו שום דבר חריג! אבל אם זה המצב, צריך לעשות מעשה. אם נשמור על המבנה הזה, לא נוכל אפילו לבנות חומרים שישמשו אותנו בכל הכיתות! ולך תכין עכשיו שלושה שיעורים שונים לכל נושא כשצריך להיערך לחטיבה!"

דברי ילנה, רכזת מתמטיקה:

"אני בכלל לא הבנתי מה רע בתוצאות. לדעתי, ברור שיש כיתה טובה יותר וכיתה טובה פחות. אז נעבוד בהקבצות. אז מה? יש ויש, וכאילו שאם לא נשים אותם לחוד ולא נבדיל הם יהיו באותה רמה! אבל את זה אני לא אומרת, כי כאן בישראל רוצים אינטגרציה, וחושבים שאפשר לעבוד עם מישהו שהוא 10 יחד עם מישהו שהוא 4. וגם ראיתי – מה שבעצם ידעתי – שהתגבורים לא עוזרים, כי איך סטודנטים שלא למדו מתמטיקה יכולים לעזור? כדי לעזור לילדים, צריך מורים מקצועיים.

אבל בדיון אמרתי רק שאם התגבור לא עזר, לפחות שהכיתה תהיה מאוזנת. ילדים מתרגלים לכל דבר, ולנו יהיה נוח יותר ללמד, כי כולם ילמדו את אותו הדבר."

__________________

[1] תמצית דוח נתוני המיצ"ב לשנת תשס"ד כוללת השוואה לשנת תשס"ב. הדוח מבוסס על דו"חות מיצ"ב – דו"חות בית ספריים לדוגמה, תשס"ד ברשות הארצית למדידה והערכה בחינוך – ראמ"ה, משרד החינוך והתרבות.

תגובות ההורים לתכנית הפירוק

​בעקבות ההחלטות שקיבלה המועצה הפדגוגית המיוחדת, כינס מנהל בית הספר את הורי התלמידים בשכבה, תיאר להם את המצב וסיפר על התכנית לשנות את הרכב הכיתות. בדבריו הסתמך המנהל על חוות דעתו של הצוות הפדגוגי, כי בפיזור התלמידים ובבניית הכיתות מחדש לא ייגרמו בעיות של הסתגלות.

הורי התלמידים הלומדים בכיתה החזקה יחסית הודיעו שהם מתנגדים להחלטה.

דברי יואל, יו"ר ועד הורי הכיתה החזקה:

"אמרתי למנהל שאנחנו, ההורים, לא מבינים את העניין. לילדים שלנו יש עוד שנה אחת ביחד, וחצי ממנה ממילא לא לומדים, כי מכינים מסיבת סיום… ילדים – יש להם חברים, ילדים – יש להם הרגלים! איך אפשר לפרק? חוץ מזה, הרגשנו שמקדשים את האינטגרציה על חשבוננו: הילדים שלנו מצטיינים, אז עכשיו מצרפים להם תלמידים חלשים, שרק יעכבו אותם בלימודים? איך יכינו אותם לחטיבה? הם יגיעו לשם, ולילדים מבתי הספר האחרים יהיה יתרון ענק!

אמרתי למנהל: 'לא על גבנו! תחזור אל המורים ותסביר להם שוב. תחשבו! אתם אנשי חינוך!' הוא דווקא היה בסדר וכינס אספה חוזרת. אבל ראיתי שבעצם לא הוא מנהל את הדברים אלא הסגנית שלו והאחרים, והם מחזיקים קצר את בית הספר."

דברי שרה, סגנית המנהל:

"רפי המנהל כינס אותנו שוב לישיבה דחופה, כדי לדון מחדש בהחלטה לפרק את כיתות ה ולבנות כיתות ו חדשות. מה בדיוק הוא חשב, שהממצאים השתנו? שהנתונים התחלפו? זאת כניעה ללחץ של ההורים החזקים. טוב שלפחות יש לנו צוות מורים שלא משנה את דעתו כל יומיים.

אני עם הבן שלי הייתי בסרט הזה. אני יודעת מה זה. אנחנו בבית היינו מוכנים לשלם מחיר קטן (שעומר נאלץ להיפרד מהחברים שלו) בשביל הישגים טובים, אבל בגלל החלטה של מנהל שפחד משינוי – שילמנו מחיר גבוה! ואחרים, חברים של עומר, עד היום נוסעים ללמוד בבתי ספר רחוקים – כך, בסופו של דבר, הם הפסידו גם חברים וגם לימודים!"

בתגובה לאירועים דרשו ההורים להיפגש עם צוות המורים, כדי להסביר להם את עמדתם. המנהל, למרות הסתייגותו, נענה לבקשתם וזימן אותם לפגישה עם צוות מורים מצומצם: מחנכות הכיתות ובעלי התפקידים והמורים בשכבה.

