בשישה באוקטובר הייתה טוני מיטלמן מנהלת אולפנת אלומה בשדות נגב, מוסד בן 300 תלמידות עם תוכניות מסודרות לשנה מלהיבה וחדשנית. בשמונה באוקטובר מצאה את עצמה מנהלת מוסד שנסגר, צוות ותלמידות מפוזרים ברחבי הארץ, וכאוס מערכתי. מתוך ההלם, החרדה והעצב, החלה טוני לבנות מחדש מסגרת חינוכית לאנשי הצוות והתלמידות, שהחלה בזום אחד ביום משותף לכולן, ועד לחזרה הביתה, לבית האולפנה בשדות נגב, ללמידה ולחינוך במלוא הקצב. באותם חודשים ארוכים עמלה טוני להחזיר לצוות המורים את האמונה ביכולתם לחזור וללמד, ולתלמידות את היכולת לחזור לשיגרה של לימודים, עם משימות שהציב בפניהן המערך החינוכי והלימודי. בנובמבר נפתח בית ספר אלטרנטיבי ביד בנימין. בשיאו, איכלס בית הספר החלופי שלושה מבנים. בחנוכה חזרו למערכת לימודית שדמתה לתוכנית לימודים רגילה, ובטו בשבט חילקו תעודות מחצית, שהיוו אות ניצחון למורות ולתלמידות שעמדו באתגר שלהם, הפכו את המעשה הלימודי למכונן ומרפא וגישרו מחדש בין העולם שנמחק ברגע, להווה ולעתיד.