דברי טמירה, מחנכת כיתה ה/3:

"ההורים הציגו לפנינו את עמדתם, אבל קשה להגיד שהשתכנעתי. הנימוקים שלהם ידועים: הם רוצים שהילדים שלהם ילמדו עם תלמידים בלי בעיות, ולא אכפת להם בכלל בית הספר ויתר התלמידים בשכבה. בתור מחנכת של החבר'ה ה'בעייתיים' הרגשתי ממש מותקפת – כאילו אני לא עושה את העבודה שלי כמו שצריך. והרי כולם ידעו קודם שיש אצלי אוסף של בעיות בכיתה – הממצאים של הסקר וגם המיצ"ב לא גילו שום דבר חדש! אלא שעד עכשיו זאת הייתה הבעיה שלי ולא של בית הספר, ועכשיו אי אפשר יותר. וחוץ מזה – באמת, נראה אותם מסתדרים עם כל הבעייתיים שלי! אם יערבבו אותם עם האחרים יהיה הרבה יותר קל לעבוד וגם לתת פתרונות אמִתיים לבעיות של כולם."

דברי שרית, מחנכת כיתה ה/2:

"לי היה הכי לא נעים בפגישה הזאת. יואל הוא אבא 'שלי' ויש לי אִתו יחסים מצוינים. בכל פעם שצריך, הוא מלווה טיול ובכלל, נותן כתף. וגם הבן שלו ממש בסדר! לא רב, לא מקלל… אבל עם כל המבוכה, אני מסכימה עם ההחלטה, וכשהמנהל הציע פתאום, בסוף הישיבה, לקיים הצבעה נוספת, לא הבנתי מה קורה פה: עם מי הוא – אִתנו או נגדנו? הרגשתי שאין לו עמוד שדרה בכלל! המורים שלך מותקפים ואתה – מה? מזל שהצלחנו לא לריב בקול רם ושלא פרץ ויכוח גלוי בינינו…"

ההורים "מעבירים הילוך"

​קבוצת הורים שראו עצמם נפגעים מן ההחלטה החליטו לפעול נגדה באורח עצמאי. הם הקימו ועד פעולה מיוחד לנושא, החתימו אחרים על עצומה נגד השיבוץ מחדש של התלמידים בכיתות, ופנו בעניין אל מנהלת מחלקת החינוך בעירייה, ואף ישירות אל ראש העירייה ואל מפקחת בית הספר ומנהל המחוז.

דברי ששון, יו"ר ועד ההורים המרכזי:

"בדרך כלל אני ניטרלי. אני לא מתנגד לזה שהורים שמשהו כואב להם יפעלו. לטעמי, אין  בזה עקיפת הסמכות שלי או משהו כזה.

נראה לי שהמנהל נפגע מזה שלא יצאתי נגד ההתארגנות של ההורים. אולי הוא ציפה שאהיה בלם, ושאשמור שלא תהיה מעורבות יתר של ההורים בבית הספר. אחרי הכול בנייה של כיתות היא החלטה פדגוגית, ומי אנחנו שנגיד מה נכון? אבל הרגשתי את הכאב ואת החשש, וידעתי שהם בכל מקרה יפעלו, ולכן גם אני התייצבתי נגד החלטת הצוות החינוכי."

דברי רונית ויואל, ראשי ועד הפעולה המיוחד:

"לא הייתה לנו ברירה. הם התעקשו והתעקשו שרק ההחלטות שלהם בסדר ושזה פדגוגיה, ושאנחנו מתערבים בְּמקום שאין לנו שום הבנה. אבל רונית היא סגנית מנהלת בתיכון בתל אביב, ויש לה תואר שני בחינוך. אז מה לא מבינים?

פנינו אל העירייה ואל הפיקוח ואל מי לא. מנהלת אגף החינוך בעירייה אפילו לא טרחה לשמוע את טענותינו עד הסוף! הם אמרו שיהיו אתנו בקשר רק דרך המנהל, כי זה הנוהל. לכן, באכזבה רבה, נאלצנו לחזור לפעול בתוך המערכת הבית ספרית. יזמנו פגישה נוספת עם המנהל, אבל גם הוא וגם הצוות שלו התחפרו בעמדתם.

לנו זה נשמע כמו עץ גבוה שטיפסו עליו ולא יודעים איך לרדת ממנו, והמשכנו לדרוש את ביטול ההחלטה באסרטיביות רבה וגם הזכרנו את הקשרים שלנו עם המקומון."

דברי מנהל בית הספר:

"מהעירייה ומהפיקוח ההורים הגיעו אליי שוב. כשהתברר להם שהם פגשו מנהל נחרץ, הם לא התביישו לאיים בהשבתה ובפנייה לעיתונות המקומית… אבל הכי הכעיסה אותי הטענה שלהם שבשנתיים האחרונות בית הספר מידרדר ואנשים מזייפים כתובות כדי לא לשלוח אלינו ילדים…!

בכל אופן, כך אני לא יכול לפתוח את השנה! אחרי הכול, לא חשוב מה חשבתי בהתחלה, השתכנעתי מדברי הצוות ולא ראיתי מקום לשנות את ההחלטות שלנו. לכן החלטתי לזמן פגישה עם ההורים, ולשבת אִתם עד שישתכנעו."

דברי חניתה, מרכזת השכבה:

"אחרי הסירוב של המנהל לדרישת ההורים, נפוצו בבית הספר שמועות על איומים כלפי מורים וכלפי הורים מהשכבה שתמכו בהחלטה של בית הספר או שהיססו. עכשיו הולכים לעשות עוד פגישה. לא ברור לי מה אפשר להשיג בה. הרי זה כמו תסריט שנכתב, כל אחד יגיד את הטקסט שלו, ולא נצליח להגיע לשום מקום. אנחנו בוודאי לא נוותר, אז לשם מה הפגישה!?"

המורים מגיבים וההורים משביתים

​בפגישה רבת משתתפים ניסו כל המעורבים לשכנע אלו את אלו "לרדת מהעץ", אך כל המאמצים עלו בתוהו, ובעמדת ההורים והמורים לא חל שינוי. המשבר ביחסי בית הספר וההורים איים להחמיר.

הצוות הפדגוגי החליט להקדים ולבצע את השינוי בכיתות אחרי חופשת הפסח.

בחופשת הפסח התארגנו ההורים בעזרת ועד פעולה מיוחד שהקימו. הם פנו גם אל נציגי התקשורת המקומית בעיתונות ובטלוויזיה. בסוף חופשת הפסח שודרה בערוץ המקומי כתבת תחקיר העוסקת במשבר: נציגי ההורים המתנגדים התראיינו, תיארו את מצבן של כיתות ה, והצביעו על כמה מקרים של אלימות ומכות; הורים אחרים תיארו את בית הספר כמוסד ששמו "הלך לפניו" בעבר אך תהילתו מתפוגגת. גם במוסף החג של העיתון המקומי הופיעו התייחסויות לנושא.

להפתעת הכול, ביום הראשון לאחר החופשה באו לבית הספר רוב ההורים של תלמידי כיתות ה עם ילדיהם. מקצת ההורים החליטו להשבית את הלימודים, והם מנעו מכל תלמידי כיתות ה ומהוריהם להיכנס לכיתות. במקום נכחו גם נציגים של כלי התקשורת המקומית, שהזמין ועד הפעולה של ההורים.

המפקחת שהייתה במקום תמכה בעמדת המנהל ואף סירבה בתוקף לקיים מגעים עם ההורים המשביתים כל עוד ההשבתה נמשכת. עם זאת, היא ניאותה לדון בעניין בלשכתה עם ועד הפעולה של ההורים, בנוכחות מנהל בית הספר ומנהל המחוז. ואולם מחנה ההורים המשיך להתבצר בעמדתו בעקשנות והראה סימנים גוברים של תוקפנות. המאבק הסלים וקִצו לא נראה באופק.

למרות ההשבתה, התייצבו המורים של כיתות ה בכל יום בכיתות, בהוראת המפקחת, ולימדו את התלמידים המעטים אשר הופיעו לשיעורים.

רעיון חדש נכנס לתמונה

​בשלב זה נכנס לתמונה רעיון חדש. אחד ההורים, שאחותו היא פרופסור בבית ספר לחינוך באחת האוניברסיטאות, פנה בעצתה אל נציגי הוועד והציע כי השביתה תסתיים וכי התלמידים יתנסו בהסדר החדש עד תום שנת הלימודים. מנהל בית הספר יתחייב להעריך את האפקטיביות של הפעולה, לבחון את התלמידים בסוף השנה ולבדוק אם חל שיפור בהישגי התלמידים ובאקלים בעקבות ההסדר החדש. ההורים מצדם יתנו את הסכמתם להמשך ההסדר בשנת הלימודים הבאה אם התוצאות יהיו חיוביות.

המנהל לא רק הסכים לכך אלא אף הוסיף הצעה משלו: הורים הסבורים שילדיהם ייפגעו מן הסידור החדש יגישו לאחר התנסות של כשלושה שבועות בכיתות החדשות בקשה מנומקת להעביר את ילדיהם לכיתה אחרת, והוא יתייחס אליה באהדה. לאחר התלבטויות התקבלו שתי ההצעות על דעתם של רוב הגורמים המעורבים: רוב ההורים, המנהל והעירייה.

הלימודים התחדשו.

סוף דבר

​כפי שצפה המנהל, בתום פרק הזמן שהוקצב, רוב-רובם של ההורים ויתרו ולא ביקשו להעביר את ילדיהם מן הכיתה ששובצו בה לכיתה אחרת. וכך, עד סוף שנת הלימודים למדו הילדים בכיתות ה החדשות.

כדי להבטיח כי רמת הכיתה לא תיפגע בשנת הלימודים הבאה, סייעה המפקחת למנהל לרענן את צוות המורים בשכבה, לשבץ בכיתות ו מורים מעולים, וכן לעבות את מערך ההוראה. לבית הספר נשלחה גם תמיכה מקצועית מיוחדת.

שנת הלימודים תשס"ה נפתחה כסדרה. לאחר תקופה קשה של עוינות נרגעו הרוחות, והיחסים הטובים עם ההורים שבו לקדמותם.

© כל הזכויות שמורות למטח – המרכז לטכנולוגיה חינוכית, תל אביב.